הפתעה בנטפליקס: סדרת אנימציה שמתעלה על המקור הקולנועי שלה

בשנת 2010 גררו אותי חברים לקולנוע לראות את "סקוט פילגרים נגד העולם", מסרטי הקאלט הגדולים של האלף החדש. לא רציתי ללכת לסרט הזה בעיקר בגלל השם המתורגם שלו: "האקסים של החברה שלי". התרגום הגרוע הזה נכנס לרשימת התרגומים הגרועים ביותר באותם זמנים לצד "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס", "גשם של פלאפל", וכמובן "חרמן על הזמן". חשבתי שמדובר בקומדיה רומנטית שגרתית ובנאלית, אבל וואו, איך טעיתי.

>> "הסמוראית כחולת העין": הסדרה הכי טובה של נטפליקס כרגע
>> "בלתי מנוצח": סוף סוף סדרה שיודעת מה לעשות עם המולטיוורס

עד עצם היום הזה, מדובר באחד הסרטים הכי מהנים שראיתי, עם בימוי מדויק כתמיד של אדגר רייט שמראה אהבה לא רק לקומיקס אלא גם לעולם משחקי הוידאו. הסרט משך קהל מעריצים גדול אל המותג "סקוט פילגרים", וגם עשור אחרי שהפרנצ'ייז קיבל הפסקה עדיין יש לו קהל מעריצים מספיק גדול כדי להוציא עכשיו בנטפליקס סדרת אנימציה כמו "סקוט פילגרים הולך על זה". למעשה, הקאסט בסרט המקורי היה כה מוצלח, שכל השחקנים חזרו כדי לדובב את הדמויות אותם שיחקו שם. הסיפור של סקוט פילגרים סופר לראשונה בקומיקס של בריאן לי או'מאלי, עם איורים די פשוטים בהשפעת סגנון המאנגה היפני, אבל עם עלילה הסובבת את העולם המערבי, ואם להיות מדויקים יותר – את החיים בקנדה. 

כמו בסרט, גם הסדרה עוקבת אחרי סקוט פילגרים שצריך להילחם בליגה לאקסים המרושעים של אהובתו החדשה רמונה פלאוורס. נמנעתי מכל מידע מוקדם על הסדרה כדי להפחית ציפיות והנחתי שמדובר בעיבוד מדויק יותר של הקומיקס ושנקבל שוב את אותו מבנה עלילתי. אבל הפתעה: הסדרה בוחנת את קו העלילה המוכר מחדש, ונותנת טייק מרענן לסיפור המוכר. הסדרה עונה על השאלה "מה היה קורה אם סקוט פילגרים לא היה מנצח את מת'יו פאטל בקרב הראשון?", והתשובה מורכבת יותר ממה שציפיתי, אבל גם כל כך מתאימה לעולם, להומור ולשנינות של או'מאלי.

בוגר יותר, מפותח יותר. "סקוט פילגרים הולך על זה" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

הטייק החדש של "סקוט פילגרם הולך על זה" מרגיש בוגר יותר ומפותח יותר מהסרטים, ושובו של הקאסט המקורי לעבוד יחד אחרי יותר מעשור מרגיש כמו פגישת המחזור הכיפית מהתיכון שאף פעם לא הייתה לנו (וכל הקאסט חזר: מייקל סרה בתפקיד סקוט פילגרים, מארי אליזבת' ווינסטד בתפקיד רמונה, כריס אוונס בתפקיד לוקאס לי וגם ברי לארסון, אוברי פלאזה וג'ייסון שוורצמן). אדגר רייט אמנם חוזר רק בתפקיד המפיק, אבל אל תתנו לזה להדאיג אתכם, כי צוות היוצרים מורכב מבריאן לי או'מאלי (יוצר הקומיקס, כאמור) ובנדויד גרבינסקי ככותבים, יחד עם אבל גונגורה (מיוצרי "מלחמת הכוכבים: חזיונות") כבמאי.

