ביי ביי קורונה: "מבוימים" היא הבינג' המושלם לסופ"ש

כשהסגרים החלו ברחבי העולם ועולם התרבות נסגר בבת אחת, הרבה אנשים יצירתיים מאוד ננעלו בבית שלהם והחלו לחשוב, "איך אני הופך את הרגע הזה לחומר במקום למגבלה". רבים מאוד רצו להכות בברזל, להמשיך לעבוד כנגד כל הסיכויים, להוציא מתוק מהמר. רבים גם רצו להוציא את היצירה שתתאר הכי טוב את הרגע הזה, רגע באמת בלתי רגיל בהיסטוריה שבו הרחובות ריקים וכולנו מתחבאים מפני מחלה מסתורית שאין לנו עליה מספיק מידע, מדברים אחד עם השני בזום מקוטע ומנסים להתרגל למציאות חדשה לגמרי.

רבים רצו, אבל את כולם הקדימה "מבוימים", קומדיה של הבי.בי.סי שעלתה כבר בחודש יוני של 2020. שלושה חודשים לקח ליוצר סיימון אוונס לכתוב, לאשר עם הרשת, לרתום לפרוייקט שלו את לא פחות מדיוויד טננט ומייקל שין, לצלם, לערוך ולתפוס את הרגע. עכשיו כל פרקי הסדרה על שתי עונותיה (כן, הם כבר הספיקו לעשות עונה שנייה, חצי שנה אחרי העונה הראשונה) מגיעים ל-VOD של HOT. וזה יתרון גדול לראות את שין הוולשי וטננט הסקוטי עם תרגום לעברית. לאור העובדה שכל פרק הוא בין רבע שעה לעשרים דקות, אין שום בעיה להשלים את שתי העונות תוך שעות בודדות.

הרעיון של "מבוימים" פשוט: טננט ושין מלוהקים להצגה חדשה ומסכימים להתחיל את תהליך החזרות להצגה בזום, על מנת לנצל את הזמן עד הרגע שבו יפתחו מחדש התיאטראות. מה שאומר שטננט ושין צריכים לדבר כל היום ביניהם בזום, לריב, להתווכח מי יהיה ראשון על הפוסטר, לעשות את העבודה השחורה שהבמאי הצעיר (אותו משחק היוצר אוונס) לא מוכן לעשות בעצמו וכך הלאה. רוב מוחלט של הסדרה מתנהל בתוך ריבועי שיחות הוידיאו, כשטננט בלונדון ושין באזור הכפרי של וויילס. מדי פעם מפציעים אורחים מפתיעים אחרים מסלון ביתם ופורצים היישר אל תוך השיחה (חכו לג'ודי דנץ'). בין טננט לשין יש כימיה טבעית שכבר הוכחה בסדרה "בשורות טובות" ונראה שהם חברים במציאות ונהנים מאוד לבלות ביחד את ימי הסגר הארורים.

שון אוונס הוא במאי תיאטרון, והוא משתמש בשיחות הוידיאו כבמה קטנה על מנת לביים הצגה קאמרית בתוך הבתים של השחקנים שלו. וכמו שמה, "מבוימים" היא סדרה על ניסיון לביים, לעלות על במה, לשלוט באיזשהו אלמנט ברגע כאוטי לחלוטין. בין הסצינות משולבים שוטים שעדיין מרגישים סוריאליסטים לחלוטין של רחובות לונדון ריקים מאדם, או של הצד הבריטי הכפרי בו רק כבשים יכולות להסתובב חופשי. כך נוצר קונטרסט בין העולם החיצוני הנטוש להדהים ובין החלונות של שיחות הוידיאו בו שחקנים עמוסי אגו צועקים אחד על השני מי יופיע ראשון על פוסטר של הצגה שעדיין לא קיימת.

טננט ושין משחקים גרסאות מוגזמות של עצמם, אבל לא מוגזמות באופן שגורם להם להיראות מגוחכים מדי, וישנו טון מאוד נעים ומבדר לכל הדרמה, בטח כשנזכרים מה קורה שם בחוץ. "מבוימים" יכולה להרגיש מאוד מנחמת לפרקים, איך בעוד העולם בחוץ מרגיש בקריסה, בתוך הבתים עדיין מתנהלים אותם דיונים ישנים על אגו וכוח וסתם בלבול. "מבוימים" מרגישה כמו קפסולת זמן של רגע מאוד ספציפי ומתארת בצורה יפה כיצד ניסינו בכל כוחנו לנהל חיים נורמלים דרך שיחות וידיאו אינטרנטיות מקוטעות, איך נאבקנו בפורמט המדכדך של שיחות זום בשביל לא להרגיש לבד. 

העונה השנייה של "מבוימים" היא קצת מטא על מטא, כשהיא לוקחת צעד החוצה מהעונה הראשונה ועוסקת בניסיון לצלם מחדש גרסה אמריקאית לעונה הראשונה עצמה וללהק אליה שחקנים עם יותר "אפיל" אמריקאי. היא גם כוללת הרבה יותר הופעות אורח, שזה נחמד, אבל היא מרגישה מעט פחות קסומה מהראשונה. מין ניסיון לתפוס את הרגע על הניסיון ההוא לתפוס את הרגע. לפרקים היא מרגישה כמו "פי אלף יותר מבוימים". ועדיין זו סדרה מבדרת ומקסימה, תיאטרלית אבל בקטע טוב, כולל הופעות נהדרות מסלון ביתם של כמה מהשחקנים הטובים בעולם. היא גם תאיר לכם מחדש רגעים מדאיגים של סגר, של שיחות זום מעצבנות, של עולם שנאלץ להסתגר פנימה ולכבות את האור.