מסביב לשעון: יצאנו לטחון את יפו בסופ"ש עם יפואי אמיתי

ביקשנו מחאדר אבו סייף לקחת אותנו לסוף שבוע יפואי מהחלומות בין פינות מוכרות לפנינים נשכחות. הוא ממש השתדל לא לכתוב על החומוס של אבו חסן

המיין בזאר. צילום: יולי גורודינסקי
המיין בזאר. צילום: יולי גורודינסקי
3 בדצמבר 2015

נפתח בגילוי נאות: נולדתי ביפו אך לא גרתי בה כמעט שמונה שנים. בשנה האחרונה, אחרי פרידה מתל אביב האהובה, ארזתי תיק – או יותר נכון, שקית זבל שחורה – עם בגדים, ספרים, נעלי ספורט ונעלי עקב, וחזרתי לזרועותיה של אימא יפו עם ההיסטוריה המרשימה, הרחובות הישנים וריחות סירי הבישול בחדרי המדרגות בבניינים. משהו בי רצה להחזיר לעצמו חלק שהוא השאיר מאחור אי שם בתחילת המילניום. יפו ששבתי אליה לא הייתה אותה יפו שעזבתי כנער. חזרתי לעיר שמותאמת לאדם הצעיר. כשאני מתבקש לתאר את יחסי הכוחות הנוכחיים בין יפו לתל אביב, אני אומר שאנחנו "הברוקלין של המנהטן התל אביבי". עכשיו רק תקטינו את היחס בגודל הערים פי מיליון ותראו שאני צודק. לא? לא נורא.

לפני שנתחיל להסתובב, חשוב לי להבהיר שיפו היא יותר מחומוס. המדריך הזה לא מיועד לחומוסולוגים שכל היום רבים בינם לבין עצמם איפה נמצאת המנה הטובה ביותר. רוצים חומוס? לכו לכרם התימנים. אני מזמין אתכם למסע קולינרי־אלכוהולי בין פינות מוכרות לנשכחות. בואו רעבים.

חמישי בבוקר

הוויקנד היפואי המושלם מתחיל ביום חמישי בבוקר בפלאפל איציק שבשדרות ירושלים. איך עושים את זה נכון? מתעוררים בשעה נורמלית, מתקשרים לחבר הכי טוב שלכם (זה שאין לו חיים, בדיוק כמוכם), נוסעים לשדרה, מתפעלים מהמסגד ונכנסים לבוטקה הקטנטן של איציק. זה בכלל הפלאפל של אבא שלו, ואיציק נמצא שם רק לפעמים, אבל האישה המדהימה שמאיישת את הדלפק היא האדם שאתם באמת מחפשים. מזמינים ממנה שתי מנות עם הרבה חריף, את הצ'יפס הכי טעים בהיסטוריית הצ'יפס ושתי כוסות גזוז משמש, ויוצאים לספסל בשדרה. יש משהו באכילת המנה הזאת בהמולה של יום חמישי בשדרה, שהוא חוויה רוחנית ומלוכלכת בו זמנית. אם יתמזל מזלכם ואתם שם בזמן הנכון, תוכלו לתקוע ביס מגן העדן הזה בזמן שהמואזין מרים לכם את המורל.
פלאפל איציק, שד' ירושלים 90, 6831432־03

חמישי בערב

הפלאפל של איציק אמור להחזיק אתכם עד שעות הערב. כלומר, להרדים אתכם עד שבע ככה. כשתתעוררו, תוכלו לבדוק את הלילות המהוללים האלה של יפו. שמעו, יש הרבה ערים יותר פעילות בלילות, אבל בהחלט אין שני לקסם היפואי הלילי. המצרכים: שני חברים, שוק פשפשים אחד, והמיין בזאר.

