ב-11 בספטמבר 1973 התחוללה בצ'ילה הפיכה צבאית בתמיכה אקטיבית של הסי.איי.איי. במהלכה הודח הנשיא הנבחר סלבדור איינדה, ובמקומו עלה הדיקטטור אוגוסטו פינושה, שבתקופת שלטונות הוצאו להורג אלפי אנשים. סרטו החמישי של מרטין מקדונה ("רוחות אינישרין") מתרחש בצ'ילה זמן קצר לפני ההפיכה, ומספר על שני סוכני סי.איי.איי שהשתתפו בהנעת המהלכים ובמעקב אחר תומכי הנשיא הסוציאליסטי. בכך הופך "סוס פרא תשע" לסרטו הפוליטי המובהק ביותר של מקדונה עד כה. אבל בליבו זה סרט נוגע ללב על חברות בין גבר מבוגר לגבר צעיר ממנו, וככזה אפשר לראות בו פרק שלישי בטרילוגיה תמטית שהחלה עם סרטו הראשון "ברוז'".
>> חיבוק ובעיטה לבטן: הרגע של "ארץ נהדרת" שיחיה לנצח ברשתות

נקודת המוצא העלילתית מזכירה את זו של "ברוז'": שני גברים שמקצועם הוא הרג יוצאים למעין חופשה כפויה באתר תיירות, וממתינים להוראות מהבוס שנשאר בעיר אחרת. כריס (ג'ון מלקוביץ'), המעיד שבמסגרת תפקידו רצח יותר משישים אנשים במקומות שונים בעולם, חולה בסרטן סופני. זה מכניס אותו למצב רוח וידויי – תכונה לא רצויה אצל סוכן סי.איי.איי. יחד עם בן טיפוחיו לי (סם רוקוול) הוא טס לאי הפסחא לחזות בראשים הגדולים. את המטרות הפחות תיירותיות של הנסיעה נגלה בהמשך, כשהתסריט יחשוף את צפונותיו דרך שרשרת של הפתעות. אם.ג'יי. (סטיב בושמי), ראש שלוחת הסי.איי.איי בסנטיאגו בירת צ'ילה, שומר על קשר טלפוני עם לי ומשגר לעברו מיני דרישות. בסיפור מעורבים גם סוס פרא, ושתי סטודנטיות צ'ילאניות (מריאנה די גירולאמו ואיילין סאלאס) שכריס ולי פוגשים בשדה התעופה.

חלקו הראשון של הסרט, המוקדש לבניית היחסים בין שני הגיבורים, מתנהל בעצלתיים וניחן באווירה של תיאטרון אבסורד. לא פעם הוא מזכיר את "מחכים לגודו" מאת המחזאי האירי סמואל בקט. גם מקדונה, יש לזכור, הוא מחזאי אירי, שממשיך לכתוב לבמה במקביל לקריירה הקולנועית המזהירה שלו. מקדונה מצטיין בכתיבת דיאלוגים מחודדים שנשמעים אותנטיים לדמויות, והסרט לוכד אותנו עוד בטרם נחשפים הפיתולים העלילתיים והרבדים הדרמטיים.

המתנקש הזקן כריס, שבהשפעת הקץ המתקרב והמורפיום שהוא צורך מתחיל לחוש רגשות אשמה על תרומתו לערעור המשטרים הדמוקרטיים בכמה מדינות (בהן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו), הוא דמות מרתקת. הוא מבקש לכתוב אוטוביוגרפיה אך לא תמיד ברור מה הוא זוכר ועד כמה הוא מחובר למציאות. מלקוביץ' מעצב את אחד מתפקידיו הגדולים ביותר, ומגיש הופעה שהיא בעת ובעונה אחת רהבתנית ומופנמת, משועשעת ועצובה. לי מתפקד בעיקר כבן לוויה שמקשיב ומגיב, ורוקוול מעולה לא פחות. סביר להניח ששניהם יזכו במועמדות לאוסקר (רוקוול כבר זכה בפסלון על הופעתו ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" של מקדונה).

בשלב מסוים נשלפים כלי נשק, והסרט מתפתח למעין מותחן ריגול, שמעלה באוב תאוריית קונספירציה ישנה. אבל גם אז הסרט אינו מאבד את הגוון האבסורדי, ואת ההומור השחור הקולע. תורמים לכך הראשים הגדולים (פסלי המואי), המפוזרים בין הגבעות הירוקות של האי ומשמשים רקע מטאפורי ופיוטי לחיבוטי הנפש של כריס. אתר התרחשות נוסף, המופיע בסצנה אחת ומוזכר בסצנה אחרת, הוא מוניומנט ואלי שבאריזונה, המזוהה עם מערבונים מאז שג'ון פורד צילם שם תשעה מסרטיו. לכריס יש רעיון למערבון המסופר מנקודת מבטו של סוס. וזה, אולי, מסביר את שם הסרט. המספר תשע עשוי להיות אלגורי – אומרים שלחתולים יש תשע נשמות.

בכל מקרה, שמותיהם של ארבעה מסרטיו של מקדונה (כולל "Six Shooter" הקצר שזכה באוסקר) כוללים מספרים – עדיין לא הזכרתי את "שבעה פסיכופטים". כך שאולי המספר הנוכחי הוא בכלל בדיחה פנימית. במחזותיו אין מספרים בכותרות ("רוחות אינישרין" מבוסס על מחזה שלו שלא הועלה מעולם על הבמה). המוזיקה של קרטר ברוול, שהלחין את כל סרטיו של מקדונה, מהדהדת כתמיד, ובפסקול משובצים גם שירים מוכרים שתורמים נופך אירוני ואלגי. מלקוביץ' עצמו מבצע שניים מהם. "Both Sides Now" של ג'וני מיטשל משתלב כאן באופן אפקטיבי יותר מאשר ב"קודה" זוכה האוסקר. הצילום של בן דיוויס מחזיר למסך את הצבעוניות של סרטי שנות השבעים, ובסך הכל "סוס פרא תשע" הוא עוד פנינה בכתר של מקדונה.
4.5 כוכבים
Wild Horse Nine בימוי: מרטין מקדונה. עם ג'ון מלקוביץ', סם רוקוול, סטיב בושמי. בריטניה/ארה"ב 2026, 117 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• מרטין מקדונה