מה רואים הלילה: גבירותי ורבותי, הנשיא הבא-הבא של ארצות הברית

בכלל לא מוזר לחשוב שדוויין ג'ונסון יתמודד על נשיאות ארצות הברית ב-2032. עד אז הוא כבר יהיה מיליארדר בן 60, כשעל חגורת האליפות שלו חרוטים הישגיו כספורטאי, שחקן, בדרן ואחד האנשים האהובים ביותר בארצות הברית, ואם מישהו כמו דונלד טראמפ יכול אז למה לעזאזל שלא יבוא גם מישהו נחמד. כל זה לא הופך את "רוק הצעיר" לאירוע טלוויזיוני פחות משונה, ומה שאפילו יותר משונה זה שאנחנו כבר בעונה השלישית של הסיטקום המבוססת על חייו של ג'ונסון, ובה הוא משחק את עצמו ב-2032 כמועמד לנשיאות ארצות הברית.

ב-NBC (ושירות הסטרימינג שלה פיקוק) חידשו את הסדרה לעונה שלישית למרות הרייטינג הנמוך של העונה השנייה (כ-2.5 מיליון צופים לפרק), בעיקר בגלל שלא מעט מבקרים התאהבו בה. היא מתרחשת על ארבעה צירי זמן שונים, כשאת "דה רוק" הצעיר מגלמים שלושה שחקנים שונים שממוקמים ב-1982, 1987 ו-1992 (והוא עצמו מספר את הסיפור לאחור ב-2032, כאמור), והאופן שבו היא חוזרת לאחור ומדלגת ביניהם מייצר טריפ פיל-גוד מתוק-מריר של נוסטלגיית אייטיז וניינטיז שקשה להתנגד לה. זה כמו "שנות הקסם" רק עם מכות, או כמו "כולם שונאים את כריס" אבל כשכולם אוהבים את דוויין.

ואכן, "רוק הצעיר" מתגלה בעונה השלישית שלה כסיטקום אנדרייטד למדי. היא משעשעת באופן נעים וחסר יומרה, היא כתובה ומופקת היטב, ובתור בונוס מיוחד כולה מחווה אחת גדולה של אהבה לאגדות הגדולות של ה-WWE. דוויין ג'ונסון היה מהגדולים שבהם כמובן, אבל גם אביו, רוקי ג'ונסון, היה מתאבק סופרסטאר, והוא גידל את בנו לצידם של גדולי הרסלמאניה של כל הזמנים ואף הכניס אותו לזירה כשהיה בן עשר, כך שעל המסך מתחוללת כל הזמן במקביל חגיגה של רפרנסים והופעות אורח למעריצי הז'אנר, מבלי להפריע לצירים המרכזיים של העלילה. טלוויזיה די כיפית בסך הכל. הרבה יותר מ"המתמחה".

>> "רוק הצעיר" משודרת בישראל ב-yes TV Comedy מדי יום שישי ב-14:35
>> מה ראינו אתמול: יש מצב שהחמצתם את הטיסה של "מניפסט"?
>> מה ראינו שלשום: ג'ונה היל הממזר הצליח לראיין את הפסיכולוג שלו