המסעדה הטובה ביותר בתל אביב – יוקרה

הוטל מונטיפיורי, טאיזו, טוטו, יפו תל אביב, משייה, פאסטל, פרונטו, קלארו או שילה: מי תיבחר למסעדה הטובה ביותר בתל אביב בקטגוריית יוקרה?

8 בנובמבר 2017

*הזוכים בקטגוריה ייבחרו בידי פורום הקולינריה הישראלי שייסד מגזין טיים אאוט, המורכב ממאות אנשי מפתח בענף: מסעדנים, שפים, בלוגרים קולינריים, עיתונאי אוכל, צלמי אוכל, סטייליסטים מזון, ייננים ופודיז. 13 הקטגוריות הנוספות יועמדו לבחירתכם, בלינק המצורף ממש כאן

הוטל מונטיפיורי

המסעדה ממוקמת בקומת הכניסה של מלון בוטיק מפונפן, והיא – כמו מיזמים נוספים של הזוג ברודו – מופת למסעדנות מקצועית: העיצוב המאופק, התפריט שנותן טעימה ממאכלים אקזוטיים (תפריט צרפתי־וייטנאמי), השירות החינני וההתחככות בסלבז לרגע ובשועי עולם – יוצרים את אחד המקומות הנעימים ביותר בעיר. בבקרים מוגשת כאן אחת מארוחות הבוקר הטובות ביותר (אל תפספסו את האגס בנדיקט) ובצהריים יש עסקיות. בערב האווירה מתרככת והוייב מזמין מתמיד. המסעדה בסגנון הבין לאומי עם קורטוב של שיק אסייתי מייצרת קלאסיקות מותקנות למופת, באווירת האמפרי בוגרט ושירות מקצועי, מוקפד ולבבי. בין המנות: ברוסקטה עם כבד אווז, מח עצם שנשלף בכפית מעצמות שוק מנוסרות, ביסק סרטנים בצלחת עמוקה שבמרכזה בשר סרטנים קצוץ ואליה נמזג ביסק מצומצם ומוקצף, נאמס מטוגנים עטופים בעלי חסה ונענע.

הוטל מונטיפיורי

טורטליני סרטנים בקונסומה עגבניות, הוטל מונטיפיורי. צילום: עידית בן עוליאל
טורטליני סרטנים בקונסומה עגבניות, הוטל מונטיפיורי. צילום: עידית בן עוליאל

 

טאיזו

השף יובל בן נריה, שהיה שף בפועל במסעדת הרברט סמואל, סייר ברחבי סין, קבודיה, וויטנאם, תאילנד והודו וגיבש בהשראתן את האמירה שלו במטבח של Taizu. התפריט שבנה חכם ורגיש וזורם מהעדין אל הבומבסטי ומצליח לייצר אמירה ברורה ובעלת משמעות. תפריט האלכוהול מתכתב עם הגישה הזאת במבחר קוקטיילים מתובלים בניחוחות אוריינטלים. כוכב האינסטרגם ביצי תה שחור שמוגשות בקונכיות של לבבות אייסברג עם חזה ברווז מעושן וחמאת קקאו באמת טעים.

טאיזו

אננס צלוי של טאיזו. צילום: יחצ.
אננס צלוי של טאיזו. צילום: יחצ.

 

טוטו

הכי שחוק זה להלל שוב ושוב מנות כמו טורטליני זנב שור או פיצה לבנה. עוד יותר שחוק זה לספר כמה ירון שלו מוכשר ואיך הוא הגיע לטוטו כשף אלמוני אי שם בשנת 2006 והפך אותה כעבור זמן קצרצר לאחת המסעדות הכי נחשקות בארץ. אבל אם בכל זאת רוצים לחדש, אפשר לציין את העובדה שטוטו עברה בשנים האחרונות כמה וכמה מהפכות. הראשונה כשרועי קפלן, אחד ממיסדיה פרש לעולם רוחני שכולו מזרני יוגה, והשנייה כשירון שלו עזב את המסעדה וחזר חזק מתמיד, הגדיל את נתח הבעלות שלו במסעדה והפך אותה למאה אחוז ירון שלו: טוטו היא ירון וירון הוא טוטו, וזה בהחלט מתבטא בטמפרמנט שלה. ועוד פרט חשוב, קרניבורים חייבים להזמין את מנת הפריים ריב בחמאה עם רוטב שמנת ברנדי.

טוטו

טוטו. צילום: ירון ברנר
טוטו. צילום: ירון ברנר

 

יפו תל אביב

אחרי הפסקה מעולם המסעדנות שכללה התמקצעות טלוויזיונית וגלים של אהבת הקהל, פתח השף־סלב חיים כהן את יפו־תל אביב. במסעדה טאבון אימתני שממנו יוצאות שלל מנות (בין היתר פוקאצ'ות משוחות בשמן זית), ושני ברים – האחד צופה על עבודת הטבחים והאחר בר אלכוהול מוקפד. כהן הקפיד כאן על חומרי גלם מעולים, במטבח פתוח. לצד מנות בקר ודגים, אפשר למצוא את אחת הכנאפות הטובות שתאכלו אי פעם. במשפט אחד: מספיק לראות את חיים כהן מפלט דג או מוציא מנה של ניוקי, ולא תוכלו להפסיק לחייך במשך כל הערב.

