קולנוע וחופש הם כמעט מילים נרדפות, ומאות אם לא אלפי סרטים הדהדו את הכמיהה הזאת לחירות, את הרצון לצאת לחופשי ואת ניצחון הרוח. מבקרת הקולנוע יעל שוב צללה לתוך הספריה של נטפליקס וחזרה עם כמה סרטים טובים וקלאסיקות שישחררו אתכם
לרגל חג החירות התבקשתי לכתוב על סרטים מומלצים, זמינים בנטפליקס, שעוסקים באופנים שונים בחופש. ברשימה שקיבצתי תמצאו סרטים על חופשות חג וסרט מסע, לצד סרטים המספקים תחושה של חופש, פיזי או נפשי. חירות קראו לזה פעם.
>> פסח בעעע: 12 סרטים מומלצים שיוציאו את הילדים מהטיקטוק
>> זאת אמנות: 12 סרטי ארט-האוס מומלצים שמתחבאים לכם בנטפליקס
ניאד (2023)
סיפורה האמיתי של שחיינית המרתון האמריקאית דיאנה ניאד מלהיב ומרגיע גם יחד. לצד העלילה על ניצחון הרוח, זה סיפור יפה על חברוּת טובה. בגיל 61, אחרי שלא שחתה שלושים שנה, ניאד (אנט בנינג) מחליטה להשלים את האתגר שהותירה מאחור – לשחות כ-170 ק"מ מקובה לפלורידה. היא מבקשת שחברתה בוני (ג'ודי פוסטר), שאינה מבינה דבר בשחייה אבל יודעת את נפשה, תשמש כמאמנת שלה. דיאנה היא אישה קוצנית ומרוכזת בעצמה, שלא קל לחבב. בוני, לעומת זאת, חמה ונבונה ותומכת ונאמנה. הדרמה של הסרט מונעת על ידי שתי עקשנויות – זו של דיאנה להשלים את המשחה כנגד כל הסיכויים, וזו של בוני להמשיך להיות חברה שלה גם כשזה ממש קשה. סרטם העלילתי הראשון של צמד הדוקומנטריסטים אליזבת צ'אי וסרהליי וג'ימי צ'ין, המתמחים בסרטים על התמודדות עם אתגרי טבע קיצוניים, מפיק הרבה יופי מהסצנות בים הפתוח.
נשארים לחג (2023)
פול ג'יאמטי הנפלא הוא מורה רווק ללימודים קלאסיים, שאינו אהוב על תלמידיו בפנימייה יוקרתית בניו אינגלנד של 1970. פול סוחב כעס ישן שהופך אותו לאדם מריר ולא ידידותי לבריות. הוא נחמד רק לטבחית מארי, המתאבלת על בנה שנהרג בווייטנאם. מארי (דויין ג'וי רנדולף האדירה, שזכתה באוסקר על הופעתה) היא אישה פקחית, נבונה ובעלת תחושת ערך עצמי, והידידות ביניהם משכנעת ונוגעת. בהגיע חג המולד, פול ממונה לפקח על תלמידים שנשארו בפנימייה, ונתקע עם אנגוס (דומיניק ססה), הנושא כאב נסתר משל עצמו. המתח בין המורה לתלמיד המרדן מניב סדרת פיצוצים לפני שנוצרת ביניהם הבנה. סרטו של אלכסנדר פיין גורם לנו להתאהב בדמויות, לכאוב את כאביהן, ולשמוח בניצחונותיהן הקטנים. סרטי חג מולד מרבים להלל את המשפחתיות, ו"נשארים לחג" מצליח להתריס נגד הקיטש הטיפוסי, ובה בעת להיות נאמן לרוח החג.
