הם מפחדים: שתיקת הסלבס ודממת היוצרים הן סימן רע לדמוקרטיה

הדמוקרטיה הישראלית מחרחרת. אנחנו בעיצומו של ניסיון הפיכה משטרית שיהיה קשה לעצור. מאות אלפי ישראלים כבר התגייסו למאבק המכריע נגד ריסוק הדמוקרטיה על ידי הימין הקיצוני-משיחי, והם פועלים מסביב לשעון כדי לתחזק ולתדלק את המחאה הכי גדולה וחשובה שראתה הארץ הזאת, תנועת התנגדות לא אלימה לניסיון אלים מאין כמותו לפרק את החיבורים האחרונים של החברה הישראלית ולשסע אותה לגזרים. מאות אמנים, שחקנים וסלבריטאים שעשו קריירה יפה ופרנסה נאה בתוך דמוקרטיה מתפקדת, חילונית וליברלית, עדיין מתלבטים כיצד להשמיע את קולם. הם חיים בסרט. הם סבורים שיש להם זמן להתלבט.

חפשו את הסלבס. ההפגנה נגד ההפיכה המשטרית, 28.1.23 (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)

בשבוע שעבר רעשה הארץ באופן קל עד בינוני כשהכותרות בישרו ש"המוזיקאים מצטרפים למחאה". היה מרשים לראות יותר מ-500 מוזיקאים בולטים, חלקם בולטים מאוד, חותמים על מכתב תמיכה בכאן 11 וכורכים את איומי הקיצוץ והסגירה של תאגיד השידור הציבורי יחד עם שלל האיומים האחרים על הדמוקרטיה. מאסה כזאת של מוזיקאים היא אפקטיבית. הוכחה לכך אפשר למצוא בעובדה שמיד עם פרסומה החלה מכונת הרעל של נתניהו לחתור תחת "מחאת המוזיקאים", כי אין בה מזרחים, ואם יש בה אז הם לא אמני מוזיקה מזרחית, ואם הם כן אז הם בטח משתכנזים, ואם הם לא משתכנזים אז הם שמאלנים ומי סופר אותם בכלל.

ישראל במרחק של שבועות, אולי חודשים, מרעידת אדמה משטרית. לא תהיה עוד הזדמנות להתגבר על הפחד ולעשות משהו, לצעוק משהו, לשיר משהו, לנצל את אור הזרקורים כדי לעצור את הקריסה או לפחות לנסות

במדינה שבה התבטאות פוליטית של מוזיקאי יכולה לפגוע לו קשות בקריירה, זה בהחלט דורש אומץ מסוים. הנקודה היא שבעוד רגע לא תהיה כאן מדינה כזאת. מארגני מחאת המוזיקאים ניסו בכל כוחם להביא את החותמים על המכתב להפגנה בקפלן במוצ"ש, לא כדי להופיע, אלא כדי להצטרף כגוש אחד בולט ועוצמתי אל כלל המוחים. דמיינו את האימג' הבא: שלום חנוך, ברי סחרוף, נינט טייב, ריטה, יהודה פוליקר, מרגלית צנעני ודיוויד ברוזה צועדים שלובי זרוע, מוקפים במפגינים ובשלטים ובדגלים. בום בפתח מהדורת החדשות ב-20:00. כך משדרים לציבור שדבר דרמטי מתרחש פה ושכולנו עומדים נגדו. בינתיים, במציאות, זה נגמר עם כ-15 מוזיקאים שטרחו להגיע.

חפשו את הסלבס. המחאה נגד ההפיכה המשטרית, ינואר 2023 (צילום: אמיר לוי/גטי אימג'ס)

אפשר להבין את החשש של מוזיקאים מפורסמים מהקליבר של שלמה ארצי ושלום חנוך להתייצב כך בהפגנה כאחד האדם, להיות מוקפים בהמון שבדרך כלל רחוק מהם, לעמוד במוקד העניין התקשורתי ולסמן את עצמם מול משטר שלא יהסס לדרוס אותם אישית. אפשר בהחלט להבין גם מוזיקאים פחות מבוססים כלכלית שחוששים להיות מזוהים עם התנגדות קולנית לשלטון. אבל מה שמתקרב אלינו בשעטת היפופוטם צריך להפחיד אותם הרבה יותר. נוכחות קולנית שלהם במחאה כקבוצה, בהפגנות, ולאורך המאבק הצפוי, היא הנשק היחיד שיש להם כדי להדוף את כל זה. אין איפה להתחבא יותר.

>> עכשיו תורכן: מחאת הנשים מגיעה לכיכר הבימה ביום ראשון

וזה נכון לא רק למוזיקאים הבכירים, אלא גם לכוכבי פופ שבורחים מפוליטיקה כמו מאש – הייוש נועה קירל, נראה לך שסמוטריץ' ובן גביר יתנו לך להסתובב על הבמה לבושה ככה בעוד חמש שנים? – ואף יותר מכך לכוכבי מסך למיניהם. במדינה שמתכננים לנו נתניהו ושותפיו הפנאטים אין דבר כזה בר רפאלי. לא יכולה להיות גל גדות. אולי גם לא יונית לוי. נשים מוכשרות, חזקות ופופולריות כאלה הן תוצר של חברה שמתקדמת (באיטיות) לעבר שוויון. ההתקדמות הזאת נעצרה עכשיו בחריקת בלמים והעבירה הילוך לרוורס. המחאה צריכה את בר רפאלי וצריכה את גל גדות וצריכה את כל מי שקולן יהדהד בעוצמה, אבל האמת היא שגם הן צריכות אותה.

מי מסתתר מאחורי המסכה. מוצ"ש שעבר בצומת עזריאלי (צילום: אמיר לוי/ גטי אימג'ס)

ישראל במרחק של שבועות, אולי חודשים, מרעידת אדמה משטרית שתזעזע את חייהם של כל אזרחיה. לא תהיה עוד הזדמנות להתגבר על הפחד ולעשות משהו, לצעוק משהו, לשיר משהו, לנצל את אור הזרקורים כדי לעצור את הקריסה או לפחות לנסות. כן, יקללו אתכן, ישנאו אתכם, יאיימו עליכם. זה לא יהיה נעים. אבל את כל זה יעשו לכולכם, בסופו של דבר, גם אם תחרישו. כוכבים, מפורסמים, סלבס, כולם חייבים להבין שהסלוגן ההייטקיסטי המנצח "אין דמוקרטיה – אין הייטק" נכון גם לגביהם. אם אין דמוקרטיה – אין אתכם. בדיקטטורות תיאוקרטיות לא צריך אתכן. אם לא להצטרף למחאה, לפחות תבואו להיפרד.