הבר האינטימי הזה הוא התשובה לכל המקומות הגדושים באנשים בשוק הפשפשים. הוא נמצא בסמטה כמעט נסתרת, מה שהופך אותו למקום הנכון לשתות ולנשנש לפני יציאה. בזמן שבשאר הברים תחטפו כאב ראש, בבזאר אשכרה תוכלו לשוחח ואפילו להשתכר במחיר סביר. אם יפו פותחת לכם את התאבון, תוכלו לסגור את הפינה עם המזטים, הפיצות והסנדוויצ'ים הלא רעים שמציע המטבח.

המיין בזאר. צילום: יולי גורודינסקי
המיין בזאר. צילום: יולי גורודינסקי

כעת אתם כבר שתויים למשעי. הפלוס הוא שאין צורך לנהוג לנקודת הבילוי הבאה, היא נמצאת ממש מטר מכאן. ברוכים הבאים למכה של הבליינים היפואים: האנה לולו – הבר שהביא את הכיף ליפו ומשמש לרבים מאיתנו כבית, הוא התשובה שלנו לשאלה מדוע אין צורך לצאת מיפו בלילות הרבים שבהם רק בא לנו לשתות בירה ולרקוד במרחק צליעה חיננית מהבית. האנה לולו הוא מרחב בטוח לחלוטין, וכולם שם ברוכים ובאים. לפני שבוע וחצי הייתי שרוע בתחתונים בחוסר מעש מוחלט. הודעת "יאללה לולו" שהתקבלה בקבוצת החברים שלי בווטסאפ הקפיצה אותי מהספה. זרקתי על עצמי חולצה מכופתרת, מעיל ארוך וכובע והייתי מוכן. אל תתהו איפה המכנסיים, יצאתי בלעדיהם. החולצה הייתה מספיק ארוכה. אנא מכם, זו לא הזמנה שקוראת לכם להגיע עירומים לאנה לולו.
מיין בזאר, עולי ציון 7, 5183927־03
אנה לולו, הפנינים 1, 7168221־03

שישי לפני הצהריים

בוקר טוב לכם. התעוררתם? זוכרים איך קוראים לכם אבל לא מסוגלים לחבר משפט? עכשיו הגיע הזמן להחליט לאילו שיחות אתם מעדיפים לצותת. שלושת הפרלמנטים הכי מעניינים ביפו מתנהלים בשלוש נקודות במקביל. הראשון הוא הפרלמנט הערבי שמתקיים בסאלמה. הקפה הערבי הקטן שממוקם ביהודה הימית מושך אליו את כל המי ומי של היפואים הערבים הצעירים, שבא להם לפתוח את הבוקר עם טוסט וקפה. אם תגיעו אחרי 12:00 יהיו גם בירות על השולחן. על סדר היום: הסכסוך הפלסטיני־ישראלי, פנינו לאן, איפה תהיה ההפגנה הבאה ומתי ג'באלי יתקלט שוב באנה לולו.

הפרלמנט השני, בקפה עלמה, מתנהל בשתי שפות ומערבב ערבים, יהודים וכמה חיילים שיצאו להפסקה מתחנת הרדיו שעושה למאיה בוסקילה את המוות. באג'נדה: יש מקום טבעוני חדש ביפו? הסכסוך הישראלי־פלסטיני, מתי ג'באלי יתקלט שוב באנה לולו.

קפה פועה. צילום: יולי גורודינסקי
קפה פועה. צילום: יולי גורודינסקי

הפרלמנט השלישי הוא ישראלי ומתקיים בקפה פועה בפשפשים. אם מצאתם ערבי בפועה זה כי הוא צמחוני, טבעוני, או שהחבר היהודי שלו גרר אותו לשם. בפועה האוכל טעים והשירות כיפי, אבל הפרלמנט אינו יפואי בשום צורה, מאחר שהרוב המוחץ של היושבים מגיע מחוץ לעיר. בתחילת דרכו היה פועה יפואי בהווייתו אך לנוכח ההצלחה המוצדקת והמלצרים החתיכים, נכבש המקום על ידי ראשון לציון וחולון. על סדר היום: קניתי שמלה הורסת ב־600 ש"ח, איזה מקסים פה, צריכים לעלות ליפת לקנות כנאפה במוטראן, מי זה מוחמד ג'באלי ומתי הוא יתקלט שוב באנה לולו.

