עדשה משלה: החלוצות היהודיות האבודות של הצילום הן עוול היסטורי

>> ד"ר אורית שחם-גובר היא האוצרת ראשית של "אנו – מוזיאון העם היהודי", המציג בימים אלה את התערוכה החדשה "20/20 – עדשה משלה: צלמות חלוצות ועכשוויות". התערוכה מפגישה בין יצירות של 20 אמניות צילום מהעת הזאת לבין יצירותיהן של 20 חלוצות יהודיות שפרצו דרך בתחום הצילום במחצית הראשונה של המאה ה-20, אך נשכחו לאחר מלחמת העולם השנייה וכעת מקבלות משהו מההכרה שמגיעה להן. הטקסט שלפניכם פותח את קטלוג התערוכה שתרצו לרכוש אחרי שתבקרו בה.

>> במדינת ישראל הפז"ם דופק מהרגע שהבנים יוצאים מהרחם // טור אישי
>> יוצרות הסדרה "אל עצמי" מסבירות איך מעבדים ספר בן 50 לשנת 2025

במסורת היהודית, המונח "תיקון" הוא בעל משמעות תרבותית ואמונית עמוקה – מעשה ידי אדם, אבל נוגע במהות אלוהית. תיקון יכול להתרחש בין אדם לחברו, בין אדם לחברה או בין אדם למקום. התערוכה "20&20 – עדשה משלה: צלמות חלוצות ועכשוויות" באה לתקן עוול היסטורי שנעשה למי שנסיבות חייהן והטלטלות ההיסטוריות של תקופתן גזלו מהן את ההכרה שהיו ראויות לה. 

זהו סיפורן של נשים יהודיות במחצית הראשונה של המאה העשרים: נשים אשר שברו את תקרת המרתף שקודמותיהן היו כלואות בו במשך אלפי שנים, ובאמצעות המצלמה פרצו אל האור, אל העצמאות האישית והכלכלית, אל המימוש העצמי ואל היצירתיות האמנותית. 

זה היה דור ראשון לגאולה נשית, ובנותיו היו נשים עצמאיות בעלות סטודיות מצליחים, שעמדו על רגליהן מבחינה כלכלית ללא תמיכת גברים או בני משפחה. נשים יוצרות, שידעו להפוך את הצילום ממלאכה לא-נחשבת לאמנות נחשבת ופרצו דרך בתחומי הפרסום, האוונגרד, צילומי האופנה והצילום החברתי והעיתונאי. בידיהן הפכה המצלמה מכלי ללכידת פורטרטים מבוימים, אישיים ומשפחתיים, שצולמו בסטודיו בלבד, לכלי הנושא מסרים אמנותיים וחברתיים גם מן הרחובות, מציג ומנכיח את מי שלפני כן לא היו להם קול ופנים. 

אלא שהצלחתן היתה קצרת ימים. העבים שהתחשרו עם עליית הנאצים העיבו על פרץ ההצלחה הנשית הזה – ומלחמת העולם השנייה מחתה אותו כמעט לבלי השב. מי שלא נספתה בשואה נאלצה להשאיר את הצלחתה מאחור כדי להציל את נפשה. רובן לא הצליחו לשחזר את הצלחתן בארצות המקלט שאליהן נמלטו, ושמן ותרומתן לאמנות הצילום שקעו בתהום הנשייה.

כעת בשלה השעה לעשות איתן צדק. התערוכה מייצרת לפיכך דיאלוג בין-דורי ומפגישה עשרים מאותן צלמות חלוצות עם עשרים צלמות מצליחות בנות זמננו. התוצאה היא מפגש מרתק בין דור הנשים ששכבו על הגדר עבור הבאות אחריהן לבין ממשיכות דרכן בנות זמננו, שמנהלות איתן דיאלוג היסטורי ואמנותי. ההתבוננות ביצירותיהן של בנות שני הדורות הללו מעלה לפרקים תהייה: מי "מאז" ומי מהיום? מה הישן ומה החדש? 

השאלה אינה אמנותית גרידא. כעת, ממרחק של כמעט מאה שנים, נשאלת גם השאלה: מה נשתנה? האומנם הוסרו כל המחסומים? האם לאחר תקרת המרתף נשברה גם תקרת הזכוכית החוסמת את דרכן של נשים בעולם האמנות? התשובה כמובן מורכבת, ונעה בין אנחת רווחה לחיוך מיואש או לפחות נבוך. 

בטווח השנים שבין דור החלוצות ובין ממשיכות דרכן נמצאים גם אנחנו, קהל המבקרים, שהרי גם בידינו מצלמה והיום כולנו צלמים. גם אנחנו שואלים באמצעותה אותן שאלות שהעסיקו את דור החלוצות: מהו דימוי מעובד ומהי אמת מצולמת, מהי מציאות, מהי אמנות, ומי ואיפה אנחנו בתוך כל הערבוב הזה? אני רואה זכות גדולה באפשרות לעשות את התיקון עבור דור החלוצות ולייצר מפגש בין-דורי המאפשר לכוכבות של ימינו להציג לצד כוכבות העבר שנשכחו.
התערוכה "20&20 – עדשה משלה: צלמות חלוצות ועכשוויות" מוצגת ב"אנו – מוזיאון העם היהודי", רחוב קלאוזנר 15, תל אביב-יפו // אוצרי התערוכה: מיכל הומינר ואסף גלאי | אוצרת משנה: רעיה ספיר | אוצרת ראשית: אורית שחם־גובר // פרטים נוספים כאן