ב-1933, בניסיון לחלץ את ארצות הברית מהשפל הכלכלי הגדול, הורה הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט על החרמת הזהב שהוחזק בידי אזרחים פרטיים. הממשלה שילמה 20.67 דולר לאונקיה, ואז העלתה באופן מלאכותי את מחיר הזהב ל-35 דולר לאונקיה, במטרה לעודד אינפלציה מבוקרת. פיסת ההיסטוריה הפחות מוכרת הזאת משמשת נקודת מוצא לסרט הרפתקאות בכיכובו של אית'ן הוק. הסרט אינו מציע אמירה פוליטית מובהקת על כך שמה שהציל את הכלכלה הקפיטליסטית היה דווקא מהלך חירום בעל אופי סוציאליסטי, אבל לא מפתיע לגלות שמדובר בהפקה גרמנית בעיקרה. הסרט אף צולם בבוואריה, למרות שעלילתו מתרחשת לכאורה ביערות אורגון. בפרפרזה על מערבוני הספגטי, אפשר לכנות את "משא כבד" מעין מערבון נקניקיות, בתוספת כרוב כבוש.
>> אחד לסופ"ש: המלצות תרבות שיסגרו לכם את השבוע בסטייל

ברוח "עלובי החיים" של ויקטור הוגו, הסרט מגולל את סיפורו של איש טוב שמסתבך עם מערכת החוק, ובאופן ספציפי עם נציג מנוול שלה, אך ורק בשל עוניו. סמואל, הנושא בגופו צלקות ממלחמת העולם הראשונה, מסולק מדירתו משום שלא עמד בתשלום שכר הדירה. הוא יוצא עם בתו בת השבע לחפש קורת גג חדשה, מתעמת עם כמה בריונים ברחוב, ומושלך לכלא על לא עוול בכפו. פני הקטנה נשלחת לבית יתומים, שממנו היא עתידה לעבור בתוך חודשים אחדים למשפחה מאמצת.

כעבור ארבעה חודשים סמואל עובר למחנה עבודה, שם מובטח לו קיצור עונשו בתמורה לעבודה מפרכת בפינוי סלעים. הסוהר האחראי (ראסל קרואו מתקן את הרושם הרע שהשאיר כז'אבר ב"עלובי החיים") מתרשם מיכולותיו ומציע לו עסקה שאינו יכול לסרב לה: עליו לגייס שלושה אסירים נוספים, לאסוף מטילי זהב ממכרה העומד להיסגר ולהוביל אותם דרך מסלול רצוף מכשולים ביער. אם יצליחו להגיע ליעדם בתוך חמישה ימים כשכל הזהב ברשותם, יזכו בשחרור מיידי. מונע על ידי הרצון להתאחד עם בתו, סמואל מקבל את ההצעה, בידיעה מלאה שמוטב לא לסמוך על הבטחה של הסוהר קלאנסי.

מכאן והלאה זה הופך למסע הרפתקאות בינות לנקיקים, נהרות סוערים וגברים עם רובים שרוצים את הזהב לעצמם. מבחינת הנופים והמכשולים, הסרט די דומה ל"בלב הפרא" עם בראד פיט והכלב, שעלה למסכים לפני חודש. יתרונו הבולט של "משא כבד" הוא התקופה ההיסטורית שבה הוא מתרחש, שמעניקה לו רובד מעניין, ומדמה אותו לסרטי הרפתקאות קלאסיים. אלא שכאן טמון גם חסרונו. על רקע המאבק על הזהב, קשה שלא לחשוב על "האוצר מסיירה מדרה" של ג'ון יוסטון, שהתבונן עמוק יותר לתוך הדרמה הפסיכולוגית של תאוות הבצע. סרט נוסף שעולה בזיכרון הוא "שכר האימה" המופתי של אנרי ז'ורז' קלוזו, על ארבעה גברים נואשים שמתנדבים להוביל שתי משאיות עמוסות בניטרוגליצרין דרך דרכים משובשות. בראיון איתו (לא זה שנערך איתו אצלנו) הוק הזכיר דווקא את "המכשף", הרימייק האמריקאי הפָּחוּת של הסרט הצרפתי, כמקור השראה.

פרט לסמואל, בגילומו המשובח של הוק, הדמויות האחרות אינן מפותחות דיין. למרות זאת אוסטין אמליו (דווייט ב"המתים המהלכים") מצליח להותיר רושם עז כאסיר אלים וגזען. גם ג'וליה ג'ונס מרשימה, אף שהדמות שהופקדה בידיה – אישה ילידית שמשום מה בורחת ממכרה הזהב ומצטרפת לחבורת הגברים – נראית מאולצת ואינה זוכה לפיתוח מספק. דרך אגב, אף אחד מששת הגברים המסוכנים, בהם שני שומרי ראש חמושים, אינו מתפתה לנסות לפגוע בה.

אבל גם אם הדרמה האנושית לא לגמרי מכווננת, המסע עתיר המכשולים משאיר אותנו מרותקים לכל אורך הדרך. כך, למשל, הסיקוונס שבו החבורה מנסה להעביר את הזהב על גשר חבלים על מים סוערים מלחיצה לכל אורכה, למרות שכשחושבים על זה יש דרכים הגיוניות יותר להשלים את המשימה. זה פרויקט הבימוי הראשון של העורך פדריק מקינלי. הוא ערך גם את "משא כבד" והוא בהחלט יודע את העבודה.

כמו "בלב הפרא", "משא כבד" אינו מבוסס על מקור חיצוני בעל כוח משיכה מוכח, אלא נכתב במיוחד לקולנוע, וזה משמח בפני עצמו. על התסריט הפונקציונלי חתומים ארבעה כותבים, אחד מהם הוא שלבי גיינס, שעבד כמוזיקאי על פרויקטים שונים של הוק, והלחין גם את "משא כבד". חבל שהפתרונות העלילתיים לקראת הסיום נוחים מדי, ומעמעמים את כוחו הפוטנציאלי של הסיפור.

כמה מילים על האיש שפניו החבוטים מתנוססים על הפוסטר – לפני ארבעים שנה אית'ן הוק החל את דרכו על המסך כיפיוף. הוא ניסה להיחלץ מהתדמית המגבילה באמצעות כתיבת ספרים ובימוי סרטים והצגות ("כוכבי הקולנוע האחרונים", הסדרה התיעודית שייצר על פול ניומן וג'ואן וודוורד, מעולה ממש). שיתוף הפעולה המתמשך שלו עם ריצ'ארד לינקלייטר בסרטים כמו "לפני הזריחה" ו"התבגרות" העמיק את דמותו הקולנועית. אבל רק כשהגיל החל לתת בו את אותותיו הוא פנה לגילום דמויות נואשות, כאלה שהמלאכים לא טרחו לנשק, כמו בסרטו של סידני לומט "לפני שהשטן ידע" מ-2007. ואז נחשפו מלוא יכולותיו כשחקן. בשנה שעברה הוא זכה במועמדות שלישית לאוסקר בקטגוריית המשחק על הופעתו הנפלאה ב"בלו מון". בגיל 55 הוא אחד הכוכבים היותר סימפטיים בהוליווד, שחקן מצוין, ואיש אשכולות של ממש. הופעתו ב"משא כבד" היא בהחלט סיבה לשים לב לסרט הבסך הכל מוצלח הזה.
3 כוכבים
The Weight בימוי: פדריק מקינלי. עם אית'ן הוק, ראסל קרואו. ארה"ב 2026, 113 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• אית'ן הוק
• זהב