משבדיה באהבה: מגזין III הוא חלל האמנות הכי מסקרן ביפו

בשנה האחרונה עולם האמנות המקומי עובר שינויים משמעותיים, בעיקר בגזרת חללי האמנות. לצד גלריות ותיקות ומרכזיות שנסגרו נפתחו עשרות חדשות, בעיקר גלריות בניהול אמנים וגלריות קונספט שלמרבה הצער עדיין לא הוכיחו את עצמן. אל הגל הזה הצטרף בחודש שעבר מגזין III, שלוחת לוויין של מוזיאון פרטי שנוסד לפני 30 שנים בשטוקהולם. מדובר במוסד ותיק ובולט בשבדיה שאירח במהלך השנים שמות גדולים כמו האחים צ'פמן, כריס ברדן, איי ווייוויי, טינו סגל וסנטיאגו סיירה.

אז מה יש למוסד אמנות מוערך ונחשב באירופה לחפש בישראל? מאחורי היוזמה עומדים שני שבדים יהודים שבקיאים היטב בתרבות הישראלית ושעד היום פעלו בה נמרצות מאחורי הקלעים: האוצר ומנכ"ל המוזיאון דיוויד נוימן, שהיה שותף בין היתר לפתיחת מסלול התואר השני באמנות בבצלאל לפני 20 שנים, ורוברט וייל, אחד הפטרונים הבולטים של התרבות הישראלית, תומך נלהב ונדיב של להקת בת־שבע למשל.

מגזין III (צילום: יובל חי)

עוד כתבות מעניינות:
למה הסצנה התרבותית ביפו מדירה את הערבים?
ברק ומישל אובמה עשו היסטוריה במעוז הכי לבן באמריקה
מדריך השכונות: צפון יפו ושוק הפשפשים

"זאת מחויבות שאנחנו לא מכירים כאן", אומרת האוצרת כרמית גלילי שמונתה לנהל את מגזין III הישראלי. "זאת גם מחויבות כלכלית וגם מחויבות אישית – רוברט נוסע לכל ההופעות של בת־שבע והוא בקשר אישי איתם. בארץ זה לא נהוג. בדרך כלל משיגים תמיכה לפרויקט קצר טווח, כמו הקמת בית ספר או בית חולים, והולכים הביתה. פה מדובר במודל תמיכה של 30 שנים".

חלל האמנות המושקע ממוקם ברחוב עולי ציון בואכה שוק הפשפשים, בין טמבורייה גנרית למספרה חסרת ייחוד – 180 מ"ר רחבי ידיים ומוארים שפתוחים משני הצדדים עם חלונות ענק כך שניתן לראותם 24/7. את השקת החלל החליט נוימן, שאוצר גם את השלוחה הישראלית, לפתוח עם תערוכת יחיד ראשונה בארץ לחיים סטיינבך, אמן יליד ישראל ושם בולט בסצנת האמנות האמריקאית, שמזוהה עם עבודות הרדי מייד המטופלות שלו. בתערוכה הנוכחית, "זרובבל", מציג סטיינבך מיצב מינימליסטי שעוסק בטשטוש הגבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה ובמשחקי אור וצבע, שהופכים את החלל ליצירה בפני עצמה.

מתוך "זרובבל", עבודתו של חיים סטיינבך במגזין III (צילום: יובל חי)

"תמיד היו לי קשרים קרובים עם סצנת האמנות בישראל", מסביר נוימן את ההחלטה לפתוח את השלוחה הישראלית של מגזין III. "זה פרויקט מאתגר מאוד מבחינת היקפים. הרגשתי שאני חייב להמשיך לתמוך במוסדות בישראל, חשתי צורך בחלל קטן משלנו".

למה בחרתם דווקא ביפו?

"יפו היא בעיניי המזרח התיכון האמיתי. אני מוקיר את האוכלוסייה המעורבת והמגוונת. בעולי ציון יש מגוון של אנשים, האזור הזה משתנה באופן מהיר".

קוראים לזה ג'נטריפיקציה.

"נכון, זאת ג'נטריפיקציה, אבל בלתי אפשרי לפעול נגד זה. אני מודע לכך שהאזור משתנה אבל אני מקווה שנוכל לעבוד עם הקהילה. מה שהכי חשוב הוא האמנות, שתהיה נגישה מצד אחד ומאתגרת מצד שני".

פתחתם בתערוכה של חיים סטיינבך, שהוא פחות מוכר בישראל והעבודות שלו לא הכי מתקשרות. יכולתם להביא תותחים כבדים כמו האחים צ'פמן.

"אני לא מסכים. התערוכה מעלה סוגיות מעניינות של נגישות למשל. אין סיכוי שמישהו יעבור ברחוב ולא יתבונן בחלון. אני לא אומר שזאת לא תערוכה מאתגרת, להפך, היא מעוררת שאלות של מה זאת אמנות. הבחירות של הצללים והצבעים מאוד מאתגרות בעיניי".

מתוך "זרובבל", עבודתו של חיים סטיינבך במגזין III (צילום: יובל חי)

נוימן מאמין כי הרומן הארוך שלו ושל שותפו עם ישראל ימשיך עוד שנים ארוכות ובינתיים הוא החליט לסגור את החלל בשטוקהולם לפעילות שוטפת. "אחרי 30 שנים הרגשנו שאנחנו צריכים זמן כדי לבחון איך מגזין III צריך לפעול. הרגשנו שאנחנו דומים למוסדות אחרים ורצינו לבחון אם יש דרך אחרת לפעול", הוא מסביר.

נוימן מדגיש שהוא לא הגיע לישראל כדי להתחרות במוסדות אמנות ישראליים. הדגש לדבריו הוא על הבאת אמנות בינלאומית לארץ. "אני רוצה לייצר דיאלוג עם האמנות הבינלאומית שלדעתי יכולה לתרום לשיח המקומי. יש אמנים ישראלים מצוינים שיש להם תערוכות בישראל ומחוץ לה ולכן אני רוצה ליצור פלטפורמה שתתבונן החוצה".

אי אפשר להפריד אמנות מפוליטיקה. איך התקבלה ההחלטה לפתוח חלל אמנות בישראל?

"אני לא מאמין בבידוד. אני מאמין בכוחה של האמנות החזותית, זו פלטפורמה אידיאלית לאתגר תפיסות חברתיות. אני מכבד אנשים שירגישו לא נוח עם ההחלטה, אבל אני לא מאמין שצריך לזנוח את חיי התרבות בישראל, להפך – לרוב אנשי התרבות שאני פוגש בישראל יש רגישות ומחשבות ריאליסטיות לגבי העתיד. בגלל זה אני רוצה שמגזין III יהיה חלק מהסצנה האמנותית בישראל. אני לא רוצה לבוא ולומר 'ככה זה צריך להיות'. זאת בעיה שאני מזהה אצל אמנים בינלאומיים שמגיעים להציג בישראל. הם תמיד מרגישים שהם צריכים להתייחס לקונפליקט הפוליטי ולפעמים התערוכות שלהם לא מוצלחות. זה עצוב בעיניי שההבעה האמנותית מכוונת רק לפוליטיקלי קורקט".

← חיים סטיינבך – "זרובבל", מגזין III, עולי ציון 34 יפו