המטרה היא לסתום לכם את הפה. עידן עמדי הוא רק האידיוט השימושי
ההסתערות של דוברי ותועמלני השלטון על מכתב האמנים היא חלק מקמפיין דה-לגיטימציה שמטרתו לעצב ולהנדס את המציאות, והיא טקסטבוק של הפיכה משטרית בזמן מלחמה. הטנטרום של עידן עמדי הוא הוכחה שהקמפיין עובד, אבל עמדי הוא רק הדביל התורן שהניף עבורם את הדגל. עובדה: לאף אחד לא אכפת ומעטים בכלל יודעים שהוא חזר בו מדבריו
בחודשים הראשונים של מלחמת שבעה באוקטובר, עידן עמדי הפך למאמי הלאומי ופציעתו בקרבות בעזה גרמה למדינה שלמה לחבק אותו. גם מי שלא עפים לשחקים עם המוזיקה שלו ראו בו סמל מאחד שאפשר להתחבק סביבו. גם מי שראו מהרגע הראשון את הניצול הפוליטי של המלחמה, התפללו להחלמתו. הרבה השתנה מאז, כנראה שגם עמדי עצמו. אחרי ההתנפלות שלו על הבכירים באמני ישראל שחתמו על קריאה להפסקת המלחמה, הוא יכול לסמל רק את ההתבהמות ואת שטיפת המוח שעבר הציבור הישראלי לאורך 668 ימים של כישלון מוחלט.
ב-24 השעות שחלפו מאז בחר עמדי להסית נגד מאות מהקולגות שלו רק כי דעתם שונה משלו, הוא קיבל חשיפה תקשורתית גדולה בהרבה מזו של מכתב האמנים עצמו. תועמלנים בכירים כמו עמית סגל וינון מגל רכבו עליו בהנאה גלויה השיקו קמפיין רשתות סוער כדי לנגח את שנואי נפשם מ"השמאל הליברלי", כצפוי. אליהם הצטרף גם יו"ר האופוזיציה העלוב בכל הזמנים יאיר לפיד, וגם זה בסך הכל די צפוי. הקריאות להחרמתם והתחרות בין ראשי ערים שיכריזו כי לא יוזמנו יותר גם הן צפויות. כל מה שקורה עכשיו צפוי. זה טקסטבוק של הפיכה משטרית.
כבר ראינו לאורך ההיסטוריה מספיק משטרים פשיסטים מנצלים מצב מלחמה כאוטי וטראומטי כדי לחזק את שלטונם, וראינו איך "אנשי המרכז" ו"האליטה הכלכלית" מאפשרים את עלייתם, וראינו איך אמנים חביבי-משטר משתמשים בכוחם כדי לפגוע בקולגות מתנגדי-משטר. מדינת ישראל אינה שונה או מיוחדת בשום צורה. תהליכים אנטי-דמוקרטיים נראים אותו הדבר בכל מקום, בהבדלי ניואנסים של מנטליות ואדפטציות מקומיות, והשורה התחתונה זהה: דה-לגיטימציה מוחלטת לכל מי שאינו מיישר קו עם השלטון.
מעט האמנים האמיצים שהסכימו להתראיין על המכתב בתקשורת, קיבלו כמובן קבלת פנים עוינת למדי באולפני הרדיו והטלוויזיה. גם אם הצליחו להבהיר ולספק נימוקים תבוניים לעמדתם, הם סומנו ומוסגרו ברוב התוכניות כמי שחותרים נגד הקונצנזוס – זאת למרות שבכל סקר אפשרי יש רוב מוחלט לתמיכה בסיום המלחמה כבר חודשים ארוכים, ופשעי המלחמה של המבצע האחרון מתועדים היטב. כי את התקשורת ואת השלטון לא מעניין מה הקונצנזוס ומהי המציאות. מעניין אותם להחליט מה יהיה הקונצנזוס ולעצב את המציאות. עידן עמדי הוא רק האידיוט השימושי שהניף את הדגל. עובדה: לאף אחד לא אכפת ומעטים בכלל יודעים שהוא חזר בו מדבריו.
