יפו מתעוררת: מעדניה שמחה במיוחד נפתחה במיקום מיתולוגי

יפו לא תיתן לשום דבר לדכא אותה. רכבת קלה, חפירות, מהומות ווריאנטים, כולם מכה קלה בכנף. אחרת איך אפשר להסביר מקום חדש שמחזיק בכל האג'נדות הנכונות ונפתח – מכל המקומות שבעולם – בשדרות ירושלים. "פתחנו כאן דווקא בגלל המצב. אנחנו מאמינים בעולם התיירות ובכך שיפו תצא מהמשבר. הבנו שזו השקעה לטווח ארוך", אומרים יקיר כנפו ואביאל אלבז בעלי דלי אלהמברה, מקום שהשלם בו גדול מסך חלקיו.

אביאל אלבז (מימין) ויקיר כנפו. דלי אלהמברה (צילום: יעקב בלומנטל)

במבט ראשון דלי אלהמברה נראה כמו עוד מקום יפואי היפסטרי, עם שולחנות וכיסאות שנאספו מכאן ומשם. אלא שההיסטוריה תמיד חוזרת, גם אם בגרסה קצת שונה: בעבר שכנה כאן אלהמברה, מסעדה צרפתית מיתולוגית שפעלה בשנות ה-60 וה-70 וחזרה לסיבוב כשר בתחילת המילניום. "השארנו את השם כי התקשינו לנתק את המקום מהעבר שלו. באלהמברה הגישו לקציני צה"ל ואנשי עסקים כבד אווז ופילה בקר כשלאנשים אחרים לא היה מה לאכול. זו אבן דרך בקולינריה הישראלית וחלק בלתי נפרד מההווי של יפו", הם מספרים.

פלטת גבינות וסרדינים בכבישה ביתית. דלי אלהמברה (צילום: יעקב בלומנטל)

כנפו אוחז בתואר בניהול מלונאות ותיירות, הפיק אירועי אוכל קהילתיים ומשמש כיועץ עסקי לחקלאים בעמק חפר מטעם הג'וינט היהודי. בזמן הסגר הוא הקים את קהילת מהשדה לשולחן – Farm to Table Israel, שחיברה בין חקלאים לצרכני קצה ומונה כיום כמעט 16 אלף איש. אלבז, לשעבר טבח במסעדת שילה ובעל תואר במנהל עסקים ושיווק בהתמחות בקהילות ויזמות, זיהה הזדמנות לקדם כלכלה מקומית ועסקים קטנים וגם להתעסק באוכל כתוכן. בשלב ראשון בשת"פ הם נהגו לנסוע פעם בשבוע למשקים בכל הארץ. לאחר שגיבשו רשימת ספקים והתנסו בהפקת אירועי קולינריה קהילתיים, החליטו השניים לחשב מסלול מחדש.

"ראינו שאנחנו לא מצליחים לגבש צוות וגם נמאס לנו קצת מהארעיות. הבנו שאנחנו רוצים מקום קבוע שבו נוכל לארח ולהוציא את המטרות שלנו לפועל – מכירה ישירה וקידום עסקים ותיירות ומיצוב ישראל כחבל ארץ קולינרי. שתי המטרות מתחברות כשאנשים יודעים מאיפה מגיע האוכל שהם אוכלים והיין שהם שותים".

המעדנייה היא לבו של דלי אלהמברה: גבינות ממחלבות בוטיק, דבש, קפה ומוצרים ארטיזנליים נוספים ויינות ישראלים. האחרונים מסודרים בספרייה מן הצפון במדף העליון ועד הדרום במדף התחתון, באוסף שאינו בהכרח המיינסטרים. "אנחנו מחזיקים פיסים, דברים שאין למצוא בכל מקום. למשל יינות מעבר לקו הירוק". מהלך חכם בלב יפו ההיפסטרית?

"בדיוק אתמול הגיעה לקוחה שאמרה שזה מפריע לה. הסברנו לה את המודל שלנו ושבישראל יש שבעה אזורי יין, שכל אחד מהם משקף את התעשייה בצורה שונה. אנחנו שמים את הפוליטיקה בצד ומסתכלים על כך שמבחינת טרואר, יהודה ושומרון הוא מהאזורים הטובים ביותר בארץ לייצור יין. בדיוק כמו אמנות, גם קולינריה היא פורצת גבולות".

העיקר הטרואר. דלי אלהמברה (צילום: יעקב בלומנטל)

התפריט מבוסס על מוצרי המעדניה ולכן רובו ככולו מורכב ממנות נאות וקרות. למשל: צ'אטני הודי – יוגורט של מחלבת נטור, סלטון עלי סלרי, כוסברה, צ'ילי אדום ומנגו עם ברוסקטות באגט; דואט חורפי – גזר צבעוני, כרוב בעשבי תיבול בתנור אבן, יוגורט ממחלבת נטור, רוטב יין מצומצם עם סילאן ודבש; סשימי פלמידה לבנה עם שומר, תפוז, סומאק ואגוזי מלך ובלנד מיקב טרה נובה; סלט עגבניות שרי וסרדינים כבושים; ופלטת גבינות, פירות וירקות, מטבל הבית, דבש וזיתים (37-50 ש"ח).

"המטרה היא לא לבוא לדפוק כאן ארוחת ערב אלא לשבת על מנות קטנות ויין. אנחנו בודקים איזה ירקות גדלים כרגע ורק אז בונים תפריט. בצהריים, כשהדייגים מגיעים עם דגים טריים, אביאל יורד לנמל וקונה ומניח בצלחת עם כמה דברים עסיסיים שאנחנו מייצרים, למשל אגוזים שאנחנו קולים במקום", מסביר כנפו. הירקות מגיעים ממשקים שונים, למשל משק מלר בבקעת הירדן, והקפה מתוצרת אגרוקפה – חברה ישראלית המסייעת למגדלי קפה בכל העולם לשפר את תנובת מטעי הקפה שלהם.

דלי אלהמברה (צילום: יעקב בלומנטל)

הדלי הוא רק ההתחלה עבור אלבז וכנפו. הם מתכננים לערוך סדנאות בנושאי חקלאות וקולינריה, טעימות יין וגבינות ושמני זית ושיח על פארם טו טייבל, ולהקים שוק חקלאי קטן לצריכה ישירה. "אנחנו רוצים שאנשים שיסיימו לאכול מנה יוכלו לקנות כאן את המוצרים והירקות ולשחזר אותה בבית. הדלי הוא מקום שמטרתו לחנך את הקהל, לקדם עסקים קטנים ולהטמיע תיירות קולינריה מקומית".
שדרות ירושלים 30, יפו, 077-7242033, ראשון-חמישי 8:00-חצות, שישי 8:00-שעה לפני כניסת השבת, מוצ"ש משעתיים אחרי יציאת השבת. לפרטים נוספים