הפעם ההיא שאלון מזרחי ניסה לנהל דיון אינטלקטואלי בפריים טיים

מתוך "בסלון עם האווירון"
מתוך "בסלון עם האווירון"

דווקא היום, כשהטלוויזיה הישראלית רושמת הצלחות (אפילו בינלאומיות) כדאי לא לשכוח מאיזה מדבר תוכן הגענו. ברוכים הבאים למדור החדש "מי אישר את זה?", שחוזר לרגעים הכי מביכים, תמוהים ונואשים שאי פעם ניסו למלא בהם משבצת שידור

31 ביולי 2022

עולם הבידור הישראלי מלא ברגעים גדולים והיסטוריים: כאלה שאי אפשר לשכוח, כאלה שכולם שואלים "איפה היית כשזה קרה" וכאלה בהם ציפי שביט יצאה מחופשת לחייזר. אבל לצד אותם רגעים מונומנטליים, לטוב ולרע, יש גם רגעים שכולם (בעיקר המעורבים הישירים) יעדיפו לשכוח. לרגעים האלו מוקדש המדור הזה, מי אישר את זה?.

מה יש כאן? אנחנו חוזרים לשנת 2006 – שנה שבה התרחשו מספר אירועים סימפטיים כמו השבץ של אריאל שרון, מערכת בחירות מוזרה וחסרת הקשר וכמובן – מלחמה בקיץ. אבל עם כל הכבוד לאירועים הללו, אירוע טראגי לא פחות התרחש בערוץ אגו. כן, מסתבר שפעם ניסו לייצר בערוץ הזה תוכן שלא קשור למכוניות או לסרטי פורנו רך, וממש הפיקו תכנית אירוח – "בסלון עם האווירון", בכיכובו של כדורגלן העבר אלון מזרחי. מזרחי היה ונותר איש ברוך כשרונות – חלוץ רחבה מחונן, שמחזיק עד היום בתואר מלך השערים של כל הזמנים בליגה הישראלית. כישרון אחד, מה לעשות, לא היה לו – וזה להגיש תכנית טלוויזיה. בקטע שלפנינו, הוא מנהל דיאלוג עם הדוגמנית חן שריג, שנועד לנסות ולפוצץ את המיתוס סביב כדורגלנים ודוגמניות בעזרת דיאלוג "גבוה מצח" כביכול – אבל בפועל, רק ממחישים כמה מדובר בדקלום טקסט שנכתב מראש ולא באיזו הארה שנחתה עליהם באופן ספונטני (מה שגם שהטקסט ה"אינטלקטואלי" בעצמו הוא חסר פשר לחלוטין), וזה נגמר בצורה אפילו יותר מביכה מאיך שזה מתחיל.

למה זה מביך? כאן צריך להיות הוגנים – עורך התכנית היה איתי שגב, איש מצחיק במיוחד שבוודאי הביא יסוד אירוני/פרודי (או לפחות מודע לעצמו) לתכנית. ובכל זאת, קשה שלא להתעלם מהעובדה שמזרחי במקרה הטוב היה מושא הבדיחה, ובמקרה הטוב פחות פשוט לא ידע ממש מה לעשות באולפן. זה מביך כי מזרחי, אחד שחתם על כמה חוזים בחייו, כנראה לא ממש חשב לעומק על ההחלטה הזו – שהעמיקה (יחד עם סדרת ספרי "הוצא מהקשרו", שאספו את מיטב הציטוטים של הכדורגל הישראלי) את תדמיתו כאיש שמעולם לא פספס הזדמנות "לפתוח את פיו ולפזר כל ספק" ביחס לחוכמתו והשכלתו. מצד אחד חבל, מצד שני קשה להגיד שמישהו נפגע: את הפורמט הרי בקושי זוכרים, מזרחי גלש בעדינות לג'וב הבא, ועכברי הכדורגל הישראלי (אני ביניהם) נהנו מהתשובה הכדורגלנית-טוקשואוית ל"דה רום" – זה גרוע, אבל אי אפשר להפסיק לצפות.

מה למדנו? שהעובדה שהיית כדורגלן על לא בהכרח הופכת אותך לאישיות טלוויזיונית; שאם מציעים לך תכנית בערוץ אגו ואתה לא פיאט פונטו מודל 94, אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות; ושלכדורגלנים אולי אין באמת "שכל רק ברגליים", אבל זה לא אומר שהם תמיד יקבלו החלטות קריירה טובות.

>> מי אישר להביא לאולפן של דן שילון מישהי עם קעקוע של דן שילון על התחת?
>> מי אישר לאדיר מילר לראיין "עובד זר" בבלאקפייס?