הספר העברי הכי טוב שקראתי הוא לא קלאסיקה, אבל הוא אמור להיות
כותבי טיים אאוט נזכרים בספר העברי הכי טוב שקראנו, ואבישי סלע יודע שהבחירה שלו תהיה מעוררת מחלוקת. אולי כי מדובר בספר של תסריטאי קומי מ-2023. אבל רק תקשיבו, כי מרגע שגם אתם תיפלו בקסם השפה החמקמקה של מתן חלק, יש מצב שתשתכנעו
למה אנחנו נמשכים כל כך ליצירות של אנשים אחרים? בין אם אלה שירים, סרטים, סדרות טלוויזיה או ספרים, לא פעם הסיבה שאנחנו הולכים למקומות אלה היא כדי לצאת קצת מהחיים שלנו לעולם אחר, למשהו שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו בעצמנו. כבודם של קלאסיקות גדולות מהחיים במקומם מונח, אבל מבחינתי – הספר שהכי כבש אותי לאורך חיי הוא דווקא קטן יחסית, ולא נכתב לפני הרבה שנים. הוא נוצר ע"י קומיקאי, אבל מצליח להיות הרבה יותר מעוד ספר מצחיק. "אנשים שפגשתי בדמיון" של מתן חלק. חכו, אני אסביר.
>> הספר העברי הכי טוב שקראתי לא דופק חשבון לספרות המאופקת
חלק הוא אחד הכשרונות העולים בתחום הקומדיה הישראלית. מהציוצים המעולים בחשבון הטוויטר שלו הוא צמח וצבר כוח – בין אם בהופעות הנהדרות שלו ב"ציון 3", פודקאסט הכדורגל שהפך לתכנית לייט נייט ב"רלוונט"; או בפינה שלו (שמאז נעלמה) אצל שי שטרן ב"כאן 11" – וגם בכתיבה שלו, בתכניות כמו "בובה של לילה" או "ארץ נהדרת". יש בעבודות של חלק (ואני מעריץ אדוק, למקרה ופספסתם) משהו שמצליח להצחיק מהבטן – הן בהחלט כתובות היטב, אבל קודם כל הגוף מגיב, ואחר כך אתה מבין שזה חכם. כמו רוב הקומיקאים שאני אוהב בעולם.
סוד הקסם של חלק כקומיקאי, מעבר להומור הטבעי, הוא גם היכולת לתת מקום לעולם כמעט-אלטרנטיבי – המציאות שחלק מדבר עליה היא משהו שבו זמנית גם מוכר, וגם לא מוכר. היא כאן לידנו, אבל היא די שקופה ולא נראית למי שגדל באיזורים הנחמדים והנוחים יחסית של מרכז הארץ. ומשם, לטעמי, מגיע גם סוד הקסם של הספר שיצא לפני שנה וחצי. הוא לא באמת ספר קלאסי, כזה עם פרקים, התחלה, אמצע וסוף. הוא אוסף של סיפורים קצרים שמבוססים (על פי הודאתו של חלק) קצת על השרשורים הארוכים שפרסם בטוויטר. אבל בכל הסיפורים האלה אפשר למצוא עולם שלם – כזה שלא רק מצחיק, אלא גם מסוגל לרגש, לגעת, ובעיקר לתת את התחושה שאתה לא לבד.
כי באותה מידה שהעולם שחלק מתאר בספר שלו, עולם ישראלי מאוד לא אסתטי, די מלוכלך אפילו, רחוק מהילדות הנקייה והסחית שלי בבאר יעקב, מרגיש מאוד קרוב. כי הרבה מהמצבים או מהמחשבות האלה עברתי בעצמי. כמו בסיפור על השכנה, והתשובה לשאלה "מה המצב" – וזה שכבר אי אפשר לענות באמת את התשובה הזאת. אפילו יותר בזמן האחרון. בעיניי ספרים טובים מצליחים לצלם לך תמונה בראש. להוציא אותך מהמיטה או מהרכבת, ולהעביר אותך במכה ליקום אחר. הקסם של חלק מצוי גם ביכולת להעביר לך פרצופים, לדמיין את האנשים שפגש, לחוות את מה שהוא חווה – אבסורדי ומוזר ככל שזה יהיה. כי בסוף, גם אם העולם של חלק הוא לא משהו שמוכר לי; יש משהו אנושי גלובלי שמצליח לחבר אותי גם אל האנשים האלה, והסיפורים הספק אמיתיים ספק מומצאים שחלק מביא.
פעם מאמן כדורסל אמר שיש שלושה דברים שבן אדם צריך לעשות כל יום – לבכות, לצחוק ולחשוב. את שלושתם חוויתי תוך כדי עלעול בתוך הדפים של "אנשים שפגשתי בדמיון". קראתי ספרים שהצחיקו אותי, שריגשו אותי, שעניינו אותי, שהוסיפו לי מידע – עוד לא קרה לי שחוויתי ספר שהביא לי את כל הרגשות האלה, בו זמנית. וזה מה שחלק הצליח לעשות. לפעמים, רק לפעמים, יצירות מצליחות להשלים את החסר שיש בתוכנו – בטח עכשיו, כשהחסר הזה כל כך זועק לשמיים. האמפתיה, הרגישות ובעיקר ההומור המטורף של חלק – הם גם, נדמה לי, מה שאנחנו צריכים בתקופה הזאת יותר מכל.