אמש זכינו לצפות בראיון שהוא לא פחות מהיסטורי של דנה ויס עם ספיר ברמן - אבן דרך משמעותית במאבקה של הקהילה הטרנסית בישראל. צפייה בראיון דומה שעשתה דנה אינטרנשיונל ממחישה מצד אחד את ההתקדמות המרשימה - ומצד השני את הדרך הארוכה שנותרה
כמו רבים במדינת ישראל, גם אני צפיתי אתמול בראיון של דנה ויס עם ספיר ברמן עם דמעות בעיניים. ברגישות, בפתיחות ובאינטליגנציה יוצאת מן הכלל סיפרה ברמן על חייה ועל המסע שהיא נמצאת בו. היא סיפרה על החיים הכפולים, על ההסתרה והקבלה המפתיעה. למרות הכל, זה היה ראיון שמח ואופטימי. החיוך האותנטי ושובה הלב שהיה מרוח על פניה של ספיר, השנינות וחוש הומור יוצא הדופן הפכו את הצפייה בראיון בפנים חתומות לבלתי אפשרית. גם אני, כמו דנה ויס, חייכתי ונדבקתי באושר שהקרינה ספיר.
עבור דנה ויס היה מדובר באתגר לא פשוט בכלל. ראיונות עם טראנסים וטראנסיות עלולים לעיתים להיות צורמים. פעמים רבות מראיינים מפגינים בורות וחוסר רגישות, או לחלופין זהירות מופרזת שמונעת מהם לשאול שאלות עמוקות ומעניינות. ויס הפגינה רגישות והבנה, ובעיקר קיבלה את העובדה שכאישה סיסג'נדרית היא לא באמת תצליח להבין את הכל. ויס הפכה כמעט לפסיכולוגית כאשר העלתה בפני ספיר את האפשרות שמא הכדורגל שימש עבורה מנגנון הגנה. ספיר פסלה את התאוריה, אך בהחלט ניתן להעריך את השאלה המעמיקה והמסקרנת.
לאחר הצפייה בספיר ברמן עברתי לראיון של דנה אינטרנשיונל עם שלומי אלדר, ששודר בשנת 1994 – לפני כ-26 שנה. הראיון ההוא היה שונה. אינטרנשיונל, אז בתחילת דרכה, קיבלה יחס פחות מלומד ומחבק. היא נאלצה כמעט לשכנע את אלדר שהיא באמת אישה. "נשיל ממך את האיפור, נשיל ממך את הבגדים הזוהרים – ואולי לא תראי כל כך אישה?" הוא שאל, "אני אראה תמיד אישה" ענתה דנה בתקיפות. ספיר ברמן העבירה מסר דומה כאשר סיפרה בתחילת הראיון שהיא מחכה ליום שבו לא תצטרך להתאפר. ברמן בניגוד לאינטרנשיונל, לא נאלצה להוכיח את נשיותה או להסביר מה היא טרנסית.
הרבה בזכות דנה אינטרנשיונל, ברמן הגיעה לחברה שרובה כבר נחשפה לטרנסים וטרנסיות, ולתקשורת מוכנה ומלומדת. בעוד שברמן סיפרה בעיקר על התהליכים הנפשיים שעברה, אינטרנשיונל נשאלה בעיקר על החזות שלה, על היותה אובייקט מיני והוצגה כ"אישה שהייתה פעם גבר".
אך מה שהמחיש את התקדמות החברה בישראל יותר מכל הם הצילומים של כל אחת מהן בעולם שבחוץ. אינטרנשיונל צולמה בעבודתה כאשר הופיעה במועדון מול קהל להט"בי שהרעיף עליה אהבה, בעוד שברמן צולמה על מגרש הכדורגל ומקבלת אהבה דומה משחקנים ומשופטים. אינטרנשיונל גם צולמה הולכת ברחובות תל אביב כאשר קיבלה מבטים משתהים ומבולבלים, כאשר ברמן צולמה מסתובבת בקניון לצלילי קולות עידוד מגברים ונשים מכל הסוגים והגילים.
מצבה של הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל קשה, קשה מאוד. בחודש הגאווה האחרון דיברו על נישואים ועל פונדקאות עבור זוגות חד מיניים, אך אלו הן "צרות של עשירים" בהשוואה לאלו של הקהילה הטרנסג'נדרית. טרנסים וטרנסיות עדיין מתקשים להתפרנס בכבוד וסובלים מבעיות עמוקות שרובנו אפילו לא מודעים להן. נכון, אנחנו רק בתחילת הדרך, אך הראיון עם ספיר ברמן אפשר לנו לעצור לרגע ולהודות על ההתקדמות שכבר נעשתה.