>> "יוקה ומפלצות" היא קבוצה של מיזמים חדשניים בתחומי תרבות הפופ, האומנות והתקשורת החזותית, שהוקמה למען יוצרים וצרכנים של זרמים תרבותיים שנדחקו עד כה לשוליים. הקבוצה, שהוקמה ב-2021, מביאה לציבור הרחב את היקומים התרבותיים של גיקים, בוני עולמות, חולמי חלומות וגיבורי-על.אם עוד לא ביקרתם בחנות אז אנחנו מקווים שהכל בסדר איתכם.
המסיבאסה היא אירוע פתיחה של עוד שנת דיכאון קיומי, והיא תתרחש ביום שישי הקרוב (2.1 החל מ-10:00 בבוקר) בחנות הספרים והקומיקס של "יוקה ומפלצות" (מקווה ישראל 23 תל אביב), בכיכובן של ארבע קומיקסאיות שעבודותיהן מציגות את הצד המבאס של החיים, כולל דוכני קומיקס ומרצ', מוזיקה וקפה ופחמימה לנפש עצובה. ביקשנו מהקומיקסאית אפי קישון (תעקבו) להבהיר ולנמק.

>> כשהוט מתיימרים לספר את "הסיפור של כולנו" הם לא מתכוונים לכולכם
>> אנושיים אחרי הכל: שכונת שפירא היא ה-DNA של תל אביב במיטבה

יש משהו נוח בלצחוק מדברים שלא מצחיקים. לא כי הם פתאום נהיו סבבה, אלא כי ברגע שהם נהיים בדיחה – הם יוצאים ממך. הופכים לפאנל. למשפט. למשהו שאפשר להסתכל עליו בלי להתפרק. וברגע שמישהו אחר צוחק, אפילו קצת, זה כבר לא סיפור אישי שלי אלא משהו משותף.

בקומיקס שלי אני עוסקת בחלקים הפחות מחמיאים של החיים. חרדות, דיכאון, עייפות כללית מהקיום והמחשבות הקטנות שמגיעות כשכבר אין לי כוח לעבד אותן כמו שצריך. הומור לא הופך את הדברים האלה לפחות רציניים, הוא פשוט מאפשר לדבר עליהם בלי נאום ובלי סיכום. לצחוק רגע, ולהמשיך להיות באי־נוחות.

הדמות שאני מציירת היא אני, אבל גם לא. אין לה שם, אין לה סיפור רקע, ואין לה שאיפה להפוך לגרסה טובה יותר של עצמה. היא גנרית בכוונה. היא שם כדי שכל אחד ואחת יוכלו להיכנס אליה, להגיד "כן, זה מוכר", ולהמשיך הלאה. לא הזדהות גדולה. הזדהות קטנה. יומיומית.

הרבה פעמים אני מרגישה כמו חייזר שנחת בכדור הארץ וצופה בבני אדם. איך הם מדברים, איך הם מזיזים ידיים, איך הם אומרים “הכול טוב” ומתכוונים למשהו אחר לגמרי. גם על עצמי אני מתבוננת ככה. ההתנהגות האנושית מעסיקה אותי, בעיקר ברגעים שבהם היא לא לגמרי מחוברת למציאות. הציניות שלי מגיעה משם – לא מזלזול (למרות שגם את זה יש בשפע) אלא מעודף תשומת לב.

היום מותר לשתף קושי. מותר לבכות בריל. מותר להגיד "לא הכל זוהר למרות שנראה". וזה אחלה. ועדיין, איכשהו, גם הכנות נהייתה קצת מופע. אפילו ברגעים הפחות יפים, הכול נראה יחסית מסודר. עם התחלה, אמצע, וסוף אופטימי. הקומיקס שלי לא עובד ככה. הוא לא מחפש קתרזיס ולא פתרון. הוא פשוט עוצר על רגע אחד לא פתור, ומשאיר אותו שם.

יש גם עניין של עצלנות, אי אפשר להתעלם מזה. הקומיקס הפשוט שלי, שמצוייר תמיד עם אותו עט שחור, הוא הדרך הכי מהירה להגיד משהו ולהמשיך הלאה. אין לי כוח להסביר, להעמיק או ללטש. משפט אחד, ציור אחד, וזהו. אולי בגלל זה זה עובד – כי אין זמן להיות חכמים מדי.

ב-2.1 נחגוג את הקושי במסיבאסה – אירוע של ארבע יוצרות (ואני בתוכן) – שעוסקות באותם אזורים אפורים. לא כי זה טרנדי, אלא כי זה פשוט מה שיש. חרדות, דיכאון, ציניות, והתנהגות אנושית מוזרה. זה לא אירוע שנותן תשובות, ולא כזה שמבטיח ש"יהיה בסדר". זה מקום שבו אפשר לצחוק יחד על דברים שלא באמת מצחיקים, ולגלות שזה מספיק. 🙂
ואם זה בכל זאת לא מספיק – לפחות יש דוכנים, קומיקס, את יוקה ומפלצות ועוד אנשים שמרגישים קצת חייזרים.
>> מסיבאסה, 2.1 15:30-10:00, יוקה ומפלצות, מקווה ישראל 23 תל אביב

• יוצרים כותבים
• קומיקס
• יוקה ומפלצות
• אירועים בתל אביב
• טור אישי