עת לבילויים ועת לקניית מצרכים. פנינו למינימרקט ברחוב שבטי ישראל. שמו בפי הערבים: סופר עבד. בפי היהודים: מינימרקט הכיכר, איסלמבד. חוץ מאלכוהול, שעבורו יש לנסוע בדוך לעלי דיוטי בכיכר כחיל, שם המחירים הכי נמוכים. זה המקום להצטייד בו לכל השבוע. המחירים סבירים, ההיצע גדול, הירקות טריים ויש מוצרים שמגיעים מהשטחים שפשוט כיף לנסות אותם.
סלמה, יהודה הימית 34, 6050402־03
עלמה, יהודה הימית 19, 7037474־074
פועה, רבי יוחנן 8, 6823821־03
סופר עבד, שבטי ישראל 27

שישי בערב

קזינו סן רמו הוא הפנינה של מתחמי יפו, שמרכזת את כל החתיכים והחתיכות בסביבה. למרות השם אין מה לפנטז על מכונות מזל, זה לא באמת קזינו. מה שכן, מדובר בבית קפה שעשה את הבלתי ייאמן והכניס את יפו לעידן של מקומות בילוי שבהם השירות הוא תל אביב, האוכל הוא תל אביב, אבל המיקום הוא יפו. והמיקום חשוב. מי באות לקזינו? תל אביביות שרוצות לשנות אווירה ולברוח מרוטשילד ולקשקש בזמן בהייה ממושכת במזרקה המכוערת של שכונת נגה.
קזינו סן רמו, נחמה 2, 5042003־03

קזינו סן רמו. צילום: מיכאל טופיול
קזינו סן רמו. צילום: מיכאל טופיול

שבת בבוקר

אני יודע, אני יודע, אמרנו בלי חומוס, אבל אי אפשר. אבו חסן זה אבו חסן. לא רק מפני שחצי מהעובדים של המקום היו מלכי השכבה בבית ספר שלמדתי בו, אלא כי אין מה לעשות – החומוס באמת מדהים ופיתחתי אובססיה למסבחה. הנה טריק: יפואים אמיתיים קונים ק"ג חומוס בלי שמן ומוזגים שמן זית בבית. טיפ של אימא שלי: במקום שמן היא מטגנת חמאה על מחבת עד שהחמאה משחימה, ואחר כך מוזגת אותה על המסבחה. הכי טעים, הכי משמין.

עוד לא נחנקתם? אם עוד נשאר לכם מקום להכניס סיכה, כדאי לזכור שמסעדת מונקה הבולגרית פתוחה גם בשבת ומציעה קבבים למות בשבילם, בירות לחיות למענן וסלטים מצוינים באמת.

מסעדת מונקה. צילום: יולי גורודינסקי
מסעדת מונקה. צילום: יולי גורודינסקי

לקינוח, מילים חשובות: יפו היא עיר מעורבת שלאחרונה נאבקת בקשיים עקב המצב הביטחוני. אך מעבר לכך מתנהלים בה מאבקים שוטפים בנושאי דיור, דו קיום, פוליטיקת זהויות וכו'. בפעם הבא שאתם מבקרים אצלנו, שבו רגע על ספסל והביטו אל עבר תל אביב. כשרואים את תל אביב מנקודת המבט היפואית מבינים למה יפו יש רק אחת, וכמה טוב שהיא כאן כדי להפוך דברים למורכבים, מעניינים ובעלי מורשת היסטורית שמחברת אותנו למקום. וקחו אתכם מישהו שאתם אוהבים, כי לא טוב האדם לבדו על ספסל ביפו.
אבו חסן, הדולפין 1, 6820387־03
מונקה, יהודה הימית 15, 6820723־03