בואו לעשות ביד: מגזין הפורנו הגאה העברי הראשון צריך אתכם

בשנת 2010 הקמתי את מגזין "ביד", מגזין הפורנו הגאה הראשון בישראל, במטרה לתת במה לאמנים להביע את יצירותיהם סביב השדה הגברי. במגזין, לדורותיו, בחתי להציג עבודות של אמנים ישראלים, צילומים אמנותיים ותמונות חושפניות של גברים ישראלים מקומיים. המגזין מכיל בתוכו צילומים, כתבות, איורים, שירה וכל מה שעוסק בפאלוס, איבר המין הגברי. הוא זוכה להצלחה בארץ ובעולם, באמסטרדם ובברלין הוא נמכר בחנויות, ואף הרחיק לכת והגיע עד לאוסטרליה, קנדה, דובאי, דרום אפריקה וטוקיו, שם הזמינו אותו במיוחד.

בתקופת היווסדו של המגזין, עבדתי במקביל בסטודיו למיתוג של לקוחות בתחום האופנה. היינו יוצרים הפקות עם דוגמנים ודוגמניות במידות אפס, כמקובל בתחום. זה הרגיש לי לא נכון ונוצר בי הצורך לתת במה למגוון רחב של מודלים אחרים ונוספים שקיימים. החלטתי לתת לזה ביטוי ביצירת המגזין.

יש לי חברים בכל מיני גדלים. מגזין ביד (צילום: פליפה מורוסיני, מתוך "ביד")

עוד מראשית דרכו רציתי לאתגר את תפיסת הדימוי הגוף הגברי ולהציג במכוון, בכל גיליונותיו, מודלים בעלי מידות גוף שונות ומגוונות, במטרה לתת ביטוי אותנטי ולשקף את מכלול הגברים שבקהילה. הבחירה במגוון הקיים, ובשונה מאידיאל היופי המוכר לנו, נעשתה במטרה להציג את הגברים שאנחנו באמת, אותם גברים שכולנו מכירים מחיי היומיום, השליח שמגיש לנו את ארוחת הצהריים במשרד, המוכר שהייתי פוגש כל יום בפיצוצייה ליד הבית, הבחור שהציע לי דרינק בבר וגם את זה שרקד איתי בקלאב.

מאז יצאתי לדרך והפקתי תשעה גיליונות בקונספטים שונים. בכל גיליון היה לי חשוב לבחור מצולמים במידות שונות ומגוונות. במשך הזמן עברתי לעבוד במשרד הפרסום מקאן, ובתפקיד בכיר יותר זכיתי להשפיע על לקוחות בבחירת הפרזנטורים לקמפיינים. הקפדתי שיהיו בעלי ערך חברתי מוסף, בנוסף לנראות החיצונית ולגוף הרזה. יצרתי קמפיינים שמתעסקים בדימויי גוף, גם אצל גברים וגם אצל נשים. אבל הדרך עוד ארוכה לנו כחברה. בתקשורת, לא פעם, וגם לאחרונה, אני שומע וקורא על אנשים שהולכים במדרון תלול של הפרעות אכילה, שקשה הדרך ממנו חזרה. אנחנו צריכים, כחברה, להכיל את כלל המידות כמו שאנחנו דואגים לעבוד על הכלה של גזענות.

ביטוי אותנטי לכל הגברים בקהילה. מגזין "ביד" (עבודה של דריה שושני)

הרחק מלב הקונצנזוס, אני נותן במגזין במה לעירום הגברי בתפארתו ולחבריה הייחודים של הקהילה. מוצגים בו גברים בעירום מלא וזו הדרך שלי לקרוא תיגר על הצנזורה הקיימת סביבנו. הגברים המצולמים למגזין נבחרים על פי מידת הפוטוגניות שלהם כפרמטר עיקרי, ולא על פי מראה, גיל ומידות גוף מקובלות בתעשייה, כך שכל אחד יכול ומוזמן להצטלם למגזין. כיום, כאשר קיימות ומתפתחות קהילות נוספות לצד זו המקובלת והמיינסטרימית, אנשים מתעניינים בשונה והמיוחד הנמצא בכל אחד מאיתנו.

קהילת הדובים, לדוגמה, עורכת תחרות שנתית, כפי שמקובל בקהילות מקבילות נוספות, בה היא מכריזה על "מר דוב ישראל" שנשלח לייצג את ישראל בעולם, והוא, למשל, מסוג המודלים שאני שמח להציג אצלנו במגזין ולהראות שבהחלט יש מקום גם לגוף "עבה בשר" בחברה שלנו כיום ואין צורך להתבייש או, חלילה, להרגיש מנודה בשל כך. ביצירת המגזין שמתי לי למטרה לייצר את החיבור של הקהילה הגאה לצד החיובי של גברים גדולים, בכל המידות והגוונים. יש ליינים של מסיבות שמתקיימות לאורך השנה כמו "ביף" או "דובי" שמיועדות לדובים לצד צ׳ייסרים (גברים רזים שנמשכים לדובים), מה שמעיד שבפועל קיים עניין וקיימת משיכה גם למראה הזה, ללא קשר לאידיאל היופי המוכר לנו מהפרסומות.

הצד החיובי של תחרות "מר דוב ישראל", מתוך מגזין "ביד" (צילום: דרור אמסלם)

בדיוק כאן נכנס מגזין "ביד" ומהווה את הפלטפורמה שנותנת את הבמה הראויה, בעיניי, למודל מסוג זה.  המגזין משתייך לז'אנר הפנזין, הוא עובד ללא מטרות רווח, והכסף הנכנס מהמכירות ומגיוס ההמונים עובר ישירות לטובת הפקות הדפוס. העבודה במגזין הינה וולונטרית, כולנו עובדים באופן התנדבותי מלא, גם המצולמים וגם הצלמים וכן כל שאר היוצרים, על מנת לבודד את אלמנט הניצול הקיים בתעשיית הפורנו ולתת במה חשופה לכולם. מגיע לכולנו.

>> על מנת לאפשר את הפקת הגיליון העשירי, יצאנו בקמפיין גיוס המונים. בתמורה לתמיכה ולסיוע במימון ניתן יהיה ליהנות ממגוון תשורות שונות בהן קבלת גיליון מס' 1, הראשון של המגזין, לוח השנה המיוחד שהופק כחלק מגיליון מס' 8, שוברים לסטודיו קעקועים בתל אביב, העתקים של המהדורה העשירית והחגיגית שתצא בכריכת ספר עב כרס, וגם הזמנה אישית לאירוע השקת הגיליון ה-10 של המגזין. קליק אחד כאן ואתם בדרך.

אהבתם את הפנזים? בקרוב הספר. מגזין "ביד"