עב בשר: בשר להמונים

למסעדה

בשבוע האחרון גועשת הרשת בהתרגשות מבואו המתוכנן לארץ של גארי יורופסקי, גורו הטבעונות שהצליח בהרצאה ויראלית אחת לגרום לאלפי אנשים להפוך לטבעונים אדוקים. ההשפעה של יורופסקי וחבר מאמיניו היא כה גדולה שכתיבה נלהבת על בשר הפכה כמעט לפשע. כשהחפרפר אמר לי שגם הוא שוקל להפסיק לאכול בשר, הצעתי לו להצטרף אלי לביקור בסטקייה חדשה יחסית שנפתחה ברמת החייל. מי יודע, אולי זו תהיה ארוחת ה־B12 האחרונה שלו. בדרך, בעודי מפנטז על נתח אדמדם של חיה בשר ודם, ניסיתי להסביר לו למה לדעתי הגישה הסלואו־פודיסטית היא הרבה יותר שלמה ונכונה מהגישה הטבעונית. לשיטתי, אכילת תירס שלמענו בוראו אלפי דונמי יער באמזונס, או קינואה שלמענה גורשו ילידים אינדיאנים מטריטוריות אבותיהם, היא נוראית לא פחות משחיטה של פרה, קדושה ככל שתהיה. בעיני, הנדוס ותיעוש מזון הם האיום הגדול ביותר עלינו – בני אנוש רומנטיקנים שעורגים לחומה המטיב של אימא אדמה. סויה מעובדת, סירופ תירס ושלל חלבונים מעובדים – אבני יסוד ברוב המטבחים הטבעוניים, הם הרי המאכלים הכי לא "טבעוניים" שיש. הייצור של אלה מרעיל לא רק אותנו, אלא את כדור הארץ כולו. הגישה הסלואו פודיסטית אינה רק בזה למזון מעובד – כמו זה האהוב כל כך על רוב הטבעונים – אלא לכל מה שגורם לנו לשכוח מאיפה האוכל מגיע.

זו גם הסיבה שבגינה אני מזלזל בדילים הבהמיים הרווחים במסעדות בשר. איני מתכוון רק למבצעי "אכול כפי יכולתך" למיניהם, אלא גם לסתם פלטות בשרים, אשר מכילות בדרך כלל שלל נקניקיות, קבבים ונתחים שונים ומשונים שמספיקים לגדוד. כאן נקראת פלטה לשני סועדים בשם "שפרה", היא מכילה פרגיות, קבבים, נקניקיות מרגז ונתחי אנטרקוט או סינטה ועולה 440 ש"ח. על אף הדיל האטרקטיבי, אני מעדיף לקבל את התחושה האינטימית שהאוכל שלי בושל אך ורק למעני, והוא אינו איזה טנק פלסטיק שהוזז על מפה בחדר פיקוד של תרגיל אוגדתי כושל. יחד עם זאת אני מודע לכך שכשיושבים במסעדת בשרים עממית ברמת החייל, מחשבות רומנטיות מהסוג הזה הן קצת תלושות. לעב בשר כל הסממנים החיצוניים של מסעדה פרובינציאלית: העיצוב שלה נופל לחוסר המודעות בהבדל שבין המושגים "רטרו שיק" לבין "רטרו כי לא היה לי כסף למעצב", וזה ממשיך בפמיליאריות מוגזמת שכוללת הנחת חפיסת דוקים על השולחן עם פינוי המנות "כדי שלא יהיה לכם משעמם" (נשבע לכם שזה מה שהמלצרית אמרה). אבל יחד עם זאת, אי אפשר שלא לחבב את העוסקים במלאכה. הבעלים אילן עובד הוא מסוג המסעדנים שמניחים את הלב שלהם על השולחן (לצד אותה חפיסת דוקים). כך הספקנו לשמוע שהוא בן קיבוץ גבעת ברנר והבעלים של בית קפה "מוסקט" במושב אודים (שום קשר למוסקט של חיים טיבי ממצפה הימים). עב בשר הוא הסניף התל אביבי של מסעדה בעלת אותו שם שעובד הקים בנתניה לפני כארבע שנים. את הקהל התל אביבי הוא מתאר כ"תובעני יותר מזה הנתנייתי". הוא כנראה התכוון לאנשים כמונו.

זה לא שיש משהו רע כאן. יותר מזה: המבורגר בלק אנגוס במשקל 250 גרם היה מההמבורגרים הטובים שאכלנו בזמן האחרון. הבשר היה קצוץ ולא טחון. הלחמניה משובחת והתוספות מצוינות. גם מנות ראשונות של אמפנדס ובאפלו ווינגס בתיבול צ'ילי מתוק התגלו כטעימות למדי. אך כילדה שהגיעה לעיר הגדולה ניכר שהיא מפחדת. מפחדת שהיא לא מספיק טובה. וכך סטייק האנטרקוט, שאמור להיות מנת הדגל של המסעדה, מגיע כאן אוטומטית עם רוטב מרסאלה מתוק להחריד. איך אפשר להעריך ברצינות מסעדת סטייקים שברירת המחדל שלה היא הגשת סטייק עם רוטב? בדיוק כמו עם הסטייק, כך גם עם סלט העגבניות. בזמן שמסעדות ברחבי העיר מתחרות זו עם זו על סלט העגבניות המושלם, מעדיפה עב בשר להציף את סלט העגבניות שלה בתרכיז רימונים. שוב המתיקות המפוחדת הזו. חבל, כי העגבניות היו דווקא נהדרות. קינוח קסטה, שהוגש בעטיפה שהכריזה שמקורו בבית הקפה ממושב אודים, הבהיר סופית: עב בשר היא בראש ובראשונה תמימה. לו הייתה זו מסעדה טבעונית יכול להיות שמדובר היה במחמאה.

התענוג

אוכל: מסעדת בשרים

מחיר: בינוני

שירות: לבבי

שירותים: נקיים ורחבים. גישה לנכים

גישה: חניה סמוכה בתשלום

חשבון

כנפי עוף מנה קטנה 24 ש"ח

סלט עגבניות 26 ש"ח

אמפנדס 33 ש"ח

המבורגר עב בשר 53 ש"ח

אנטרקוט 300 גרם 119 ש"ח

קינוח קסטה 36 ש"ח

סן פלגרינו גדול 20 ש"ח

בקבוק יין הבית 100 ש"ח

2 אספרסו כפול 24 ש"ח

סה"כ: 435 ש"ח