כבו את הטלפון. שבו בחושך. הסדרה האדירה הזאת דורשת ריכוז מוחלט

לפני שמתחילים לראות את "מרגל בין חברים" די ברור למה אתה נכנס. זאת סדרת טלוויזיה. אחרי הכל, מה היא עוד יכולה להיות? זאת סדרה והיא משודרת בטלוויזיה. הנה סגרנו את הפינה. רק שאחרי שאתה מסיים אותה, אתה מבין ששום דבר הוא לא באמת כמו שהוא נראה. לא חברים. לא בני אצולה. לא עולם הריגול. וש"מרגל בין חברים" היא לא באמת סדרת טלוויזיה. היא חידת היגיון. תשבץ שבמקום הגדרות יש לו פרקים של 55 דקות.

כן, הבריטים הארורים עשו את זה שוב. בזמן שהיאנקים עסוקים בלעשות בלקחת סרטים ולעשות להם גרסאות משונמכות כמו "שקרים אמיתיים" או "'שקרים אמיתיים גרסת אדיפוס" (כלומר FUBAR של שוורצנגר) הם לקחו ספר על אחת מפרשיות ריגול והבגידה הכי ידועות בהיסטוריה ועשו ממנו טלוויזיה של ג'נטלמנים.

העובדות ההיסטוריות די ידועות. קים פילבי היה במשך שנים בכיר בקהילת המודיעין הבריטית. הוא גם היה קומוניסט שעבד במקביל עבור שירותי הריגול של ברית המועצות. כמעט שלושים שנה הוא העביר למוסקבה מידע ועזר לרוסים לתפוס אלפי מרגלים ומשתפי פעולה עם המערב. ב1963 אחרי שהבין שהוא עומד להיתפס הוא ברח לברית המועצות, קיבל איתור גבורה וחי במוסקבה עד יום מותו.

הבעיה עם סיפורים כאלה, שטלוויזיונית הם לא מחזיקים. לך תעשה קליפ האנגר או טוויסט בסיפור שכולם מכירים. הפתרון המקובל הוא פשוט להמציא. להמציא דמויות, להוסיף שכבות עלילה, לסבך, לנפח, להכניס טוויסטים שלא היו ודרמות לא אפשריות. וגם "במרגל בן חברים" עושים כמה מניפולציות שכאלה. אבל זה לגמרי בשוליים. הפתרון כאן הוא הרבה יותר מתוחכם. הרבה יותר בריטי.

הציר המרכזי של הסדרה מתרחש בלונדון אחרי עריקתו של פילבי. ניקולס האריס, חברו הטוב של פילבי, ואיש קהילת המודיעין בעצמו, שנשלח לנסות לשכנע את פילבי להסגיר את עצמו (ונכשל), נקרא להתייצב לתחקיר האירוע במחלקת הריגול הנגדי של ה-MI5. החוקרת שלו, דמות אדירה אך מומצאת לחלוטין, חושדת, כמו הרבה אחרים, שהאריס נתן לפילבי להימלט, ושהוא לא מספר לה כל מה שהוא יודע. בפרק הראשון היא אומרת להאריס, שסיפרו לה שהוא מרגל מצוין כי הוא גם כשהוא נראה כבוי, הוא בעצם דרוך, ומבין כל ניואנס שקורה מסביב. חמש דקות אחר כך, הצופה מגלה, שבשביל להבין מה לעזאזל קורה בסדרה הזאת, גם הוא חייב להיות דרוך.

"מרגל בן חברים" מטיילת בין צירי זמן, לוקיישנים, גיבורים וסיפורים. אותם שחקנים, משחקים את אותן הדמויות בנקודות שונות בהיסטוריה שלהם. רק שבשום רגע לא מספרים לך איפה אתה נמצא. כמו מרגל טוב, אתה צריך להבין את התמונה הגדולה מהפרטים הקטנים. זאת טלוויזיה של ג'נטלמנים, כי רק לג'נטלמן יש זמן (כלומר כסף) להתפנות מכל שאר העיסוקים ולהקדיש למשהו אחד, לא מאוד חשוב, את מלוא תשומת הלב.

כן, תשכחו מלהחזיק את הטלפון ביד. אל תעיזו אפילו לחשוב לעשות משהו אחר. צפייה ב"מרגל בן חברים" היא חידת היגיון שבה אתה צריך למצוא לא רק את התשובה אלא גם את השאלה. בעידן שבו אנחנו רואים סדרות במהירות 1.5 תוך כדי משחק במסך נוסף זה כמעט חסר תקדים. לא מאכילים כאן בכפית. לא מסבירים כל דבר שלוש פעמים כך שאפילו אמא שלכם שבדיוק משחקת ברידג' בחדר השני תבין. מצמצת, פספסת.

ואז, אחרי שאתה מבין את זה, משתיק את הבית, מכבה את האור ומתרכז, אתה מבין שזאת באמת לא סדרה על מרגלים. לפחות לא במובן הג'ימס בונדי של המילה (שזה אירוני, כי הדמות של איין פלמינג מגיחה לשניה באחד הפרקים). כי מעבר לתצוגת משחק אדירה, בעיקר של אנה מקסוול מרטין, דמיאן לואיס וגאי פירס, וכמות סיגריות על המסך ברמות של קופישופ באמסטרדם, זאת סדרה על אנשים ועל חברויות. על מעמדות חברתיים שבטוחים באמונה כמעט דתית, שהם יותר טובים מאחרים ושהחוק לא תקף לגביהם. ואיך ממש כמו אז, גם היום, המפגש של היהירות והשחצנות הזו עם המציאות, הוא חומר שעלול להפיל מדינות.
>> "מרגל בין חברים" שודרה לראשונה בשירות הסטרימינג הבריטי itvx בדצמבר 2022, ועלתה בשבוע שעבר לראשונה בישראל ב-yes VOD ובסלקום TV