עכשיו כשהתאריך הוא 675 באוקטובר 2023, מתחיל להיחשף היקף ועומק הטראומה הישראלית, ובעיקר ההשלכות שלה על השיח התקשורתי-ציבורי. הניסיון האגרסיבי לסתום את פיהם של מתנגדי מבצע "מרכבות גדעון" המחליא והכושל לא נגמר בפוסטים, ציוצים והתלהמות באולפנים, הוא עובר מיד לניסיונות לפגוע בהם כלכלית ולהחרימם. מי שקראו בהתלהבות פטריוטית "ביחד ננצח" לאורך השנתיים האחרונות מוכנים עכשיו לשחוט – בינתיים מטאפורית – את כל מי שמעז לשאול איפה הניצחון ולמה בעצם מחריבים ערים שלמות בעזה. בערוצי המיינסטרים "הליברליים" ימחאו להם כפיים.
אין מה לנסות אפילו לתבוע את עלבונם של דוד גרוסמן, חוה אלברשטיין, נורית גלרון, גידי גוב ושאר האנשים הטובים שמסרבים להסכים עם מלחמת השולל אליה הוביל נתניהו את ישראל. אין גם מה להסביר לעידן עמדי שמה שהוא ראה בעזה בתחילת 2024 שונה מאוד ממה שקרה בעזה מאז, ושאם מישהו כאן לא מבין וכנראה לא יכול או רוצה להבין מה מתרחש שם – זה דווקא הוא. אין טעם, כי הגענו אל השלב שבו לא נותרה תוחלת לשיח בין הצדדים.
כל שיחה על המציאות חייבת להיות מבוססת על עובדות מוסכמות. הטריגר לטנטרום של עידן עמדי, כמו של ישראלים רבים, הייתה המונח "פשעי מלחמה" שמרחף מעל המכתב. אבל פשעי המלחמה בעזה על פי הדין הבינלאומי הם עובדה מוצקה וטראגית. אפשר יהיה לטעון בבית הדין בהאג שיש נסיבות מקלות לביצוע הפשעים ונימוקים להחרבת ערים שלמות ולגירוש מאות אלפים מבתיהם כך שלא יוכלו לחזור, אבל רק מי שהתעוור מבחירה, עבר כריתת אונה מוסרית והתמסר לערוצי המיינסטרים הישראלים בלי לשאול שאלות, יכול לחיות במציאות מקבילה שבה זה עדיין נושא שנוי במחלוקת.
הבעיה היא שבדיוק כמו עידן עמדי, כמו בני גנץ, כמו יאיר לפיד, ישנם עוד מאות אלפי ישראלים שהשלימו את המטמורפוזה הזאת בזמן המלחמה והפכו מבלי דעת וללא פקפוק לחיילים טובים של ההפיכה המשטרית והחזיונות המשיחיים שדוהרים על גבה. המלחמה עצמה היא הדגל והמהות שסביבם הם מתכנסים. היא מתקיימת מבחינתם במנותק מהממשלה וכוונותיה. וכל ביקורת על המלחמה היא תמיכה בטרור, פרס לחמאס ופגיעה בחיילינו האמיצים.
את הממשלה שהטביעה את המדינה בביצת המוות של עזה, הפקירה והקריבה חטופים, ומנסה מאז שבעה באוקטובר לחמוק מאחריותה לטבח תוך כדי שהיא מנהלת מלחמה כושלת, מאבדת את כל התמיכה הבינלאומית, מבודדת את ישראל והופכת את אזרחיה למצורעים בעולם – עמדי ודומיו לא יעזו לבקר, גם אם הם עדיין מסוגלים לכך קוגניטיבית. הם יחששו – ובצדק – שיבוא עליהם איזה עידן עמדי ויגרש אותם לגולאג ע"ש אלברשטיין-גרוסמן-גלרון. כך מדינות נופלות. ביחד נמשיך לקרוע את החברה הישראלית לגזרים.