הריבוט הזה עושה את מה שסרטי קומיקס עשו במשך שנים: לייצר סיפור חדש לדמות מוכרת. זוכרים כמה פעמים ראיתם את הסצינה שבה פיטר פארקר הופך לספיידרמן או את ברוס וויין הילד בסמטה לצד הוריו המתים? התשובה היא כמובן יותר מדי, אבל זה תמיד נבע מכישלון של הסדרה הקודמת. הריבוט של סקוט פילגרים הוא הריבוט המוצדק הראשון. הוא לא נוצר כי הסדרה נכשלה או כי לא הצליחו להגיע להבנות עם הבמאי/שחקן ראשי או כל גורם אחר. הוא מגיע כי האנשים שצפו לפני עשר שנים בסקוט פילגרים הם לא אותם אנשים, הם התבגרו והתפיסה שלהם לגבי "מהי אהבה?" או "למה אנחנו עוברים חוויות קשות" השתנתה.

"סקוט פילגרים הולך על זה" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

הנושאים האלה מרכזיים ב-"סקוט פילגרים הולך על זה", ויוצרי הסדרה שומרים על נאמנות לרוח המקור תוך כדי. עם זאת, ולמרות כמה מחוות לסגנונו, מורגש חסרון הטאץ' של אדגר רייט, שתמיד מצטיין בשפה קולנועית מדוייקת ובסטוריטלינג ויזואלי מסוגנן ומרשים. זה לא הורס את החוויה, אבל התוצאה הייתה טובה יותר אם היו שואבים יותר השראה מהאופן שבו אדגר רייט מספר סיפור. בכל זאת, לא מדובר בריבוט שמנותק מסרט המקור, הוא אפילו מכיר בקיומו של הסרט באופן גלוי לחלוטין, אז מתבקש לעשות שימוש בשפה שרייט כבר בנה.

כחלק מההכרה של הסדרה בקיומו של סרט המקור, הם מציגים את העלילה בתור "הסיפור האמיתי שמאחורי הסרט המקורי", וזה באמת מרגיש כמו סיפור אמיתי יותר. הגיבור לא תמיד מנצח, אין "אושר ועושר עד עצם היום הזה" ואנחנו צריכים לבחור לעצמנו את דרך החיים שלנו. יש אקשן, יש חוקים קוסמיים מוזרים, יש רפרנסים למשחקי מחשב אהובים ויש רגעים מטופשים לחלוטין, אבל במרכז הסדרה יש לב פועם שצובע את כל הסיפור אחרת ברגע שאתה מגיע לסופו, שגורם לך להרגיש מצד אחד שאתה צופה במשהו מוכר, אבל גם במשהו אמיתי יותר ונאמן יותר למצוקות החיים. ברגעים מסוימים היא גם מתעלה על המקור באופן שבו היא מנמקת התרחשויות מרכזיות, והופכת את הדמויות למורכבות ומעניינות יותר מכפי שהיו בגרסת הלייב אקשן הקולנועית. 

האם הסדרה מתאימה גם לצופים שלא הכירו מעולם את "סקוט פילגרים"? אפשר לומר שכן. מי ששקרא את הרומנים הגרפיים, ראה את הסרט משנת 2010 ושיחק במשחק הרטרו שיצא בעקבות הסרט, יהנה כמובן יותר מכולם. אם לא ראיתם מימיכם פריים מהפרנצ'ייז, כנראה שהקשרים ורפרנסים רבים יעברו לכם מעל לראש, והעולם שבו דלתות מובילות לשבילים תת-הכרתיים יהיה לכם קצת מוזר, אבל אתם תצליחו לעקוב אחרי הסיפור וכנראה שגם תהנו מזה. יותר מכל הסדרה הזאת היא הזמנה לחקור את העולם של סקוט פילגרים מחדש, באופן מתוחכם ומעניין שעושה חשק לצלול בחזרה אל תוך הפאן הזה. נשמח לקבל ממנו עוד, גם אם זה שוב יהיה רק בעוד עשור.