גלי צה"ל רקובה מהיסוד. הביביזם רק חשף את ערוותה

זה קורה פעם בכמה שנים: שר ביטחון חדש נכנס לתפקידו, ממשלה חדשה מושבעת, ומיד מתחילים לחשושים על סגירתה האפשרית של גלי צה"ל. מדובר בריטואל עתיק ומהפנט, טקס רב משתתפים, רובם סוכנים רדומים שכלל אינם מודעים להיותם כאלה ומילות הקוד "סגירת גלי צה"ל" מעירות אותם לחיים ומזניקות אותם לפעולה כדי להתווכח בכל כוחם ומאודם בדיון הציבורי על נחיצותה של תחנת רדיו צבאית בישראל. הם לא יהססו לטעון בלי להתבלבל ובלי לחטוף שבץ מעומק הדיסוננס שקיומה של תחנת רדיו צבאית טוב לעיתונות וטוב לדמוקרטיה. רובם, כמובן, גדלו וטופחו בגלי צה"ל כחיילים או כאזרחים עובדי צה"ל ואין לפוזיציה כל השפעה על עמדתם.

הפוליטיזציה של גל"צ לאורך זמן היא ודאית, כי אין דבר שיבלום אותה. את מה שנתניהו ומפקדי התחנה עשו לגל"צ צריך אולי לחקור בלהב 433, אבל ספק אם מי מהם ייתפס במעשה לא חוקי

הם פשוט נורא בעד הרעיון הנפלא הזה של מדינה דמוקרטית עם צבא שיש לו תחנת רדיו שמשתמש בכוחו התקשורתי כדי להשפיע על השיח האקטואלי במדינה ועל יחסיו עם פוליטיקאים בכירים. זה הרי סביר ביותר וקורה בכל מדינה דמוקרטית שמכבדת את עצמה. ואין הרי כל סכנה בכך. מה כבר יקרה? מפקד התחנה ימנה דוברים של השלטון לתפקידי פרשנים ומגישים בכירים ויאפשר להם להפוך אותה לתחנת ממסר של תעמולה צפון קוריאנית למען המנהיג? אין סיכוי שבמדינה מתוקנת יקרה דבר כזה ואין סיכוי שלא התעייפתם מהסרקזם בשתי הפסקאות האחרונות.

לא צריך כאן סרקזם. העובדות גלויות לחלוטין: מאז הקדנציה של ירון דקל כמפקד התחנה, וביתר שאת בקדנציה של שמעון אלקבץ, התברר גודל האסון שגלי צה"ל מהווה לתקשורת הישראלית בפרט ולחברה הישראלית בכללותה. האופן שבו הוכפפה התחנה לגחמותיו של ראש הממשלה לשעבר היה רק סימפטום שחשף את חרפת ערוותה העיתונאית, אבל האמת היא שהתחנה הזאת תמיד הייתה סאקרית של ליקוק למוקדי הכוח והאליטות בחברה הישראלית, פשוט כי חייה היו תלויים בכך.  לרגעים אולי נדמה היה שאפשר לקיים בה עיתונות אזרחית חופשית, עיתונאים מעולים כמו רינו צרור ונורית קנטי ורבים אחרים הרי פעלו בה ללא צנזורה ועשו עבודתם נאמנה. אלא שהם מהווים אשליה אנומלית ואילו יעקב ברדוגו, כסימפטום, הוא הפנים האמיתיות של התחנה.

חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. בניין גלי צה"ל ביפו (צילום: שאטרסטוק)

גלי צה"ל היא ההוכחה שלא צריך הון כדי לשים מקף מחבר בין עיתון ושלטון. זהו גוף תקשורת שעצמאותו הייתה שברירית ומוגבלת מראש, עם תלות קשה בממשלה, במשרד הביטחון ובעיקר בשר העומד בראשו. תפקודה כגוף עיתונאי תלוי ברצונם הטוב של הפוליטיקאים השולטים בה. ובמערכת הפוליטית של 25 השנים האחרונות נגמר הרצון הטוב והוחלף בפחד ותיעוב. הפוליטיזציה של גל"צ לאורך זמן היא ודאית, כי אין דבר שיבלום אותה. את מה שנתניהו ומפקדי התחנה עשו לגל"צ צריך אולי לחקור בלהב 433, אבל ספק אם מי מהם ייתפס במעשה לא חוקי. העובדה היא שהיה קל מאוד להכפיף את גלי צה"ל לשירותו של פוליטיקאי אחד בדיוק בגלל אותה עצמאות שברירית.

לבני גנץ יש הזדמנות פז להיחרת בדפי ההיסטוריה כמי שהיה אמיץ וישר מספיק כדי לוותר על שליטה אפשרית בגוף תקשורת משפיע ולסגור אותו למען הדמוקרטיה הישראלית

מי שמבקשים לגונן כעת על גלי צה"ל, אחרי הבושה שהפכה התחנה להיות בשנים האחרונות, יטענו ודאי שאפשר לתקן את המעוות. זהו שקר שנועד לגונן על הפריווילגיה הנלווית לשירות בתחנה. גלי צה"ל רקובה מהיסוד והחלה להירקב ולהישחת ברגע שהחלה לעסוק באקטואליה ולסקר את הפוליטיקאים שיושבים עם רגל על צווארה. וזה עוד לפני שדיברנו על התחרות הלא הוגנת שהיא מציבה לשידור הציבורי ולרדיו המסחרי, כשהיא מקבלת מדי שנה מונופול על טובי הכישרונות התקשורתיים הצעירים בישראל לשלוש שנות עבודה בשכר רעב מחפיר. על מה בכלל יש פה להתווכח.

המוטאציה הגל"צית הייתה צריכה ללכת לעולמה כבר לפני עשורים, עוד כשאהוד ברק היה רמטכ"ל ושאף לסגור אותה בדרך ל"צבא קטן וחכם". לבני גנץ יש הזדמנות פז להיחרת בדפי ההיסטוריה כמי שהיה אמיץ וישר מספיק כדי לוותר על שליטה אפשרית בגוף תקשורת משפיע ולסגור אותו למען הדמוקרטיה הישראלית. הסנגורים הרבים של גלי צה"ל יטענו שסגירת גוף תקשורת היא אסון, בוודאי בנוף התקשורת הישראלית הצחיח גם כך, אבל האמת היא שהתחנה הזאת היא חלק מהבעיה ובוודאי לא חלק מהפתרון. אין שמץ של הצדקה לקיומה. מי שיסגור אותה יעשה טובה לכולנו.