למלא את החלל: פוליטיקה והדוניזם על רחבת הריקודים

מועדון ://about blank משלב שתי מסורות ברלינאיות ותיקות ומושרשות – מצד אחד אקטיביזם שמאל אנרכיסטי ואנטי קפיטליסטי, ומצד שני הוויה מסיבתית קרחניסטית רדיקלית. בהיסטוריה החדשה של ברלין, זו של אחרי נפילת החומה, לשתי התופעות האלה יש כבר דימויים איקוניים ופוטוגניים שהונצחו בסרטים, בספרים ובברושורים לתיירים: מהומות אחד במאי המסורתיות ברובע קרויצברג, שבהן פאנקיסטים רעולי פנים נלחמים בזרנוקי מים של המשטרה ומועדונים כמו הבונקר וטרזור, שהביאו לעולם בשנות ה־90 את הוויית הטכנו – המוזיקה והתרבות שזוכה כיום לרנסנס בעולם, אבל בברלין היא מעולם לא הפסיקה להתפתח ולהיות רלוונטית.

בתקופות שונות ובמקומות שונים היו האקטיביזם וההדוניזם האלה נפרדים זה מזה, מנוגדים זה לזה ומתייחסים בזלזול ובחשדנות כלפי ההוויה של האחר, אך אבאוט בלאנק מצליח לקפל בתוכו בטבעיות את השניים.

[tmwdfpad]

כאן רוקדות פעילות שמאל שנושאות פציעות טריות מההפגנה של יום האתמול נגד עליית הגזענות בגרמניה או ההתעמרות בפליטים, לצד נערי מסיבות אוחצ׳־קווירים מעוטרים בנצנצים וחמושים במניפות; אנשי אבטחה מתנועת אנטיפה, שפלגיה המיליטנטיים דוגלים בלחימה ברחוב בפעילים נאצים, לצד אנשי המסיבות שחיים סופי שבוע נטולי שינה של ארבעה ימים, ופעם בחודש הם רוקדים כאן גם במסיבות התרמה למטרות חברתיות ופוליטיות.

די.ג׳יי ג׳סמין ממקימי המועדון, שפועל כבר כמעט שש שנים, מתקשה להסביר את החיבור בין השניים: ״פעמים רבות כשאקטיביסטים הופכים לאנשי מסיבות הם זונחים את הפוליטיקה, כמו שקורה לכאלה שמקימים משפחה או מתחילים לעבוד״, הוא מספר, אחרי שהוא מזמין עוגת קצפת מפנקת בבית הקפה שבו אנחנו נפגשים בנויקלן. לדבריו, המועדון הוא לא ניסיון למזג בין שני התחומים, כי אם ביטוי אותנטי לעניין של מקימי המקום בשני העולמות.

ההכנות להקמת המועדון החלו לפני עשור בקפדנות גרמנית מסורתית. אחרי שנים של פגישות שהוקדשו לתכנון החזון שלהם, בניית התוכנית הכלכלית ותרגום האידיאלים של חברי הקבוצה, שהכירו מסצינת השמאל, לעולם המועדונים, החלה הקבוצה המפעילה את המקום לחפש חלל. בימיו המוקדמים של המועדון הוא פעל בצורה לא חוקית מתוך חלל ששימש בעבר כגן ילדים.

מועדון האבאוט בלאנק בברלין

החלל ממוקם באיזור פרידריכסהיין־קרויצברג, סמוך לתחנת אוסטקרויץ ההומה, באזור שהיה מרוחק ממוקד הבילויים, עד שנפתח בו אבאוט בלאנק ובעקבותיו צצו במקום מועדוני טכנו נוספים. חברי הקולקטיב של המועדון מגיעים מרקע של פעילות שמאל רדיקלית – אנרכיזם, אנטי פשיזם ותנועת האנטי דויטש, שהיא זרם בשמאל הרדיקלי הגרמני שתומך בישראל באופן גורף. הם אוסרים להכניס למקום דגלי מדינות – וזה כולל הדפסים של דגלים על חולצות. גם הכניסה בכאפייה אסורה – מחשש של קישורה לאנטישמיות, מה שמעורר מחלוקת רבה ומעלה טענה לגזענות דווקא מצד אנשי המועדון.

