קומדיות אימה הן הכלאה די מוזרה בין שני ז'אנרים מנוגדים. האחד נועד להצחיק ואילו השני להפחיד, ואיכשהו תמיד היצירות האלה נעות לעבר הרצון להצחיק והאימה נשארת כקונספט מעטפת בלבד. באפל TV מנסים לעשות את זה נכון עם "מפרץ האלמנות" שמסתמנת כלהיט החדש של שירות הסטרימינג האיכותי, והתוצאה היא קומדיית אימה שאולי לא תמיד מצליחה להפחיד, אבל לפחות מנסה.

>> הכל נשאר במשפחה: דירוג היצירות הגדולות של סת' מקפרלן
>> שבו בנים: זה היה אחד הפרקים הטובים של "דה בויז". עפו זיקוקים

הסיפור פשוט: טום לופטיס הוא ראש עיריית ווידו'ס ביי, עיירה על אי סמוך לניו אינגלנד שבארה"ב השורצת באמונות טפלות, החל מרוחות רפאים, דרך קללות על תושבי העיירה וכלה בליצנים רוצחים. ראש העיר הסקפטי, שמסרב להאמין באמונות טפלות, מנסה לשקם את התיירות של העיירה המסוגרת שנראית כאילו נתקעה בשנות התשעים ומזמין עיתונאי של הניו יורק טיימס, אך השיווק המחודש של ווידו'ס ביי מעיר מחדש את הכוחות האפלים בעיר.

קייטי דיפולד, יוצרת הסדרה, הייתה בעבר עורכת התסריט הראשית של "מחלקת גנים ונוף" האהובה ושימשה בתור התסריטאית של "עצבניות אש" (2013) ו"מכסחות השדים" (2016), שני סרטים די בינוניים. החוש הקומי עוד נשאר לה והוא מתבלט ברגעים הקטנים של "מפרץ האלמנות", תוך שהיא משתמשת בכל הקלישאות המוכרות מסרטי אימה באופן שמזכיר שילוב בין סרטי "מוות אכזרי" לבין "בקתת הפחד" משנת 2012.

מבחינה עלילתית המנגנון ברור – יש פרוטגוניסט עם משימה והמשימה שלו היא גם זו שמונעת ממנו את הגשמתה. הכוחות המנוגדים הפועלים במסגרתו ברורים גם כן – עולם ישן הנשען על מסורות אל מול הרצון להיפתח לעולם החדש, בעיקר למטרות רווח. כדי להפעיל את המנגנונים הללו לקחה דיפולד צוות במאים שהבולטים מביניהם הם הירו מוראי ובמאי האימה טי ווסט. למוראי ניסיון עשיר ביצירת אימג'ים טלוויזיונים מרתקים, כפי שכבר הרהיב לעשות ב"אטלנטה" (2016-2022), אבל ברזומה שלו יש גם יצירות קלילות יותר כמו "מר וגברת סמית'" המעולה של אמזון פריים. לטי ווסט יש הבנה, ניסיון וידע בז'אנר האימה, שאותם הפגין בסרטיו "X", "פרל" ו"מקסין" וכן ובסדרה "הם".

מדובר בצוות די חזק שנבנה סביב היצירה של דיפולד, כולל קאסט מעולה בהובלת מת'יו ריס המבריק ("האמריקאים", "העיתון") בתפקיד טום ואת סטיבן רוט (פוקס ב"בארי") שמגלם באופן נפלא דמות של שוטה-יודע-כל. שניהם ביחד מהווים קונטרה ברורה זה לזה בפרקים הראשונים ואם צריך להמר – בסופו של דבר הם יצטרכן לשתף פעולה, אחרי שראש העיר עד בעצמו למספר אירועים מוזרים. למרות הצוות החזק ולמרות שיש הרבה רגעים שמעוררים אי נוחות מסוימת, עדיין לא היה רגע מסמר שיער של אימה, אבל אולי זה עוד יגיע.

רוב האימג'ים המשויכים לז'אנר האימה, כאמור, לקוחים באופן מודע מקלישאות אימה מוכרות, אבל מה שהיה מפחיד בשנות התשעים לא מפחיד היום באותה מידה. בעידן הפוסט-מודרני צריך למצוא דרכים יצירתיות יותר לאימה מאשר טוויסטים צפויים מראש נוסח "החוש השישי". יש רגעים קטנים שבהם זה מצליח, כמו חדר שבו הזמן עובד אחרת, או דמות בטלוויזיה שיוצרת קשר עם העולם האמיתי, אבל מלבד תחושת אי-נוחות קשה להגיד שזה היה מפחיד.יש כאן ניסיון להפחיד וזה יותר ממה שרוב קומדיות האימה עושות, אבל קומדיית אימה לא חייבת להפחיד כדי להיחשב מבריקה.

דוגמה טובה לכך היא "בקתת הפחד", שמציגה קונספט מבריק מבלי להיות קורעת מצחוק וגם מבלי להיות באמת מפחידה. זה יכול לקרות גם כאן, הכל תלוי בפינאלה.ל"מפרץ האלמנות" יש פוטנציאל אמיתי להיות "בקתת הפחד" של שנות ה-20'. היא עשויה טוב, מצחיקה ולרגעים גם מייצרת אווירה אימתית. התשובות לשאלות כמו "האם מדובר בעולם שבאמת קיימים בו דברים על-טבעיים או שיש איזה מנגנון נסתר שמפעיל אותם?" או "האם ראש העיר יהפוך את העיר לאטרקציה בעקבות האירועים ויסכן ביודעין את המבקרים?", הן אלה שיקבעו אם הסדרה הזאתתצטרף לפנתאון הז'אנרים המתהווה באפל TV או תישכח כמו מרבית קומדיות האימה. כמו "מכסחות השדים" נגיד. נכון שכחתם?
>> "מפרץ האלמנות", עונה ראשונה, 10 פרקים, עכשיו באפל TV

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אפל טיוי
• אימה
• קומדיה