לא לבן על לבן: ספרי הילדים מצטרפים למאבק המזרחי

אם לשפוט לפי ספרי ילדים, הילד ה"רגיל" וה"אוניברסלי" הוא לבן. מגמה חדשה בספרות הילדים מזכירה שזה לא אמור להיות ככה ושילדים באים בכל הצבעים

עטיפת הספר "הים הוא בחינם", מאת שני גרשי
עטיפת הספר "הים הוא בחינם", מאת שני גרשי
7 בדצמבר 2017

הדימויים שמופיעים בכל פינה, מעטיפה של קינדר ועד סרט של פזוליני, הם סימנים של תרבות, וככאלה יש להם משמעות. דימויים של אנשים, לדוגמה, שמודפסים או מוקרנים על גבי אריזות ומסכים, בדרך כלל מתוכננים ומעוצבים להיות "אוניברסליים" – כלומר לבנים, הטרוסקסואלים ובעלי גוף בריא. כל ייצוג של "אחר" שמופיע על גבי אחד מסימני התרבות שלנו מיד בולט לעין, ואילו ייצוג של "אוניברסלי" נחווה אצלנו כטבעי, ואנחנו כמעט לא מבחינים בו – כמו תינוקות לבנים המודפסים על אריזות טיטולים.

רוב ספרי הילדים שותפים באותו מאמץ לעצב חוויה אוניברסלית, ומוצגות בהם כמעט אך ורק דמויות "טבעיות" או "רגילות", כלומר לבנות. זה משפיע עלינו כל כך שגם כאשר אנחנו מתבגרים וקוראים רומנים ללא דימויים חזותיים, אנחנו מדמיינים באופן אוטומטי דמויות ספרותיות כלבנות, אלא אם הן אופיינו אחרת.

עוד כתבות מעניינות:
הספר האבוד של דודו גבע
חסמב"ה בעידן פוליטיקת הזהויות
יהודה אטלס חוגג יום הולדת כפול ולא נח לרגע

כתגובת נגד, לאחרונה נראה שסופרים ומאיירים של ספרי ילדים בוחרים להגיש לקוראים שלהם מגוון של צבעים ואפשרויות. דוגמה בולטת היא הסופרת והמאיירת המקסיקנית עטורת הפרסים יויי מוראלס, שחיה כיום בארצות הברית וכתבה ואיירה עשרות ספרי ילדים בשנים האחרונות. מוראלס מגדירה עצמה כמהגרת בין שני עולמות, וזה ניכר בעבודותיה. היא מציעה סיפורים מהתרבות הלטינית ומשתמשת בייצוגים של דמויות לא לבנות בלבד.

גם בישראל הרעיון לובש צורה. על כריכת "הים הוא בחינם", ספר שירי הילדים החדש של שני גרשי, מופיע ילד צף על צדפת ענק שאי אפשר לטעות בצבעו. האיורים של מרוה מור-אילון נהדרים ונדמים כל כך ברורים מאליהם, אלא שהם לא, הם חלק ממהפכה. בשבועות הקרובים צפוי להגיע לחנויות הספר "למה סבתא קוראת לי כפרה?" שכתב ליאור בניסטי. הוצאות רבות התעלמו מכתב היד של בניסטי, אך הוא החליט להוציא אותו לאור בעזרת גיוס המונים.

"הרעיון נבע מביקורים שלי בבית אמי, שגדלה במרוקו", סיפר בניסטי. "כשראיתי אותה משחקת עם הנכדים ומרעיפה עליהם מילות חיבה כמו 'כפרה' ו'נעביבשק', הבנתי שהם לא מכירים את משמעות המילים. רציתי לבנות גשר לשוני בין הדורות".

הספר "חיפושית בגשם", שכתבה רותי דפנה ואייר אביאל בסיל, ייצא לאור בפברואר הקרוב. הסיפור עוקב אחר עדו, ילד קטן שבוחר לעזור לחיפושית בודדה ולהעניק לה מחסה מפני הגשם בין כפות ידיו. בסיל, שהחל בעבודת האיור עוד לפני שפגש את דפנה, סיפר: "כשהתחלתי לאייר דמויות אנושיות נפלתי בהרבה מקרים לדיפולט ואיירתי ילדים עם עור בהיר. רק אחרי זמן מה התחלתי לחשוב על המשמעות של זה. אם אני, בחור כהה עור, נפלתי בקלות לסטנדרט של ילד בהיר כ'ילד רגיל', כנראה התרגלתי לייצוג מסוים. זה מה שהכרתי מהספרים שליוו אותי כילד. הפעם הדיפולט שלי היה לאייר אותו עם עור כהה – בעיקר כי לי יש עור כהה וכשאני עוצם עיניים וחושב על איך נראה ילד סטנדרטי, אני מדמיין את מה שאני מכיר. פשוט ביססתי את עדו על הדמות שלי כשהייתי ילד, עם בנייני השיכונים מאחור, וברור לי שזה לא מופיע הרבה בספרי ילדים".

אלף גוונים של חום

הספר "שלג של סביונים", שכתבה רינת פרימו ואיירה מאיה איש-שלום, יצא לאור לאחרונה. הספר מתאר חוויות שכונתיות מוכרות שבמהלכן נאלצים ילדי הגן להיפרד משדה הסביונים האהוב עליהם מפני שהוא התגלה כחלקת אדמה המיועדת לבנייה. פרימו מספרת שהסיפור נכתב בעקבות חוויה פרטית שלה – שדה שהיא נהגה לרוץ בו בכל בוקר הוא אתר בנייה היום.

"בשדה שלי ראיתי אנשים שהגיעו אליו כדי להתפלל, כיתות, גנים ומשפחות שעשו בו מדורות ל"ג בעומר, בעלי כלבים שטיילו בו וגם זוגות שהיו צריכים מקום להתבודד בו", סיפרה פרימו, "אבל היום בונים שם בתים לאנשים עשירים מאוד, ואני עדיין כועסת ומרגישה שלקחו לי משהו שהיה פעם שלי".

לצד הסיפור הצנוע והביקורתי של פרימו מונחים האיורים של איש-שלום בטבעיות, אבל הם מגלמים שינוי של ממש: כמעט כל הדמויות המאוירות הן בעלות עור כהה. "העברתי למאיה את הסיפור בלי הוראות מיוחדות", מספרת פרימו. איש-שלום החליטה על הכיוון החזותי בעצת המעצבת מיכל מגן, ומאחורי מה שפרימו מכנה "אלף גוונים של חום" עמדה נטע שפירא מ"ספריית פיג'מה" – תוכנית לחלוקת ספרים בגני ילדים ובבתי ספר.

פרימו אומרת כי הבחירה באיור ילדים כהים היא "תיקון של עיוות שנמשך שנים רבות, של ייצוג יתר לילדים בהירים בפרסומות, בעיתונות, בספרים, בטלוויזיה ועוד. הרי צריך רק לפקוח עיניים ולראות שהמציאות בכל גן ילדים ישראלי היא כזאת. מה שמשונה הוא שזה עדיין נראה משונה".