יותר מאנימציה: זאת כנראה הסדרה הכי טובה של נטפליקס מזה שנים

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה נטפליקס הוציאו סדרת חובה. אני כן זוכר את ההייפ סביב "כתום זה השחור החדש", וזוכר איך חשבתי (לתקופה מאד קצרה) ש"פחמן משודרג" הולכת להיות הבלייד ראנר הבאה. אבל למעט "Beef" באפריל ועיבוד הלייב-אקשן של "וואן פיס" באוגוסט, לנטפליקס הייתה תקופה די קשה. כן היו הצלחות, אבל אף אחת מהן לא הרגישה כמו סדרת חובה א-לה "שובר שורות". עכשיו נראה שנטפליקס החליטה לשנות את ההרגלים הישנים, ומתחילה לעשות דברים טיפ-טיפה יותר אמיצים. "וואן פיס" היא דוגמה מוצלחת, כך גם "סנדמן", אבל אף אחד מהם לא סדרה מקורית באמת, אלא תמיד מבוססת על חומר קיים. "הסמוראית כחולת העין" משנה את המשוואה הזאת, וסוף סוף לנטפליקס יש עוד סדרת חובה. 

"הסמוראית כחולת העין" לוקחת אותנו לתקופת הדו ביפן, אשר בתחילתה הובילה ליותר פתיחות לרעיונות מערביים, אך במהרה דווקא הובילה להסתגרותה של יפן בתוך עצמה. באותה התקופה נולדו גם כמה ילדים מעורבים, וביניהן מיזו (מאיה ארסקין) – סמוראית חצי אירופאית שיוצאת לנקום בארבעת הגברים הלבנים שנמצאים ביפן, שלמעשה אחראים לכך שהיא מנודה. כדי לנוע בעולם בחופשיות וכדי לקבל יחס ראוי, מיזו מסתירה את נשיותה ומתחזה לגבר. כן, כן, אני יודע איך זה נשמע – מולאן למבוגרים. אבל זה הרבה יותר מזה.

הסדרה נכתבה על ידי הזוג הנשוי מייקל גרין ואמבר נויזומי, ועושה המון כבוד לסרטי סמוראים ולתרבות היפנית בכלל. ולמרות שהמפיקה ג'יין וו טוענת שהיה להם חשוב לעשות מחווה גם לסרטי וסדרות אנימה, זה אפילו לא מתקרב לזה. אולי רק בייחודיות של האנימציה המרהיבה, והיא באמת מרהיבה, כי אין מילה אחרת לתאר אותה. התלונה היחידה שלי לגבי האנימציה היא שהרגעים היפים באמת עוברים מהר מדי, והלוואי והיו נותנים לנו לשהות כמה שניות נוספות בתמונה כדי שנוכל לנשום בתוכה רגע נוסף. עד כדי כך. בתקופה האחרונה ראינו המון סרטים ששינו את פני האנימציה בקולנוע, ואנחנו מקבלים יותר ויותר יוצרים ששוברים את השאיפה להיראות כמו דיסני. ולמרות שהאנימציה של "הסמוראית" יכולה לפעמים להרגיש כמו דיסני למבוגרים (ובבירור נלקחה משם השראה גם), היא מצליחה לפתח שפה משל עצמה דרך קרבות שצולמו בהדמיות מחשב באמצעות שחקנים ואמני לחימה, עם כוריאוגרפיה שדיסני בחיים לא הייתה מצליחה להגיע אליה מבחינה יצירתית.

