עוף גוזל: אני לא יודע ממה עושים את המק צ'יקן, אבל זה ממכר

כנראה שגם אתם נתקלתם בפרסומת המצוינת על שובו של המק צ'יקן, בכיכובם של גיל ססובר וירמי שיק בלום. הקריצה לניינטיז אמנם הגיע באיחור קל לגל הנוסטלגיה לעשור של חולצות הפלנל, אבל הסיבה מוצדקת – שובו של המק צ'קן, הכריך מהניינטיז שהוחלף אי שם בראשית המילניום במגוון מנות עוף מטוגן אחרות, וחוזר עכשיו לסיבוב נוסף.

במקדונלדס כנראה מאוד רוצים שניזכר בנוסטלגיה בכריך המיתולוגי של הניינטיז, שעמד שם בהר הראשמור של שנות התשעים לצד קורט קוביין, מורטל קומבט ורמת אביב ג', אבל אם אהיה כנה, אני בכלל לא זוכר את המק צ'יקן. כאילו, כן, אני זוכר שהיה דבר כזה, אבל לא זוכר אותו כלהיט עצום, וכך או כך, אם באמת היה מדובר בלהיט עצום, אדם צריך לתהות מדוע הוצא לגימלאות מלחתחילה.

>> דירוג 10 השווארמות הכי טובות בתל אביב
>> 3 מקומות חדשים לחטוף בהם אוכל טורקי
>> חדשות האוכל: מסעדה חדשה לנאיפה מולא

במקדונלדס אומרים שהוא חזר בעקבות פניות מהקהל, ואני שואל – מי האנשים האלה שפונים למקדונלדס עם בקשות להחזיר מנות מהניינטיז? לאיזה תיבת פניות מכתב שכזה אמור להגיע? הפונים פותחים עם "לכל מען דבעי" או שפשוט מתחילים ב"רונלד מקדונלד היקר"? יש מישהו במקדונלדס שתפקידו לקרוא ולספור מה המנה הכי נדרשת? הוא מתוגמל מספיק? אני מקווה שהוא מתוגמל מספיק.

מי ביקש אותך? המק צ'יקן של מקדונלדס. צילום: מתן שרון

ובכל זאת, למרות כל השאלות והעובדה שמבחינתי מדובר בכריך חדש מהניילונים, הלכתי לדגום את התוצר החדש מבית מקדונלדס. אני אוהב מקדונלדס. אני לא מבין איך אפשר שלא. הנדסת אוכל ממעלה ראשונה, קראק במעטפת צבעונית עם צעצוע לילדים. החלום האמריקאי, על כל הטוב והרע שלו. אז עשיתי קפיצה קטנה לסניף אמריקה על שדרות רוטשילד, תיקתקתי בקלות במסך ההזמנה הנוח להפליא (בסוף כולנו ילדים קטנים שרוצים לראות תמונות זזות של המבורגר) והמתנתי בלימבו הקסום של האבות האבודים שממתינים לאסוף את המגש למשפחה.

במהרה המגש האישי שלי הגיע, כולל אריזה קטנה שבתוכה ישב המקצ'יקן ואיך לא, הצ'יפס המקדונלדסי החלומי. הזמנתי ארוחת דאבל מק צ'יקן (48 ש"ח), כי בואו, אני אדם בוגר ושום דבר שהוא לא דאבל במקדונלדס לא ישביעני. הכריך עצמו יחסית קטן ודל בחומרים: חסה, מיונז ואותו מק צ'יקן, שהוא למעשה קציצת עוף מטוגנת בבלילה שמזכירה את זו של הנאגטס המוכרים – בלילה  חלקה, דקיקה ופריכה. ניסיתי להריח את זה, לא הרגשתי כלום.

קראק בלחמניה. המק צ'יקן של מקדונלדס. צילום: מתן שרון

צליל הנגיסה הזכיר לי במה מדובר – מוצר תעשייתי מושלם, הסוג בו מתמחים ברשת בינלאומית עצומה כמו זו. בחיי שלא אתפלא אם הדבר הזה מיוצר באותו פס שמכין את הצעצועים. וזה גם היה טעים בקטע ממכר, מתקפה על כל גווני בלוטות הטעם בהנדסת מזון מחושבת ומדודה עד רמת החיספוס שעל הכיסוי. הממכר, אגב, לא בהכרח בקטע טוב. אחרי כל מה שאנחנו יודעים על ג'אנק פוד, זה לא צריך להפתיע אף אחד.

מקדונלדס כבר שיכללו את העוף המטוגן שלהם לשלמות עם כריך ה"מומבאי" שלהם, ולפני שטעמתי את המק צ'יקן ניסיתי להבין למה להם להוסיף עוף חדש. התשובה היא כמובן שצריך להמשיך להניע את הפס יצור. זו הסיבה שמוצרים "נוסטלגיים" נעלמים, וזו הסיבה שהם חוזרים. עוד אופציות. עוד עוף. עוד ססובר. ואת זה הם עושים יותר טוב מכל אחד אחר בעולם.

המק צ'יקן זמין בכל סניפי מקדונלדס