כל תל אביב בלפור: 7 סימנים שהמחאה אולי מנצחת

1. הגמישות

הדבר המדהים שקרה בסופ"ש הזה הוא המהירות והגמישות. חלפו 48 שעות בקושי מרגע החקיקה האנטי-דמוקרטית שהגבילה את זכות המחאה והרחיקה אותה מבלפור, והופ, היא שינתה צורה כמו רובוט T-1000 בסיקוול של "שליחות קטלנית" והפכה למשהו שונה לגמרי, כועס יותר, גדול יותר, נחוש יותר. יותר מאלף מוקדי מחאה בכל הארץ משכו בין 100 ל-150 אלף איש. המוקדים האלה נוצרו ספונטנית במהירות הווטסאפ, בתוך שעות הצטרפו רבבות לקבוצות התיאום, ובמוצ"ש כל זה התגבש להפגנת כוח אדירה של המחאה נגד נתניהו. בלפור? מה זה בלפור? כל המדינה בלפור.

למה לא אמרתם שהכי טוב קל"ב. "מחאת הקילומטר" במוצ"ש בכיכר רבין (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)

2. הנחישות

כבר 15 שבועות שנתניהו עושה כל שביכולתו כדי לעצור את המחאה נגדו. את כל יכולות התעמולה וההסתה הנרחבות שלו הוא גייס כדי לשכנע שהמוחים פדופילים, מחרבנים בחצרות, חיזרים הזויים, שמאלנים בוגדים, אנרכיסטים מסוכנים ומפיצי מחלות, ובניגוד לכל מה שקרה ב-12 השנים שלו בשלטון – שום דבר לא נדבק לו. ההמון חסר הפנים וחסר ההנהגה ממשיך לעמוד באומץ מולו ומול צבא ההסתה שלו, בלי למצמץ ובלי לסגת. כל ניסיון של המשטר לדכא את המחאה מוביל להתגברותה. איך אומרים אצלנו? הם ניסו לקבור אותנו – הם לא ידעו שאנחנו זרעים.

לעולם לא ניכנע. צעדת הצעירים שהדליקה את העיר בחמישי (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)

3. האלימות

היא מגיעה משני כיוונים. היא מגיעה מאזרחים תומכי נתניהו שתוקפים באלימות גוברת את המפגינים. היא מגיעה ממפקדי המשטרה ששולחים את פקודיהם להשתולל על המוחים. האלימות הזאת – במסגרתה הותקפה בשבת אישה מבוגרת ברמת החי"ל באלימות קשה ובמסגרתה הכו שוטרים את כל מי שעמד בדרכם בפלורנטין – היא סממן של אובדן עשתונות מול מחאה שחרטה אי-אלימות על דגליה. האלימות היא הדגל של משטר שאיבד את אמון אזרחיו ואיבד את היכולת לחלץ את המדינה מהמשבר שנקלעה אליו. היא נוראה, היא כואבת, היא מפחידה באמת – אבל היא מחשלת את המחאה ומתדלקת אותה. מי שמרים יד – כבר בעצם הרים ידיים.

האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. שוטרים סמויים עוצרים באלימות מפגין, מוצ"ש בכיכר הבימה (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)

4. התקשורת

בתוך שלושה חודשים וקצת של מחאה, איבדה תקשורת המיינסטרים את הרלוונטיות שלה עבור מחצית העם. הסיקור הפאתטי ברשת 13 וקשת 12 עדיין מחזיק צופים רבים מכוח ההרגל, אבל רבים מהם כבר למדו לזהות תוך תנועה את המסגור המוטה, את השקרים הבוטים, את הדברור של דף המסרים מטעם המשטר. עיתונות השטח הקלאסית, בהובלתה של אור-לי ברלב כשמאחוריה לא מעט צלמי עיתונות מעולים וכתבי שטח מעולמות הפרינט, כובשת מחדש את מקומה. כתבנו על זה לפני חודשיים ומאז התופעה רק התעצמה. עם מאות אלפי צופים בכל שידור, ברלב (כמו העיתונות העצמאית כולה) היא כבר לא פחות "התקשורת" מערוצי החדשות. מהפכה בפייסבוק לייב.

תקשורת? אנחנו לא צריכים תקשורת. אנחנו התקשורת. מפגינה בכיכר הבימה, מוצ"ש (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)

5. הביזור

הבוקר, אחרי לילה שבו יס"מניקים ושוטרי מחוז מילאו פקודות בלתי חוקיות בעליל בכל חלקי העיר, קרא מפקד המחוז דני לוי ל"ראשי המחאה" להיפגש איתו כדי לתאם עמדות. גם אחרי שלושה וחצי חודשים, המשטר עדיין לא הבין שלמחאה הזאת אין ראשים. מדי שבוע עוצרת המשטרה ומטרידה אזרחים אקטיביסטים שהיא מזהה כ"ראשי מחאה" ומפעילה נגדם את הימ"ר, רק כדי לגלות שאין לכך כל השפעה על המחאה. קבוצות המחאה הבולטות הן רק קבוצות מחאה בולטות, התארגנויות ספונטניות, אד-הוקיות, גמישות ורופפות. השמירה הקפדנית על הביזור הזה במשך 15 שבועות היא ניצחון ענק. אין ראש. אי אפשר להוריד את הראש.

6. התל אביבים

תל אביב קיבלה את פניו של הסגר השני כשהיא מיואשת ומדוכדכת. רוח המחאה שלה עברה לבלפור למשך חודשים ארוכים. התחושה הייתה שההפגנות ברחבי העיר, מול כלום בעצם, איבדו את הקסם שלהן מול ההתפרצות האנרגטית ליד מעון ראש הממשלה. אבל בשנייה שבה הוגבלה זכות המחאה – תל אביב התעוררה. עשרות מוקדי מחאה נפתחו בכל שכונות העיר במסגרת "מחאת הקילומטר", הגשרים המו אדם, אלפי צעירים צעדו כל הערב במרכז העיר, חולדאי הגיע לתמוך ונפצע ממכת שוטר. הגחלת הלוחשת נדלקה. ככל שהסגר והגבלת זכות המחאה יימשכו – ידלקו התל אביבים יותר. גם ככה אין לנו מה לעשות בערב.

תל אביב נדלקת, כמו שהיא אוהבת. המונים ב"מחאת הקילומטר" בכיכר הבימה (צילום: ג'ק גואז\ גטי אימג'ס)

7. הנאשם

העיסוק האובססיבי של נתניהו בהפגנות נגדו, עד כדי שיתוק המשק ושליחתם המיותרת של עוד עשרות אלפי עובדים לחל"ת למען עצירת ההפגנות בבלפור, הוא ההוכחה לנבצרות המעשית שבה הוא מצוי ובו זמנית גם הוכחה לאפקטיביות המרשימה של המחאה. גם אתמול והיום המשיכו שליחיו ושופריו להלום בתופי ההסתה נגד המפגינים, גינוי לטרור שהפעילו אזרחים נגד מפגינים אף אחד אפילו לא ציפה לשמוע, אבל הפעם זה לא עובד לו. הוא מקדיש משאבים רבים לחיסול המחאה ועוסק בה לא פחות ואולי יותר ממה שהוא עוסק במשברי הקורונה, ובכל זאת היא ממשיכה לגדול ולצמוח. עוד כישלון גדול לאוסף שלו. עוד ניצחון קטן למחאה.

תודה ביבי, הוצאת אותנו מהבית. מפגינים בכיכר הבימה, מוצ"ש (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)