החופשה (2006)
ננסי מאיירס כתבה וביימה קומדיה רומנטית נוסחתית, שניצלת מסתמיות על ידי הכריזמה המנוסה של ארבעת כוכביה. קמרון דיאז היא במאית של קדימונים לסרטים הוליוודיים, שמדמיינת את חייה הריקים כסדרה של טריילרים. קייט ווינסלט היא בעלת טור בעיתון לונדוני, המתגוררת בבית מקסים בכפר. שתי הנשים חוטפות בעיטות בחייהן הרומנטיים, ובחג המולד הן מחליטות להחליף ביניהן בתים, בתקווה להתאושש בסביבה החדשה. ג'וד לאו מגלם את האח השרמנטי של ווינסלט שמתדפק יום אחד על דלתה ומופתע לראות שם את דיאז, וג'ק בלאק הוא מלחין סרטים המיועד לווינסלט, אם כי את רוב זמנה היא מבלה עם תסריטאי יהודי קשיש (אלי וולאך). זה הסרט הכי פחות מוצלח ברשימה, אבל לא יכולתי להתעלם מעצם העובדה שקוראים לו "החופשה".
רכבת לדארג'ילינג (2007)
ווס אנדרסון מביא את הצוות הקבוע שלו להודו בסיפור על שלושה אחים – אוון ווילסון, אדריאן ברודי וג'ייסון שוורצמן – שיוצאים למסע גיבוש בארץ האקזוטית. המפגש בין הסגנון המוכר של פנטזיה ילדותית עם אסתטיקה מוקפדת – המייצגת את נקודת מבטם של הגיבורים המערביים – לבין החספוס הכואב של המציאות בהודו מניב סרט מפתיע ומרגש מאוד. בזמנו "רכבת לדארג'ילינג" זכה לקבלת פנים מעורבת, אך בעיני הוא משיאי יצירתו של אנדרסון – שני רק ל"מלון גרנד בודפשט".
השכן הקסום שלי טוטורו (1988)
כשאמא חולה, אבא הפרופסור ושתי בנותיו עוברים להתגורר בבית בכפר, לא רחוק מבית החולים. בבית הישן מתגוררות גם רוחות קטנות ושחורות. יום אחד מי הקטנה זוחלת בעקבות הרוחות ומתוודעת ליצור פרוותי גדול וידידותי שאותו היא מכנה טוטורו, ואנחנו יוצאים איתם להרפתקאות משמחות לבב ביער, ואף ממריאים לצמרות העצים. הייאו מיאזאקי רקם סיפור צנוע על גילוי ועל התמודדות עם צער, והשילוב של דאגות המציאות עם עולם קסום כפי שהם נחווים על ידי ילדה קטנה וסקרנית, מניב את אחד מסרטי הילדוּת היפים והמרגשים ביותר אי פעם.
על חבל דק (2015)
סרטו המוצלח האחרון (עד כה) של רוברט זמקיס משחזר אחד לאחד את המבצע החתרני של הלוליין הצרפתי פיליפ פטי, שב-1974 הלך, הלוך ושוב, על חבל בין מגדלי התאומים בניו יורק. ג'וזף גורדון לוויט עטה עדשות כחולות ואימץ מבטא צרפתי מודגש כדי לגלם את פטי, שמגייס צוות של הרפתקנים כמותו במטרה להסתנן למגדלים בטרם השלמת בנייתם, ולמתוח ביניהם חבל עליו יוכל ללכת ואף לרקוד, כששוטרים עצבניים מחכים לו בשני הצדדים. הסיפור מרתק ומותח, המבצע מדהים וחצוף, ורק הופעתו המלאכותית של לוויט קצת פוגמת בחוויה. לא תמצאו דימוי פרוע יותר של חופש.
הבריחה מאלקטרז (1979)
גם הסרט הזה משחזר די במדויק מבצע היסטורי חד פעמי, שיצא לדרך כנגד כל הסיכויים. הוא אומנם מתרחש בתוככי הכלא השמור ביותר בעולם, אך פניו אל החופש. קלינט איסטווד שכר את הבמאי המועדף עליו, דון סיגל, לביים אותו בסרט על ארבעה אסירים בכלא על האי שמול חופי סן פרנציסקו, שב-1962 הוציאו לפועל תכנית בריחה מחוכמת. חציו הראשון של הסרט מוקדש לחיים הקשים בכלא, המנוהל על ידי מפקד מנוול (פטריק מקגוהן) שנהנה לשבור את רוחם של האסירים. בחציו השני פרנק מתחיל לחפור בקיר, ונעזר בקשרי הידידות שקשר קודם לכן עם אסירים שונים. הסרט מרתק אותנו לתכנון ולביצוע, והוא מנוקד ברגעים של פיוט בהשתתפות עכבר ופרחים.