יפו תל אביב

יפו תל אביב
יפו תל אביב

 

משייה

חבורת הקיטצ'ן מרקט אתגרה את עצמה בפרויקט יומרני במיוחד ומסתבר שההשקעה העצומה בפרטים ובכלל, הוכיחה את עצמה. לכל אלמנט על השולחן, מכף ועד פרח יש חלק בהרמוניה הנפלאה שמרכיבה את החוויה במקום. השף יוסי שטרית התברג היטב לתוך התפיסה המסעדנית הטוטאלית הזאת וברא כאן מטבח בלאדי שאינו חף מאלמנטים מולקולריים בפרשנות אישית. הקונספט של חומרי גלם ותבלינים מקומיים, שיביאו ריחות ומרקמים שורשיים, הוא אתגר עצום. שיטרית לא חשש להגיש חומוס עם אריסה ומפרום כרובית של אמא. האישיות הקולינרית של שטרית, שעוצבה בחורש של צפון הארץ, מצליחה לתת נקודת מבט מפתיעה על האוכל שלנו כאן ועכשיו.

משייה

יוסי שטרית במשייה. צילום: דן פרץ
יוסי שטרית במשייה. צילום: דן פרץ

 

פאסטל

תשכחו מקפיטריה. מוזיאון תל אביב מתהדר בביסטרו מדוקדק שעיצובו היחודי זיכה את משרד האדריכלים ברנוביץ'-קרוננברג בפרסים בין לאומיים. העיצוב מדבר בשפה האדריכלית המיוחדת ורבת הזויות של האגף החדש של המוזיאון. השף הלל תווקולי, שעבד אצל האחים רו הצרפתים בלה גברוש בלונדון, מביא את סגנון הבישול הצרפתי המוקפד לזירה שבה חומרי גלם מקומיים מהווים מקור השראה.

פאסטל

מרק יוגורט צונן בפאסטל. השיטה הבלקנית לשרוד את הקיץ. צילום: נעם נכון
מרק יוגורט צונן בפאסטל. השיטה הבלקנית לשרוד את הקיץ. צילום: נעם נכון

 

פרונטו

כמעט מהרגע שהקולנוען (והזמר!) רפי אדר פתח את מסעדתו לפני 23 שנה היא נחשבה, ובצדק, לאחת מהמסעדות האיטלקיות הטובות בארץ. מלבד הייחוס הברנז'אי שלה, גם ברגעי שפל שבהם נפלו מסעדות מאותו שנתון, למטבח פרונטו מגיע כל הקרדיט על ששמר על אג'נדה ועל רמה גבוהה לאורך השנים. השף הצעיר והמוכשר דיוויד פרנקל, שהצטרף למסעדה בשנים האחרונות ואף רכש אותה מידי אדר לפני כשנה, מנהל מטבח איטלקי עדכני שמתכתב עם מיטב המסעדות האיטלקיות המודרניות באיטליה.

פרונטו

אינטיאס בקרם דלורית. פרונטו. צילום: רן בירן
אינטיאס בקרם דלורית. פרונטו. צילום: רן בירן

 

קלארו

Med Kitchen צירוף של ים תיכוני ומוטרף. כך מגדיר השף רן שמואלי את הבישול במסעדה שפתח בשרונה. השף בקלארו כיום הוא עומר אבישר, וחומרי הגלם של המסעדה מגיעים מחווה אקולוגית באילניה. התפריט המשתנה עונתית בנוי כך שיתאים לכל סועד, גחמני ככל שיהיה. המנות המוצלחות שדגם דניאל שק; מנת קלמרי צרובים בפפריקה מעושנת ובליווי רוטב טרטר ורדרד מוגשת עם ראש שלם של חסה ערבית שביקר על הגריל ועליו החיצוניים נחרכו ונותנים לביס משולב ענן קל ונעים של עישון; מנת פילה פלמידה לבנה ברוטב תפוזים, צ'ילי ובזיליקום; סלט ארטישוק מוצע עם או בלי תוספת של שקדי עגל. השותפים בפרויקט הם דמויות משמעותיות בעולם המסעדנות: יאיר בקייר שהקים את הרברט סמואל, עירית קולבר, וזהר שמואלי השותפה של רן שמואלי לחיים ולעסקים. מסתמן שהמזקקה משכבר מזקקת את תמצית תרבות הבילוי הקולינרית החדשה.

קלארו

גספאצ'ו עגבניות צהובות בקלארו
גספאצ'ו עגבניות צהובות בקלארו

שילה

מה שהתחיל כאחד הסודות הכמוסים בעיר, גדל והפך למסעדת שף של ממש, ואפילו מוצלחת מאוד. על התפריט השף והבעלים שרון כהן, שעושה וריאציות אישיות על שלל מאכלים אהובים – מסשימי יפני, דרך תמנונים כבושים בסגנון יווני, קוקי סאן ז'אק עטופים בפרושוטו איטלקי, ועד לחריימה טריפוליטאית במחבת רוחשת. המשותף לכל המנות הללו, מלבד העובדה שהן טעימות תמיד, הוא שכולן נעשות מחומרי גלם איכותיים וסופר טריים. כהן הוא מהשפים הנדירים האלה שקמים השכם בבוקר לבחור בעצמם דגים וירקות בשוק. אם מוסיפים אווירה משוחררת ואלכוהול טוב, מקבלים את אחת המסעדות הכיפיות ביותר בעיר.

שילה

שילה. צילום: אנטולי מיכאלו
שילה. צילום: אנטולי מיכאלו