למה מי מתה: הסרט האמריקאי של הגר בן-אשר הוא חוויה יחודית

פחות מחודשיים אחרי שעלה בארץ "אין רשע בעולם", המורכב מארבעה סרטים קצרים שעוסקים בהוצאות להורג באיראן, מגיע למסכים "נשים מתות מהלכות", המורכב מתשע אפיזודות שעוסקות בהוצאות להורג בארה"ב. סרטה האמריקאי של הקולנוענית הישראלית הגר בן-אשר הוקרן בפסטיבל חיפה כבר ב-2018, והתזמון של עלייתו הוא ככל הנראה מקרי. הפוקוס כאן שונה לגמרי, אם כי שני הסרטים שותפים לנקודת המבט ההומניסטית. 

"נשים מתות מהלכות" מתמקד בנידונות למוות בימים ובשעות שלפני הקץ. אף לא אחת מהן טוענת שהיא חפה מפשע, ובתוך הסיטואציה המחרידה בן-אשר מאתרת רגעים של חמלה במגעים האנושיים האחרונים לפני הפרידה מהחיים. לכן, עם זאת שהסרט חונק, הוא גם מרגש ועתיר יופי, כמעט לכל אורכו. הסיפור הראשון מתרחש 14 יום לפני מועד ההוצאה להורג, ועוקב אחר דונה (ג' וּן קאריל מ"מיינד האנטר"), שיוצאת מתאה לשמוע מהשופטים אם בקשתה לחנינה התקבלה. עורך דינה מבקש ממנה להפסיק לחייך למצלמות שמחכות לה בדרך, אבל היא לא ממש מנסה להתגבר על עצמה. החיוך נמחק מפניה רק  שהיא רואה את בנה הקטן שיושב מאחור עם סבתו. דונה דרשה שלא יגיע, כי רצתה למחוק כל זיכרון שלה ממוחו. 

מתוך הסרט "נשים מתות מהלכות" (צילום: יחסי ציבור)

דונה הרגה את בעלה ואת הוריו, כך כתוב על מסך שחור בתום האפיזודה. האסטרטגיה הנרטיבית הזו ממשיכה גם בסרטים הבאים, כשמסיפור לסיפור מועד ההוצאה להורג מתקרב. כל סרט חושף בפנינו את הפגיעות והאנושיות של הנידונות למוות, לפני שהוא מגלה לנו במה נאשמו. כך הסרט פוצע את ליבנו ואינו מאפשר לו להיאטם מבעוד מועד. הרושם המצטבר הוא שכולן, שחורות ולבנות, באו מרקע סוציואקונומי נמוך והתמודדו עם חיים קשים עד בלתי נסבלים. אבל רק הנידונה האחרונה, בקי (מיה עשת), מספרת לסוהרת שלה מה נעשה לה בילדותה על ידי אביה ואחיה. וזה מהדהד לכתוביות בסוף הסרט השני, שבו מסופר שוונדי (ג'וי נאש), שאמה מסרבת לבוא לבקר אותה, רצחה את אביה ואת בנו. כך יוצא שאף שהסיפורים נפרדים, הם משלימים זה את זה, ויוצרים תמונה אינטימית של הזנחה הרסנית.

מתוך הסרט "נשים מתות מהלכות" (צילום: יחסי ציבור)

חלק מהתמות מתפתחות מסרט לסרט. כך, למשל, האפיזודה השלישית עוסקת גם היא במפגש בין אסירה לבין בנה, אלא שהפעם הוא בוגר יותר, ומחליט בעצמו מה הוא רוצה לעשות. טרוי (אשטון סנדרס מ"אור ירח") נולד בכלא ונמסר לאימוץ. בהגיעו לגיל 18 הוא ביקש לפגוש את אמו הביולוגית הלן (מיה לין רובינסון מ"הקונרים", סדרת ההמשך של "רוזאן") רגע לפני מותה. היא רוצה לתת לו משהו מעצמה – מכתבים שכתבה לו, וציורים שבהם דמיינה אותו. הוא רוצה לדעת מה היא אוהבת לאכול, והאם הוא יהיה רוצח כמותה. 

השופט בסרט הראשון אומר שצריך להתייחס לחיים ברוך ובכבוד. וזה היחס שהסרט מפגין לכל גיבוריו – אלה שרצחו, וגם הסוהרים והסוהרות הקשובים, שמנסים לתת להם טיפת נחמה ולצורך כך מגמישים את הכללים. עם כל הכאב שהוא מציג, הסרט נמנע כמעט לגמרי מסנטימנטליות, וגם מחיוויים פוליטיים ישירים על עצם הפרקטיקה של הוצאות להורג. כל השחקנים מספקים הופעות מעולות, ומותירים רושם עז בדקות הספורות שהם על המסך. אילו היה מדובר בקשתות דרמטיות שנמשכות על פני סרט מלא, "נשים מתות מהלכות" היה ודאי גורף שלל פרסי משחק. 

מתוך הסרט "נשים מתות מהלכות" (צילום: יחסי ציבור)

בן-אשר ("הפורצת"), שכתבה וביימה, אינה הישראלית היחידה מאחורי המצלמה. כמותה, גם הצלם דויד סטרז’מייסטר ("מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם") עשה כאן עבודה מצוינת. בעקרון מדובר בצילום מחוספס ממצלמת כתף, אך ברגעי מפתח אפשר להבחין בקרן אור דקה שחורגת מהריאליזם ומפרידה את הדמויות מהמרחב המדכא שבו הן נמצאות. גם הבחירות המוזיקליות אפקטיביות. "נשים מתות מהלכות" בעצם החל כסדרת רשת, ולא כל הסרטים שלמים באותה מידה, אבל הצפייה בהם ברצף היא חוויה ייחודית ועזה עד מאוד.

★★★★ 4 כוכבים
>> Dead Women Walking בימוי: הגר בן-אשר. עם דייל דיקי, מיה עשת, דוט-מארי ג'ונס. ארה"ב 2018, 101 דק'