חלמתי על מוזיאון ארוטיקה. הקורונה הביאה אותי לפלורנטין
במשך שנים הייתה ליאת חן אוצרת אמנות שניהלה גלריות בלונדון. עם שובה לארץ היו לה שלל תוכניות, אבל הקורונה שינתה אותן ושלחה אותה לייסד את יריד הווינטג' הכי מדובר בעיר (שהוא גם מסיבת רחוב קטנה), אז הרווח כולו שלנו. בסופ"ש הקרוב הוא חוזר בפעם התשיעית
שנים חייתי בשדה האמנות, ניהלתי גלריות בלונדון והתחברתי לתתי תרבויות, חללים אלטרנטיבים ואמנות עכשווית. אני אוהבת לצוד את היצירות שמתחת לרדאר, שעדיין לא התגלו אבל יש להן פוטנציאל. כשאני מצליחה לייצר קולקשן, אני בונה סביבו חוויה קולית וחד פעמית, כזו ששמה את המקום על המפה ועושה חשק למבקר לקחת חתיכה מהדבר הזה הביתה.
כשחזרתי לישראל לא הצלחתי להביא את החלומות שלי לכדי מימוש ואת הכשרון היחודי שלי לידי ביטוי. בהשפעת אמנים כמו שרה לוקס, מארק קווין וסופי קל חלמתי על הקמת גלריה לארוטיקה בארץ, אבל הקורונה שינתה לי את התוכניות. נותרתי ללא עזרה מהמדינה, עובדת כדי לשרוד את התקופה, משלימה עם המציאות החדשה ועוברת ממוזיאון אירוטיקה למיזם תרומות בו הכנתי חבילות בגדים מותאמות אישית לנערות נזקקות. כשהעובדת הסוציאלית אמרה שהם כבר מוצפים בתרומות מצאתי עצמי עם ערימות בגדים והחלטתי להתחיל למכור. פתאום התחלתי לזהות יצירות בחללים אחרים – בארונות של אחותי ובנותיה, בשווקים ובמכירות שמתחת לרדאר. בשיטוטים יום יומיים מצאתי את השיטות לתפוס פריטים שווים שאין לאחרים.
באותו זמן אספתי סביבי אנשים טובים שרצו לסייע ומכאן ועד ליריד הראשון הדרך הייתה קצרה. מתחילת הדרך היה חשוב לי ליצור קהילה המבוססת על איכות, אנרגיה וזרימה, כשהמטרה היא ליצור דוכנים המשלימים אחד את השנייה, גיוון הפונה לקהלים רחבים ואווירה של כפר קטן. יצרתי חברויות בין אנשים, היה חשוב לי שהמקום יהיה כיף ונעים גם בבחירת האנשים. כמו בכל היצירות השוות – אני תופסת מה שטוב ונאחזת בו.,
הירידים האלה מביאים קונטרול פריקית שכמותי למקום לא פשוט – צריכה להתמודד עם זה שישנם הרבה קולות לעבוד איתם, אבל השיתוף והתחושה שזה הבייבי של כולנו גרמו לכך שאנשים משתלבים יותר, מעצבים את ההזמנות, הריל והקליפ וחולקים עם החברים. סביב ה-Vulvalle, יריד היד שניה וינטג' שלנו, נוצרה אווירה של תרבות שוליים, שילוב של קיימות וקהילתיות עירונית עם פרגון והנאה הדדית.
אישית חשוב לי מאד שביריד יהיו אנשים צבעוניים ומסקרנים, דוכנים מעוצבים, פריטים מיוחדים ובגדים יפים, והכל בליווי מוזיקה שעושה חשק להסתובב ולהביא חברים. הרמתי כבר תשעה ירידים כאלה וה-Vulvalle צומח והופך למותג שמצליח לעצב מחדש מקומות כמו הגינה בשפירא או השדרה ברביעיית פלורנטין ולשנותם להפנינג קסום, מעין מסיבת רחוב קטנה שכולם מסביב נהנים ממנה.
>> היריד הבא יתקיים ביום שישי, 11.2 ברביעיית פלורנטין וגלריה לארוטיקה עדיין אין, אבל בחנות הפופ אפ וינטג' שבמקום יש פסלוני בולבולים קטנים וציצים תלויים (והיא פתוחה עד ה-1 במרץ בין השעות 12:00-16:30). הכיוון מכאן הוא להמשיך לדוג את כל מה ששווה – חללים, אופנה, אמנות, עד להגשמת כל החלומות. בואו לעקוב אחרי @vulvalle באינסטגרם.