אמנים בוחרים לעשות אנימציה משיקולים שונים, אבל המוצדק מכולם הוא "כי זה לא היה עובד אחרת". במקרה של "הסמוראית", האנימציה לא רק מרככת את המראות המזעזעים, אלא גם מאפשרת כל כך הרבה רגעים חשובים – דו קרב לאור שקיעה שצובע גל שמתנגש במזח בכתום ברגע שהקרב מתחיל, או נצנוץ עצי הדובדבן שבחיים לא היה נראה כל כך טבעי ופסטורלי בלייב-אקשן. וכמובן, השימוש בקולו של השחקן קנת' בראנה ליצירת אחד הנבלים הכי טובים שנראו בטלוויזיה בעשר השנים האחרונות. אני באמת לא חושב שהיה אפשר להפוך את אבייג'ה פאולר, הנבל המרכזי בעונה הראשונה, לכל כך מפחיד ומאיים בלייב אקשן. אחד ההישגים הכי מרשימים של הסדרה מבחינת אנימציה הוא פרק שכל כולו מלווה בתיאטרון בונרקו (תיאטרון הבובות היפני), וזה כל כך יפה לראות את הכל מצויר באנימציה של אולפני Blue Spirit, שעבדו עד היום בעיקר על אנימציה לילדים. כל האלמנטים של הסדרה עובדים ביחד, ולמעט כמה פאלטות במחלקת המוזיקה – הם מצליחים לייצר יצירה בלתי נשכחת. 

לרוב כשמדברים על אנימציה למבוגרים חושבים על "משפחת סימפסון", "איש משפחה", אולי "ריק ומורטי". חושבים על קומדיות, סדרות אנימציה שגם ברגעיה הפחות קלילים, עדיין נשארות קומדיות. "הסמוראית כחולת העין" היא ממש לא קומדיה, גם אם מדי פעם היא זורקת כמה בדיחות. זהו סיפור מורכב על נקמה בו הדמויות עושות בחירות לא מובנות מאליהן, שהצליחו להפתיע אותי מספר פעמים לאורך הדרך. מיזו היא דמות ראשית מעולה ומעניינת, והיחסים שלה עם דמויות אחרות משקפים את היחסים שלה עם הצופה. קשה להבין את המניעים שלה בהתחלה, אך ככל שהסיפור ממשיך לומדים להעריך אותה ואת הפעולות שהיא עושה.

בתפקיד ההפוגה הקומית יש לנו את רינגו חסר הידיים (מאסי אוקה), שפשוט רוצה להיות מוצלח במשהו בחייו. אל מסע הנקמה של מיזו מצטרפים גם קווי עלילה נוספים, ביניהן סמוראי שמנסה להציל את כבודו לאחר שהפסיד בקרב למיזו, ונישואיו עם בת אצולה בוטלו. אותה בת אצולה, אקמי (ברנדה סונג) היא אחת הדמויות הכי טובות בסדרה, לא רק כי הסיפור שלה כתוב היטב, אלא גם כי מדובר בדמות נשית חזקה ומורכבת. ובכלל, כל דמות בסיפור הזה עוברת תהליך שלם ומעניין, ולא מרגיש שיש דמויות מיותרות או קווי עלילה שהסדרה הייתה יכולה להסתדר בלעדיהם. 

מעולם לא ראיתי סדרת אנימציה למבוגרים כמו "הסמוראית כחולת העין". הסיפור האלים שמציג בבוטות את אופן החיים היפני באותה תקופה לא מנסה לייפות את חיי היומיום דאז, ובמקום זאת מייצר סדרה לא מתפשרת ולא מתנצלת. זאת הסדרה הכי טובה כיום בנטפליקס (מינוס קלאסיקות שכולם ראו כמו "שובר שורות"), ועם זאת האתגרים שלה רק מתחילים . לקראת העונה הבאה יש לא מעט בחירות לעשות, והכותבים הציבו לעצמם רף גבוה במיוחד. בעיקר אני סקרן לגבי איך תיראה העונה האחרונה של הסדרה, כי סדרות רבות שסומנו בשלבים מוקדמים כמו "משחקי הכס" התגלו כבזבוז זמן מוחלט, ואני כל כך מקווה שמיזו תזכה לסוף ראוי.
"הסמוראית כחולת העין", עונה ראשונה בנטפליקס