לא לומדים: שוב התלהבנו מטריילר לסרט שמבוסס על משחק מחשב

לפני כחודשיים הכל התחיל שוב מחדש. הריבוט של "מורטל קומבט" נמצא בדרך כזו או אחרת בעבודה כבר עשור, אבל העניין בו התעורר באמת רק בחודש פברואר האחרון, אז שוחרר הטריילר הראשון והלא מצונזר לסרט. הלוק הריאליסטי, האפקטים המרשימים והאווירה המדממת, שסוף סוף הרגישה קרובה לזו שהפכה את המשחק האכזרי ללהיט, גרמו לצמרמורות נעימות במורד גבם של ילדי ניינטיז מזדקנים ומילניאלס עם פטיש לנוסטלגיה. שוב התלהבנו מטריילר לסרט שמבוסס על משחק מחשב, כאילו לא למדנו כלום מטעויות עבר. הכל התחיל מחדש.

אני עוד זוכר את חוויית הצפייה בסרט הראשון בתור ילד בן עשר, אי אז בקיץ 1995. גם אז התלהבתי מהטריילר כמו שרק ילד בן עשר יכול (אני חושב שראיתי אותו בקולנוע לפני הסרט "מצור ימי 2"), וגם אז התאכזבתי מהתוצאה הסופית. על סרט ההמשך מ-97' אני כבר לא מוכן לדבר וכך גם כל מי שקשור לפרנצ'ייז, כי לקח להם 24 שנים להחזיר את הלוחמים האכזריים של המשחק למסך הגדול, ובגדול. על פי דיווחים שונים, הריבוט העדכני צפוי להפוך לפרנצ'ייז שבנוי לפחות מטרילוגיה של סרטים (ואולי כמה סרטי ספין-אוף של דמויות יחיד, בדומה למארוול). אבל אם זו התחלה לפרנצ'ייז, אולי כדאי לשחקנים שהוחתמו ל-5 סרטים להכין איזו תוכנית גיבוי.

"מורטל קומבט" גרסת 2021 הוא סרט קלאסי שמפצל בין דעת הקהל לדעת המבקרים. באתר רוטן טומטוס, למשל, ציון המבקרים עומד על 55 אחוז לעומת 87 אחוז מצד הקהל. ושניהם צודקים. למזלי, אני במקרה שניהם. המבקר שבי ראה סרט אקשן עם עלילה ארוכה מדי בעוד שהילד שבי נהנה מהנוסטלגיה הטהורה של דמויות אהובות שזוכות לגילום ראוי (יחסית) על המסך. ליו קאנג היה מקשקש משהו על יין וינג ועל איזון קוסמי, אבל בתכל'ס הסרט הזה הוא רק עוד הזדמנות מפוספסת להביא את העולם הקאמפי והבאמת מופרע של "מורטל קומבט" לחיים האמיתיים.

מתוך "מורטל קומבט" (צילום: יחסי ציבור)

ההתחלה דווקא מבטיחה לא פחות מהטריילר: הסיפור, או לפחות הבסיס לו, מתחיל מהיריבות ארוכת השנים בין סאב זירו לסקורפיון, שניים מהנינג'ות האהובות ביותר במשחק. סצינת הפתיחה עשויה נהדר, מציגה אפקטים נהדרים (בדגש על אפקטי הקרח של סאב זירו) לצד כוריאוגרפיות קרב מרשימות ויצירתיות, בין היתר כי צמד השחקנים שמגלמים אותם הם לוחמי קולנוע ותיקים בעצמם. גם בשלבים מאוחרים יותר של הסרט, הקרבות ביניהם מהווים כמה מרגעי השיא של הסרט, במיוחד ביחס לקרבות אחרים שמתנהלים מול דמויות CGI.

אבל עיצוב דמויות זו הבעיה האחרונה של הסרט. אם כבר, הוא עושה עבודה די מרשימה בתרגום הדמויות, ורוב השחקנים לא רעים בכלל (אמרתי רוב, לא כל), אבל כל זה לא שווה אם זורקים את הדמויות לעלילה שמייבשת כל התלהבות. במהלך הכמעט-שעתיים של הסרט ישנן כל כך הרבה סצנות אקספוזיציה מיותרות, עד שנדמה כי חלק מהשחקנים התעייפו מלדבר. הדיאלוגים איומים. הטוויסטים בעלילה צפויים באופן מעורר עצבים. הניסיון לחבר בין קרבות ויזואלים יפים ומיני מתנות ורפרנסים למעריצים גרם לכך שהעלילה היא לא יותר משמיכת טלאים שמושכת את הכל למטה. שמח שהצלחתם לשלב את הביטוי "פלולס ויקטורי", עכשיו מה עם קצת בשר?

מתוך "מורטל קומבט" (צילום: יחסי ציבור)

העניין הוא שעם קצת יותר מודעות לחוש ההומור האינהרנטי של משחק שמכיל מוב כמו "היא בועטת לו בביצים ואז עמוד השדרה שלו נורה לאוויר דרך הפה שלו" – הסרט הזה יכול היה להיות טוב. נראה שהם גם קצת ניסו, עם הדמות רעת הלשון של קיינו, אבל הכותבים לא מספיק שנונים כדי לכתוב דמות שנונה, אז בטח לא סרט שנון. במקום זה קיבלנו תוצר יקר מדי עם לוק ריאליסטי, לטוב ולרע, וכמעט ללא קריצה. סרט ההמשך שזכה לטיזר עם סיום הסרט הזה (למעשה, הוא כמעט ומגיע במקום סיום) כנראה יגיע בכל זאת, בהתחשב בכך שהסרט החזיר את עלותו אחרי לא יותר משבוע, אבל כדי להצליח להימנע ממבוכת סרט ההמשך של 1997 יצטרכו ב"מורטל קומבט" להיזכר שהם בסופו של דבר, סתם משחק מטופש ומהנה.