הקבוצה פועלת ללא היררכיה, והמועדון מבקש על פי הצהרת הכוונות שלו ״ליצור סביבה שבה אין ביטויים של גזענות, לאומנות וכל סוג של אפלייה״. דגש מיוחד ניתן לשילוב נשים, גם בתפקידים טכניים כמו נשות סאונד וגם על הבמה, כדי.ג׳ייז. ״יש פער טיפוסי בסצנת המועדונים, שבו תשעים אחוז מהדי.ג'ייז הם גברים, והנשים הן אלה שרוקדות. רצינו לשנות את זה ובמובן מסויים גם הצלחנו, אפשר לראות את האפקט של זה לאורך השנים״, אומר ג׳סמין. באותם החללים שבהם ילדי מסיבות מתקרחנים בסופי השבוע, מתקיימים מדיי פעם גם דיונים וסדנאות פוליטיות מעמיקות. המועדון מקיים מגוון של ליינים, המבוססים בעיקר על האוס וטכנו, אבל יש בו ייצוג גם למוזיקת בסים שונה ולדיסקו.

הליין המפורסם ביותר של המקום הוא ההומופאטיק, מסיבת גייז חודשית בגוון אלטרנטיבי, שנמשכת בדרך כלל יממה לפחות. בחודשי הקיץ עובר מרכז המסיבה בשעות היום לחצר, הרחבה ממוקמת תחת כיפת השמים והשבילים ברחבי החצר הופכים לארץ הפלאות, ההזויים וההזיות, וזו המסיבה הלוהטת בעיר. ״זה מעניין, ההגמוניה המוחלטת של ההאוס והטכנו בברלין. זה פשוט עובד״, אומר ג'סמין. ״כשאתה יוצא, אתה רוצה לרקוד, ואתה רוצה לרקוד בלי הפסקה. 'מכונת הריקוד' צריכה להמשיך לרקוד, לכן המוזיקה חייבת ללכת קדימה כל הזמן. אם תעשה הפסקה או שבירה במוזיקה אתה בסיכון שהאנרגיה ברחבה לא תחזור. די.ג'ייז טובים לוקחים את הסיכון הזה, אבל לפעמים זה לא עובד״.

ג׳סמין מספק גם הקשר רחב יותר לאופן שבו המוזיקה השלטת במועדונים הפכה לכזו. ״אנחנו חיים בתקופה ניאו־ליברלית קפיטליסטית קיצונית, תרבות הנגד כבר לא כזו גדולה, אין ממש אנשים שחיים בשוליים, כמו סקוואטרים למשל. היום כולם עובדים, כולם 'עושים משהו', ובסוף השבוע אנשים רוצים להתפרק. גם המבחר של מה שאפשר לנגן מוגבל, כי אנשים לא רוצים שיפריעו להם במועדון. הם לא רוצים להתאמץ והם לא רוצים אמנות במועדון, משהו להתמודד איתו. הם רוצים רק להירגע ולרקוד. גם התרבות הזו של קלאבינג שנמשך לאורך סוף שבוע שלא נגמר קובעת את סוג המוזיקה, אתה לא יכול לרקוד שלושים שעות לצלילי דראם אנ׳ בייס, כמו שאתה יכול לעשות עם האוס״. בבית הקפה, שבינתיים התמלא בהורים ובילדים רעשניים, מישהו מהשולחן הסמוך מתערב ומעיר, ״תלוי בסוג הסמים שלקחת״.

בליל שישי הקרוב נציגי המועדון יגיעו למסיבה ראשונה בישראל, כחלק מכנס המוזיקה האלקטרונית תל אביב ווליום. אנשי אבאוט בלאנק מגיעים לארץ ביוזמת מועדון הדופלקס וקבוצת פאקוטק, וכחלק ממהלך עכשווי של המועדון לצאת החוצה לעולם, שכולל גם הקמת לייבל וסוכנות די.ג'ייז. במסיבה ינגנו בקומת הטכנו דיווה וסילווה ריימד, רזידנטיות של המועדון וחברות מרכזיות בו, ובקומת האוס ינגן ג׳סמין. לצדם ינגנו אנה מפאקוטק, סטאס זוטוב ובי־סייד קרו. ג׳סמין מרכך מעט את הגישה הרציונלית והמפוכחת במפתיע של חבר קולקטיב בעל חזון אוטופי כמו אבאוט בלאנק, כשהוא מסכם: ״אם כל מה שאתה עושה זה מסיבות, אז כן, זה רק הדוניזם ואסקפיזם. אבל המסיבה בפני עצמה מציעה משהו נוסף. זה יותר מלהיקרע, זה חלל שמציע משהו שהוא מעבר למציאות״.

about blank residents night://, דופלקס, שישי 23:00, 30־70 ש"ח