הכפפות ירדו: סאות' פארק הכריזו מלחמה כוללת על טראמפ הדיקטטור

בזמן שאנחנו עסוקים בעיקר בעצמנו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דואג ללא מעט כותרות ואירועים מעוררי מחלוקת. מי שעוקב אחר השערורייה התורנית יודע שטראמפ, בדרכים עקלקלות וספק חוקיות, שלח את ידיו לעבר לוח השידורים של רשת CBS, השייכת לפרמאונט, ועל פניו נראה כי דרך תביעה חסרת ביסוס ואיום במניעת מיזוג של חברת האם – טראמפ דאג להשתיק מבקרים נוקשים, לרבות ביטול תוכנית האירוח הפופולרית של סטיבן קולבר. אך עכשיו שחקנית נוספת נכנסת למגרש, תוכנית האנימציה הסאטירית "סאות' פארק", שחזרה לעונתה ה-27 במלא העוצמה, עם מתקפה ישירה ומתריסה כנגד טראמפ.

זה מתחיל, איך לא, עם קרטמן, שמתעורר לגלות שבשל קיצוץ בתקצוב תחנת הרדיו הציבורית האהובה עליו NPR, הוא לא יהנה מהתוכנית האהובה עליו שהיא "לסביות ויהודים מתלוננים על דברים" (תיאור לא רע לתחנה הליברלית). כשהוא מגיע לבית הספר הוא מגלה שגם החלל הקדוש הזה הופקע, ו-PC פרינסיפל, שבמשך 8 עונות ייצג את תרבות ה"Woke", עכשיו הפך למאמין ישו הדוק (פאוור כריסטן פרינסיפל), ובעיצומו של הליך הדתה קיצונית לבית הספר. כמה קיצונית? הוא מביא את ישו לבית הספר, שבירה בוטה של אחד הקונצנזוסים האחרונים באמריקה – הפרדת דת ומדינה.

אם בעבר טראמפ יוצג בסאות' פארק על ידי דמותו של מר גריסון, הפעם הנשיא מקבל דמות נפרדת משלו, עם קריצה לקלאסיקה סאות' פארקית – טראמפ החדש גס, מאויר עם תמונת פנים אמיתית של הנשיא וכמובן, מנהל מערכת יחסים עם השטן. בפעם האחרונה שראינו דמות שכזו זה היה לא אחר מסדאם חוסיין, אתם וודאי זוכרים. למעשה, טראמפ מוצג כמעט אחד לאחד (כולל מוזיקת הנושא) כפי שחוסיין הוצג בסרט "סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" (1999. כן, הרבה זמן עבר) – אותו סטייל אנימציה, אותו קול דיבוב, אותה התנהגות של דיקטטור מזרח תיכוני. כשהשטן אומר לטראמפ שהוא מזכיר לו אקס שהיה לו, הפאנץ' הופך למובהק.

גם אנשי העיר סאות' פארק מתייחסים לטראמפ כמו אל דיקטטור צעצוע במזרח התיכון, ואט אט הגופים שאמורים להגן על האזרח – הממסד, מערכת החינוך, עיתונאי תחקירים, מערכת המשפט – מתקפלת בפני הנשיא, שמא יתבע או יקשה את חייהם. ההשוואה לחוסיין היא קיצונית, אבל נועדה לתפקד כהתגרות בנשיא שעשה קריירה מלקרוא לאובמה חוסיין. וההתגרות הזו רק הולכת וגוברת ככל שהפרק מתקדם, עם אינספור בדיחות על איבר מינו של הנשיא, ובסיומו "תשדיר תמיכה בטראמפ" שכולו דיפ פייק משפיל ומקטין עד לדמות של זין קטנטן מדבר. כמה רחוק זה עוד ילך? כמה שטראמפ של המציאות יאפשר להם. 

את המהלך של טריי פארקר ומאט סטון אפשר להבין יותר דרך קו העלילה של קרטמן, שבפרק הזה הופך מנבל לדמות מעט חשופה יותר – הילד השמן תמיד היה האנטגוניסט, וחי על התרסה ושנאה. אבל עכשיו, בעולם שבו כולם הפכו להיות קרטמן, הוא מרגיש חסר ייחוד ומעדיף למות. בחירה המעניינת, והמצחיקה שלו, לקחת את באטרס איתו מרגישה כמו דימוי למה שיוצרי סאות' פארק עושים לרשת פרמאונט – סוג של פעולת תגמול על ההתנהלות האיומה של חברת התקשורת הזו.

יום לפני עלייתו של הפרק הזה הוכרז כי סטון ופארקר הגיעו להסכם עם פרמאונט, שמספק להם חוזה על 50 פרקים בחמש השנים הבאות, בתמורה ל-1.5 מיליארד דולר. ההסכם הזה הגיע לאחר הליך משא ומתן ארוך ומייגע, במהלכו יוצרי סאות' פארק טענו כי אנשי פרמאונט הופכים את חייהם לסיוט, והלכה למעשה פוגעים בסדרה. העיקוב אף גרר דחייה של העונה החדשה בשבועיים. אבל מרגע שנחתם, בדיוק כמו קרטמן, גם יוצרי הסדרה מושיבים את סאות' פארק בכיסא הנוסע, ומכריזים ש"זאת ברית התאבדות". אם טראמפ יתבע את סאות' פארק או ידאג לביטולם, הם יקחו את פרמאונט איתם. הפרק הראשון של העונה מבהיר שהכפפות ירדו – ואין חוקים.

"זאת שנת 2025 ואין הרבה דברים לא חוקיים" אומר PC פרינסיפל לסטן, שמתרעם על הכנסת ישו לבית הספר בטענה שזה לא חוקי. וזו אכן רוח הדברים – בעידן שבו מתבטלות האשמות חמורות נגד נשיא ארה"ב רק כי הוא נבחר, בזמן שבו הוא יכול לדאוג לביטול של תוכנית המבקרת אותו, שבו החופש של מוסד עיתונאי כמו "60 דקות" מסונדל בגלל תביעה חסרת פשר – אין הרבה דברים לא חוקיים. זה התהליך שעובר העולם שלנו כרגע – הקצנה הולכת ומחריפה של הערכים. אנחנו מרגישים את זה על בשרנו במדינה, והעולם כולו חווה את זה מול טראמפ, שחזר בענק כשמולו אין אופוזיציה, רק אנשים שמפחדים מהטירוף שלו.

"סאות' פארק" מחליטה להיות האופוזיציה הזו, אבל זה לא מספיק, ובמהלך הפרק הם מכירים באפשרות שלא דמיונית שהוא ינסה להשתיק אותם. אם הפרק הזה מעיד משהו, הם מתכננים ללכת רחוק. ואם יש משהו אחד שברור לי מהפרק הבאמת משגע הזה, זה כמה חסרה בישראל בסאטירה בועטת. ל"ארץ נהדרת" בהחלט היו כמה הברקות, אבל זה מעט מדי ולבדם אי אפשר. בזמן שסאות' פארק מציגה את הזין הפצפון של טראמפ, כאן לכל היותר אפשר להתמקד בכתם הגדול של ביבי. סאות' פארק מסתכלת לנשיא בעיניים, ואומרת לו: "בוא יא בן זונה, תתבע אותי". וגם אם אנחנו כבר הותשנו מהמאבק המתמשך בארץ אוכלת יושביה, היא בהחלט נותנת השראה ועוזרת להרים את הראש, ולנסות להילחם בכל כוחנו.
"סאות' פארק", עונה 27, פרק 1