חתונה בלי מבט ראשון: הגיע הזמן להכריז מלחמה על הרבנות

"הטמיני דולרים תחת המזרן, אין לדעת מתי יהיה צורך בשוחד. הקפידי על שורת מזוודות ארוזות בכל עת, לכל שריפה שלא תהיה. קחי מעיל גם בימים של שרב. יום שמתחיל בארץ חמה, יכול להיגמר בארץ של כפור. דעי: בצוק העיתים גם גופך יכול להיות טובין. ובכל זאת, נשיותך היא לך לרועץ. יהודים תמיד סבלו, יהודיות תמיד סבלו יותר"

הטקסט הזה, הלקוח מתוך "מדריך ליהודייה במנוסה" של מגי אוצרי (הנכלל ב"הרגע הזה: אנתולוגיה" בעריכת שירה חפר, הוצאת לוקוס), לא עוזב אותי כבר כמה ימים. כל בוקר אנחנו מתעוררות לעוד יום סהרורי, כשעל תקן השעון המעורר כאפה מצלצלת. שלשום (16.7) התבשרנו במהדורות החדשות כי הממשלה מתכננת לקצץ לנו את הכנפיים בעוד סנטימטר, והפעם על האג'נדה – הצעת חוק חדשה לפיה סמכות המזונות תועבר לטיפול בתי הדין הרבניים. פשוט ככה.

>> מתחתנת בישראל? מזל טוב, את כבר לא אישה חופשייה

עד היום הדרך להימנע ממערכת יחסים עם הרבנות הייתה כזו – פשוט לא להתחתן דרך הרבנות. לא משה, לא ישראל, ולא נעליים. לא רוצה לרקוד על מדרגות הרבנות? אל תרקדי מלכתחילה לצלילי הרב, הכתובה וכל הג'ז הזה. טוסי לך לקפריסין ותגידי "איי דו" בלי לעצור במשרד הפנים בדרך חזרה, או שפשוט תחליטי מראש לוותר על הטקס ולהתהדר בטייטל "ידועה בציבור".

מיצג השפחות בצומת נהלל. שבת 11.3 | צילום: באדיבות בונות אלטרנטיבה

בלא מעט מקרים, נשים נאלצו למצוא את עצמן מתחת לחופה בניגוד לרצונן, רק כי זה חשוב לבן הזוג, להורים או לכל מי שהוא לא הן. במאבק הנצחי בין הצורך לרצות, שטבוע ברבות מאיתנו מעצם היותנו נשים, לרצון להיות נאמנות לעצמנו – הראשון נוטה לנצח. אנחנו אחרי זה כבר נשלם את המחיר בבוא היום ובבושת פנים, כאשר חבורת גברים שלא רואה אותנו ממטר תתערב לנו בחיים, ותחליט האם מתאים לה לגאול אותנו ממוסד הנישואים.

במדינה בה עושים פוליטיזציה לאונס ומגישים הצעת חוק להחמרת הענישה לאונס על רקע לאומני, המסקנה המתבקשת היא שלהיות אישה זה פוליטי. אין מנוס מלהקים מפלגה שתדאג אך ורק לאינטרסים של נשים

כל חברותיי שבחרו כמוני שלא להתחתן דרך הרבנות בדיוק מהסיבות האלה, זועקות ביומיים האחרונים ברשת – די, שחררו מאיתנו. אין לנו עניין אתכם, ועוד יותר אין לנו עניין שיהיה לכם עניין איתנו. במדינה מתוקנת, כמו זו שישראל פעם שאפה להיות, מפרידים בין הרשויות. הדת כבודה במקומה מונח, אבל כשהיא משמשת כמנגנון מניפולטיבי דורסני להשגת עוד ועוד כוח, יש כאן חתיכת חטא – וזה לא משנה אם את חילונית גמורה כמוני או יראת שמיים.

