הפתעת הקיץ: פיקסאר עשתה סרט לילדים שעוסק בילדים

כמה מהסרטים האהובים ביותר של פיקסאר, בהם "צעצוע של סיפור", "מפלצות בע"מ" ו"הקול בראש", מתרחשים בעולם של ילדים, אבל גיבוריהם הם בעצם מבוגרים (עם כמה תכונות ילדותיות). סרטים בולטים אחרים, כמו "למצוא את נמו" "למעלה" מתמקדים אף הם במסעות של מבוגרים.

בהקשר הזה "לוקה" – ההפקה האחרונה של האולפן שמגיעה למסכים בארץ רגע אחרי "נשמה" היומרני והמזויף שזכה באוסקר – הוא כמעט יוצא דופן, בספרו על ילדים במהלך חודשי הקיץ. בהתאם, הסיפור שהוא מגולל פשוט למדי, ונטול המורכבות האופיינית לפיקסאר. עם זאת יש בו מרכיב סודי שיכול להפוך אותו למרגש במיוחד עבור לא מעט צופים. כמו "קוקו" לפניו, "לוקה" מספר על ילד בעל חלומות שאימו הדואגת מצרה את צעדיו בשל חשש לשלומו, אך הוא מורד ויוצא לעולם אחר. שלא כמו בסרט בעל הניחוח המקסיקני, מורה הדרך של לוקה בעולם החדש הוא בן גילו, והשניים הופכים לחברים הכי טובים ושותפים לחלום, עד שחברותם נבחנת למול המציאות. 

הסרט מתחיל מתחת לפני המים, כי לוקה הוא בעצם מפלצת ימית בצבעי ירוק וכחול. אבל כשהוא מגיח מהמים ומבקר בעולם שלנו, הוא עוטה חזות של ילד רגיל כבן 12 – הוא רק צריך להיזהר לא להרטב, כי אז נחשפת זהותו האמיתית. גם חברו החדש אלברטו הוא יצור ימי כמותו, שבחר לחיות על פני היבשה. הוא מתגורר לבדו במגדלור נטוש וחולם להשיג לעצמו וספה כדי לנסוע לטייל בעולם. אלברטו הנועז מלמד את לוקה החששן לא לדאוג, והרפתקאותיהם המשותפות, כשהם מדמיינים שהווספה לוקחת אותם לשמיים, מזכירות את העולמות הקסומים של היאו מיאזאקי היפני, שהשפעתו על הסרטים של פיקסאר מעולם לא היתה ברורה יותר. 

"לוקה" (צילום: יחסי ציבור)

הוריו של לוקה חוששים לו ומתכוונים לשלוח אותו להגנתו למעמקי הים. בתגובה הוא בורח מהבית, ויוצא עם אלברטו לחפש את סיניור וספה בעיירה ציורית בדרום איטליה. בחברת בני האדם לוקה מגלה שגם אלברטו לא יודע הרבה על העולם, ואל השניים מצטרפת הילדה ג'וליה שמתכוננת לתחרות הטריאטלון המקומית השנתית. מכאן והלאה הסיפור מתמקד באותה תחרות של שחיה, רכיבה על אופניים ואכילת פסטה, וביריבות עם הנער הבריון ארקולה – כי תמיד יש אחד כזה. בשולי הסיפור אמא ואבא של לוקה מגיעים לעיירה לחפש אותו, ונהנים להרטיב את כל הילדים בחיפוש אחר המפלצת היקרה שלהם (בגרסת המקור מיה רודולף ממש חוגגת בתפקיד האם). 

ג'וליה הג'ינג'ית תורמת לחיכוך שנוצר בין שני החברים הטובים, לא בגלל איזשהו עניין רומנטי, אלא משום שבחברתה לוקה מגלה שהוא משתוקק ללמוד בבית ספר יותר מאשר להשתולל. אבל המתח המרכזי בסיפור הוא מה יקרה אם תיחשף זהותם האמיתית של שני הבנים – איך תתייחס אליהם החברה שכה מפחדת מהם? "יש אנשים, שלעולם לא יקבלו אותו. אבל יש כאלה שיקבלו, ונראה שהוא יודע למצוא את הטובים", אומרת סבתא של לוקה, באחד הרגעים השקטים והיפים בסרט. המשפט הזה מתפענח על ידי רבים – למרות ההכחשות של פיקסאר – כרמיזה לכך שזה סיפור להטב"קי. 

"לוקה" (צילום: יחסי ציבור)

הבמאי אנריקו קזרוזה, שהסיפור נכתב בהשראת חבר ילדות שלו, מעדיף לדבר על כך שהסרט חוגג את כל סוגי האחרות, אבל רובם אינם ניתנים להסתרה תחת כסות נורמטיבית. החשש להיחשף מתורגם בעיקר להמוני רגעים של מתח וקומדיה, כשאגלי טל, גשם או מי מזרקה מאיימים להוציא את זהות הגיבורים לאור. 

משום שזה הכי סרט ילדים שפיקסאר יצרו עד כה, התבנית הסיפורית גנרית ובמקום חיבוטים עמוקים לגבי משמעות החיים אנחנו מקבלים עליצות נעורים והרבה אקשן. הדרמה החשופה מניחה בפני לוקה ואלברטו מבחני חברות – מה עושים כשהרצונות מתפצלים. אבל האופציה שמדובר בסיפור להטב"קי תמיד נמצאת שם ברקע, ותורמת רובד רגשי שמתעצם כשהמצלמה פונה לרגע לעבר דמויות ההורים של לוקה ושל ג'וליה. 

"לוקה" (צילום: יחסי ציבור)

בשביל הצופים המבוגרים, התבלין האיטלקי מוסיף הרבה טעם, והוא כולל אזכורים מאויירים של קולנוע איטלקי עם מחוות למרצ'לו מסטרויאני הצעיר. הסיום יפה ומרחיב לב, והוא נמשך אל תוך כותרות הסיום. לכן מומלץ להישאר ישובים, ולא רק בגלל הסצנה המוצלחת שנוספה ממש ממש בסוף. 

★★★★4 כוכבים
Luca בימוי: אנריקו קזרוזה. ארה"ב 2021, 95 דק'