הכי טוב שיש (1997)
כתיבה טובה יכולה לקחת סיטואציה לא הגיונית ולעשותה משכנעת מבחינה אנושית. זה מה שעושה כאן ג'יימס ל. ברוקס, שגם ביים. ברוקס מעצב שלוש דמויות שבעולם המוכר אין להן שום סיבה למצוא את עצמן באותו רדיוס, וטווה את העניינים כך שאנחנו מוכנים לקנות את זה ששלושתן נכנסות למכונית אחת למסע בן יומיים. ג'ק ניקולסון נותן הופעה מופלאה בתפקיד סופר אובססיבי-קומפולסיבי ובאופן כללי מיזנתרופ, שמנסה להרחיק ממנו את העולם. אבל העולם, והכלב של השכן, לא נותנים לו. הלן הנט נהדרת כמלצרית קשת יום עם בן חולני. ברוקס התסריטאי כתב להם דיאלוגים שווי ציטוט, ולזכותו של ברוקס הבמאי ייאמר שברגע הקריטי הוא מצליח להפוך את גיבוריו לאנשים יפים – כשניקולסון בן השישים מופיע במסעדה לבוש חליפה ועוצר את נשמתה של הנט בת ה-34, הוא גם עוצר את נשמתנו; וכשהנט הגרומה נראית בעירומה דרך עיניו של האמן, היא אפופה אור, כמו היתה דמות בציור של אנגר. שניהם זכו באוסקר על הופעותיהם. משלים את המשולש גרג קניר – שובר לב בתפקיד האמן ההומו השבור. יש גם כלב חמוד. סרט מצחיק-עצוב מחמם לב.
החפירה (2021)
ב-1939 נחשף במחוז סאפוק הממצא הארכיאולוגי הכי חשוב שהתגלה מעולם על אדמת אנגליה. לבעלת האדמות שהתאלמנה זה עתה היתה תחושה שכדאי לחפור את התלוליות בשדות שליד ביתה, ולצורך כך שכרה את שירותיו של ארכאולוג אוטודידקט שגר באזור. הסיפור הקטן על התגלית הגדולה משוחזר בסרט עדין ומרחיב לב, המשתייך למסורת אנגלית עתיקה ואהובה של מעשיות כפר נינוחות. חלקו הראשון של הסרט מתמקד במערכת היחסים (הלא רומנטית) בין האלמנה החולנית (קרי מליגן) והחופר (רייף פיינס), ובאמצעותה מאייר דימוי נעים של שיתוף פעולה בין המעמדות השונים באנגליה, ערב מלחמת העולם השנייה. כשלמקום פולשים בגסות אנשי האקדמיה, הם מביאים איתם תמות נוספות, שמשנות את הפוקוס הדרמטי. החשיפה ההדרגתית של ההיסטוריה הקבורה מתחת לאדמה, הולכת וצוברת ערך סמלי ורוחני, והופכת דימוי יפה ומרגש לחיפוש אחר משמעות.
ג'יי קלי (2025)
ג'ורג' קלוני מגלם כוכב הוליוודי שלוקח חופשה מהקריירה (רגע לפני הצילומים המתוכננים של סרט חדש) וטס לאירופה לקבל פרס בפסטיבל קולנוע בטוסקנה. הפרס לא מעניין אותו. הוא רוצה לתקן את יחסיו עם בתו שיצאה לטייל באירופה עם חברים, ומתכנן להיתקל בה "במקרה". אלא שהוא לא באמת מסוגל להיפרד מהוליווד, והוא מלווה בפמליה הכוללת את המנהל הנאמן שלו (אדם סנדלר בתפקיד נהדר), ואת היחצנית הכעוסה (לורה דרן). נואה באומבך כתב וביים מעין סרט מסע דרמתי קומי, המציע לקלוני הזדמנות להגיש הופעה חשופה ועתירת אירוניה עצמית.