רצף הסגירות המדכאות לא נפסק, ובית הקפה/מאפייה המתוק שליד שוק הפשפשים סוגר את שעריו לצמיתות, והעיר שוב הופכת לפחות טעימה משהייתה. "זו לא רק סגירה של עסק, זו סגירה של פרק חיים. ואנחנו יוצאים ממנו עם הרבה הכרת תודה"
לאורך השנים הקשות שתל אביב עוברת, בצל מלחמה והפיכה משטרית ומגיפה ודיכאון עולמי כללי, היו לא מעט סגירות מבאסות בעיר, אבל אין הרבה סגירות שמבאסות באופן שבו מאפיות נסגרות. משהו בריח האפייה הנעלם, בידיעה שכל הפחמימות הנהדרות האלו יפסיקו לבוא לעולם, הופך את העננה לאפרורית אף יותר. וכשמדבר בבית קפה משפחתי שהוא גם מאפייה, ועוד עם כמעט עשרים שנות פעילות, מה נגיד? בן רגע, תל אביב-יפו הפכה לפחות טעימה, כי מרגוזה נסגרה.
>>עם קצת מזל, "מלח מים" תחזיר את מסעדות הדגים והשיפודים לחוף הים
מרגוזה נפתח תחילה כעסק שמתמחה במכירת לחמי מחמצת, ולאורך השנים התפתח לבית קפה שכונתי שחלש על נקודה אסטרטגית ברחוב יהודה מרגוזה, במרחק זריקת מחמצת משוק הפשפשים. שם צפריר דהן ושותפיו אפו מגוון רחב של עוגות, מאפים, טארטים, עוגיות, מאפינס לצד כריכים וממרחים ייחודיים וכמובן, קפה משובח. בשיאה, מרגוזה התפרשה לשני סניפים נוספים, האחד ברחוב פוריה שבצפון יפו, והשני ברחוב פרנקל, על גבול פלורנטין-נווה שאנן. אך המלחמה הובילה לסגירת הסניפים הצדדיים, ובסוף חודש מאי גם הסניף המקורי ברחוב יפו סגר את שעריו, והשאיר את השכונה היפואית ללא הקסם המתוק שלו.

"אחרי 19 שנים של לילות בלי שינה, בקרים מוקדמים, אינספור כיכרות לחם, עוגות, קפה, אנשים ורגעים – הגיע הזמן להיפרד", נכתב בפוסט הפרידה באינסטגרם של המקום היפואי האהוב. "מרגוזה מאפיה משפחתית סוגרת את שעריה. תודה לכל מי שהיה חלק מהדרך הזאת — ללקוחות שהפכו למשפחה, לספקים, לשכנים, ולעובדים שליוו אותנו לאורך השנים. האהבה שלכם הייתה הלב של המקום הזה. זו לא רק סגירה של עסק, זו סגירה של פרק חיים. ואנחנו יוצאים ממנו עם הרבה הכרת תודה". היו שלום, ותודה על הדגנים.