רבות וחכמות מזהירות אותנו כבר זמן רב מפני הגדלת הסמכויות של בית הדין הרבני, והנה, המפלצת פוערת את פיה ומאיימת לתת עוד ביס ולקרוע עוד נתח מבשרנו. אם אני נשמעת דרמטית, זה רק משום שמדובר בדרמה. חברות, זו רק ההתחלה.

ד"ש מארץ רחוקה. מחאת השפחות בצומת נהלל (צילום באדיבות "בונות אלטרנטיבה")

>> כוח לבתי הדין הרבניים יגרום לעוד פגיעה בנשים

האמת, שזה אולי לא הוגן להאשים את הרבנות, לפחות לא באופן בלעדי. האשמה האמיתית ביחסים הרעילים האלה שנכפו עלינו היא הממשלה. ארגון "בונות אלטרנטיבה" הכריז הבוקר על יום שביתה לאומי של נשים בכל הארץ ביום רביעי, יחד עם למעלה מ-100,000 נשים החברות בארגון. מורן זר קצנשטיין, ממייסדות "בונות", כותבת כך בחשבון האינסטגרם של הארגון: "ממשלת ישראל כובלת נשים לרבנות. ממשלת ישראל הצביעה נגד ייצוג שוויוני לנשים ברשימות לכנסת. ממשלת ישראל הצביעה בעד פירוק הרשות לקידום מעמד האישה. נציבות שירות המדינה, בחסות ממשלת ישראל, אוסרת על פרסום מכרזים בלשון נקבה. ממשלת ישראל מקדמת חקיקה שתמחק 51% מהאזרחיות במדינה! יום רביעי יהיה יום שביתת נשים ארצי. לא ניתן שימחקו אותנו וידירו אותנו מהמרחב הציבורי".

אם אני חוזרת לטקסט של מגי אוצרי, בתור נכדה גאה לסבים וסבתות שלקחו החלטה אמיצה ונמלטו מהתופת בשביל לעלות ארצה למען עתיד טוב יותר – כן, איציק זרקא, לצערך הם לא נכללו בסטטיסטיקה של ה-6 מיליון – אני לא רוצה להיות יהודייה במנוסה. זה טבוע אצלי בעור, כמו קעקוע שקוף, שמתחיל לגרד ולעקצץ בכל פעם שתחושת איום על החופש שלי כאזרחית בישראל מתגברת. זה מנגנון הישרדות חשוב ויקר שסולא בדם, והוא זה הביא אותנו עד הלום. אבל תמו ימי הבריחה. יהודים תמיד סבלו, אבל יהודיות לא צריכות לסבול יותר.

מיצג השפחות בכיכר דיזנגוף 25.2 | צילום: צביקה קליר

>> מאי שכטר מ"חתונמי": "לא מתקרבת לרבנות, חלאס עם הכפייה"

במקום להתגונן, הגיע הזמן להילחם. איך? לא להתחתן ברבנות, לא לתת יד לגוף הזה בשום צורה, ולא משנה כמה טבעת היהלום שמעטרת אותה מסנוורת אותך. איך עוד? להפנים שהנשיות עומדת לנו לרועץ, אבל היא גם כוח.

כל המפלגות שקמו בישראל עד עצם היום הזה – מימין, משמאל וממרכז – קמו סביב אידיאולוגיה פוליטית. חברות, במדינה בה עושים פוליטיזציה לאונס ומגישים הצעת חוק להחמרת הענישה לאונס על רקע לאומני (כי אונס זה הרי לא דבר מספיק חמור בפני עצמו בישראל), המסקנה המתבקשת היא שלהיות אישה זה פוליטי. אין מנוס מלהקים מפלגה שתדאג אך ורק לאינטרסים של נשים, מכל קצוות הקשת הפוליטית. כי להיות אישה חופשיה ושוות זכויות זה לא עניין של ימין ושמאל, גם לא של דת או חילוניות. זה עניין של הישרדות.

>> הטור פורסם לראשונה במגזין "את"