"כוכב נולד": ליידי גאגא יודעת לשחק, חבל שהבמאי התעייף לקראת הסוף

אנדרו דייס קליי היה אמן הסטנד אפ קומדי המצליח ביותר באמריקה בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 של המאה שעברה. ההומור הסקסיסטי והגזעני שלו מילא אצטדיונים אבל גם עורר מחאה, וכשזו הלכה והתרחבה "הדייסמן" נפל לקרשים. ב"כוכב נולד" הוא מגלם את אביה האוהב של הגיבורה – נהג לימוזינה שמרבה לספר על הסלבריטאים שהסיע במכוניתו. הופעתו חמה וסימפטית, אבל נדמה שהוא נמצא כאן בעיקר משום שהוא מייצג בגופו את הקשת הדרמטית של הסרט: הזינוק המטאורי לצמרת וההתרסקות הכואבת. רק שב"כוכב נולד" הם מתרחשים במקביל.

בראדלי קופר, שגם ביים, מגלם זמר קאנטרי רוק שתיין ונרקומן בשם ג'קסון מיין. בתום הופעה באצטדיון הוא מחפש כהרגלו מקום לשתות ומוצא עצמו בהופעת דראג בפאב להט"בי, שם הוא חוזה לראשונה באלי (ליידי גאגא) שרה את "החיים בוורוד" של אדית פיאף. אף שהביצוע שלה הרבה פחות טוב מזה של פיאף, הוא מוקסם, מעודד אותה להאמין בעצמה, מעלה אותה לשיר לצדו על הבמה, וכשהקריירה שלה נוסקת שלו מתרסקת. הסיפור כבר סופר שלוש פעמים בעבר, והרימייק הנוכחי, שזכה לביקורות נלהבות בארה"ב ובבריטניה, שואל רעיונות מכל הגרסאות הקודמות ומוסיף קצת משלו. זה עובד היטב בשני השליש הראשונים וחבל שהמערכה האחרונה, הקריטית, מפוקששת.

ליידי גאגא ובראדלי קופר ברימייק החדש ל"כוכב נולד"

>> ביונסה, החלום ההוליוודי וגרסת המקור: הסיפורים מאחורי "כוכב נולד"

כן, גאגא יכולה לשחק וקופר יודע לביים (ולשיר), אבל אולי במאי מיומן ממנו היה מצליח לשלוט בפריסת העלילה ובמנעד הרגשי לכל אורך הדרך. חלקו הראשון של הסרט הוא פנטזיה מושלמת שניחנה בחזות ריאליסטית ומתנהלת בקצב נינוח. סצנות ההתאהבות של ג'קסון ואלי יפות ומהלכות קסם על הצופים בלי ליפול לקיטש. כשהשניים יושבים ומשוחחים במגרש חניה באמצע הלילה, הכימיה בין השחקנים מבעבעת. נחמד להתוודע לבחורה חסרת הביטחון ובעלת המראה הממוצע – הפן המוצנע בפרסונה הציבורית של ליידי גאגא –אבל כשהיא קובלת על כך שהאף המכוער שלה שימש מכשול בדרכה, נדמה שהיא מתכוונת לאף של ברברה סטרייסנד, שגילמה את התפקיד לפניה (הסרט מרפרר גם לג'ודי גרלנד מגרסת 1954, באמצעות ציטוט שורות מ"אי שם מעבר לקשת").

בהמשך אנחנו מתוודעים לדמויות המשנה, ופרט לדמות אחת שמיד נדון בה, הסרט מלוהק היטב בשחקנים שממלאים את הקונטורים בחום ובאנושיות – בעיקר סם אליוט כאחיו הבכור של ג'קסון, ודייב שאפל כשכנו. למרות שההיסטוריה הלא פשוטה בין האחים ואביהם נותרת די עמומה בתסריט, אליוט נוגע ללב כשעיניו מתמלאות דמעות מאחורי ההגה, בסצנה שקטה שמבוימת ומצולמת טוב יותר מכפי שנכתבה. בכל אופן, כולם נחמדים ורוצים בטובתו של ג'קסון, חוץ מהאמרגן והמפיק המוזיקלי של אלי המגולם על ידי רפי גברון (המכונה בסרט רז גברון). זאת דמות נבל שטוחה וחסרת גוונים שהפונקציה שלה ברורה מראש – היא כאן כדי להזיק. ולכן כשהנזק נגרם, חסר בו המימד הטראגי שהיה בסרט הראשון מ-1937, שהוא עדיין הטוב מכולם.

בניגוד לגיבורי הסרטים הקודמים, ג'קסון הוא אלכוהוליסט מתפקד והנפילה שמגיעה לקראת הסוף היא פתאומית ולא מאוד משכנעת. נדמה שאחרי שהשקיעו בעיצוב מדוקדק של המרקם והאווירה של הסרט, קופר ושותפיו לכתיבת התסריט, וויל פתרס ואריק רות', מיהרו לסיים אותו והסצנות האחרונות נראות מנותקות זו מזו. זה משפיע גם על הופעתה של ליידי גאגא, שמאבדת מחיוניותה ומתקשה לגלם את הדרמה של דמותה.

האם הפסקול של הסרט (אותו כתבה גאגא) יזכה להצלחה דומה לזו הכבירה שלה זכה הפסקול של סטרייסנד וכריסטופרסון? קשה לדעת. "כוכב נולד" גרסת 2018 ללא ספק טוב ומעניין יותר מהסרט מ-1976, אבל בשמיעה ראשונה שירתה של אלי אינה מרשימה במיוחד והשירים שכתבה לסרט נשמעים די גנריים.

סרט על: סיפור אהבה בין כוכב רוק אלכוהוליסט לזמרת מתחילה

ללכת? כן. שני שליש סרט ממש יפה

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד