סוגרים את העיר: תל אביב משלמת את מחיר כישלון הממשלה
תל אביב של הסגר השני היא לא תל אביב של הסגר הראשון. את אווירת הסולידריות העולצת מחליף משהו אחר. התל אביבים מצייתים לתקנות, מקבלים את הפגיעה בתרבות ובכלכלה, והכל בסדר. הכל ממש בסדר
הכוונות הטובות – תזכורת מתמדת לתושבי העיר על האחריות האישית הנדרשת מהם – התנפצו על רקע התמונות הדיסטופיות שהגיעו מהכיכר הריקה
1. תל אביב בסדר. תל אביב בסדר גמור. אפשר להריח דיכאון מהול בייאוש באוויר, אבל בסך הכל העיר מצייתת היטב לכל תקנות והנחיות הסגר, הרחובות ריקים בערב ודלילים בבוקר, החנויות ועסקי ההסעדה סגורים, רוב האנשים מקפידים על מסכות, ריחוק חברתי ופיזי, מסוגרים ומבודדים בבית עם הוולט והנטפליקס והספרים הישנים. מספר הנדבקים המאומתים בה עומד על יחס של 3.07 נדבקים מאומתים לאלף איש, מהנמוכים בערי ארצנו, מעט מעל השכנות המנומנמות רמת גן, גבעתיים וקריית אונו. זה כמה שתל אביב בסדר.
2. תל אביב בסגר. הבנתם נכון: 0.3 אחוז מאוכלוסיית העיר נגועה בנגיף. לא בהכרח חולה וסימפטומטית. זה יותר ממה שצריך ויותר ממה שזה נשמע. האם זה מצדיק את עצירתם של הלב הכלכלי והלב תרבותי של ישראל מלפעום? עיר שלמה שזה אחוז הנשאים בה צריכה לשלם מחיר כזה בגלל מחדלי הממשלה? המומחים ואנשים המקצוע ממשרד הבריאות ומשרד האוצר חושבים שלא. אנחנו, מה אנחנו יודעים חוץ ממה שאנחנו שומעים ורואים. ומה שאנחנו שומעים ורואים זה את תושבי העיר, בעלי העסקים הקטנים והמסעדות ועובדי ענף התרבות, מתמוטטים בשקט. ממשיכים לציית. ממשיכים לכבד. ממשיכים לשאת בנטל הסולידריות. מי יהיה סולידרי איתם?
3. תל אביב כל כך בסדר. תל אביב מובילה את ישראל ביחס האחראי והרציני שלה למגפה. עיריית תל אביב-יפו הקימה בזריזות מערך קטיעת הדבקה, הקצתה ומקצה משאבים רבים לסיוע למגזרים הנפגעים ולאוכלוסיות המוחלשות, פועלת במתכונת חמ"ל לטיפול במשבר. נו, אתם יודעים, כל הדברים הזניחים האלה שממשלת ישראל לא מצליחה לעשות כבר שמונה חודשים. בזמן שהתקשורת מפנטזת על נפתלי בנט הקשקשן כמושיע, רון חולדאי מדגים מעשית איך מטפלים נכון בשלל הבעיות שהעידן הזה מביא לפתחנו ואיך לנהל את העסק. גם הוא בסדר. בסדר גמור.
4. תל אביב הכי בסגר. הבוקר הזדעזע המגזר הקריאטיבי בעיר מהטיפול שהעניקה העירייה לפסל "התרוממות" שהעניק מנשה קדישמן לכיכר הבימה והפך לאחד מסמלי העיר. על הפסל הולבשו תמונות קלוז אפ של אנשים במסיכות. ילד דתי, אישה ממוצא אתיופי, גבר אשכנזי מבוגר. הכוונות הטובות – תזכורת מתמדת לתושבי העיר על האחריות האישית הנדרשת מהם – התנפצו על רקע התמונות הדיסטופיות שהגיעו מהכיכר הריקה. בעיר ש-99 אחוז מתושביה נוקטים אחריות רבה ומצייתים לסגר יותר מבכל עיר אחרת בארץ, יוצא שזו בעיקר אנדרטה סימבולית לאופן שבו מחק משבר הקורונה את התרבות התל אביבית. נו קדישמן פור יו.
5. תל אביב יותר מדי בסדר. העיר הזאת, שהובילה ואירחה כל מחאה משמעותית ב-40 השנים האחרונות עד למחאת בלפור, מקבלת בהשלמה את המחיר הכבד שהיא ותושביה משלמים (ועוד ישלמו בריבית) על המשבר אליו הובילה הממשלה. והמשבר הכלכלי הזה רק מתחיל. החנויות הנטושות הרבות ברחובות הראשיים הן רק הסנוניות הראשונות. צעירים עוזבים בטפטוף שקט ורובם נאבקים על האפשרות לחיות בתל אביב מחודש לחודש. העגמומיות שיורדת על העיר אינה מיתרגמת למחאה פוליטית, אולי כי יש וולט ויש נטפליקס ויש בועת אשראי שמתחזקת את אשליית החיים הצרכניים הטובים. אולי כי גם אנחנו רוצים שכולם יגידו שאנחנו בסדר.
6. תל אביב תהיה בסגר. כבר 13 שבועות שמדי מוצ"ש עולים אלפים רבים של תל אביבים לבלפור, מתארגנים על מערכי הסעות, מכינים שלטים ודגלים ומיצגים, אחוזי קדחת מחאה. הניסיונות לייבא את המחאה לעיר כשלו בינתיים, המסעדנים ואנשי התרבות חזרו אל ניסיונות ההישרדות שלהם, והצעדות מכיכר כלשהי לקריית הממשלה הריקה לא מרגישות כמו משהו אפקטיבי לעשות לעומת בלפור. ישנן סיבות רבות לשיתוק הפוליטי שאחז בתל אביב אחרי שכחול לבן גנבה את המנדטים שלה ונתנה אותם לנתניהו, העיר היא נפגעת הלם פוסט טראומטית במובן הזה, אבל לפחות בנקודת הזמן הקריטית הזאת היא כנועה מתמיד. מרי אזרחי לא יהיה פה. לא עכשיו.
7. תל אביב בסך הכל בסדר. החמרת הסגר תרד מחר על תל אביב כמו פטיש 5 טון, ובניגוד לאווירת הסולידריות העולצת שאפיינה את הסגר הראשון יש משהו אחר באוויר, משהו שעוד לא חייבים לתת לו שם אבל אפשר כבר לחוש בו כשאנשים עוד שואלים אחד את השני בקבוצת הווטסאפ אם בסדר לצאת עם הילדים לסיבוב אופניים קצר ביום כיפור, כשאנשים עוד עושים שופינג לחג באינטרנט, כשאנשים עוד טסים ליוון כדי לנשום רגע, כשאנשים מקבלים במנוד ראש את אובדנן של זכויות יסוד דמוקרטיות. הכל בסדר בסך הכל. הכל ממש בסדר. הולכת להיות לנו גמר חתימה כל כך טובה.
8. "בלילה בלילה, באין רואה\ לאור ירח חיוור\ יוצאים אנשי בסדר לגן\ לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי\ בגביעי הפרחים\ אנחנו אנשי בסדר\ אנשי בסדר\ אנשי בסדר גמור\ דור הולך ודור בא\ ואנו עומדים לעולם" (חנוך לוין)