עוזבות את תל אביב: כבר לא העיר שהכל יכול לקרות בה
גל העזיבה של תל אביב נמשך, והשבוע מצטרפת אליו ברכה ברד, מנכ"לית עמותת כולן וממייסדות צעדת השרמוטות, שנפרדת מהעיר באהבה ומחכה בקוצר רוח שתחזור לעצמה \\ טור אישי
תל אביב תמיד תהיה העיר שבה הבנתי שאני בארון ויצאתי ממנו, שברחובותיה הלכתי בוכה שבורת לב או מאוהבת כמו ילדה בתיכון. זה לא אנחנו שאוהבים את תל אביב, זו תל אביב שהיא היחידה שמאפשרת לנו מקום להיות אחרי חיים שלמים שלא
מחר אני עוזבת את תל אביב, העיר בה חייתי בכמעט שמונה השנים האחרונות, בה גדלתי והתבגרתי, ולה אני קוראת בית, למרות שנולדתי במקום שרחוק שנות אור ממנה. נולדתי בכפר-עציון כך שבאופן טבעי עברתי לירושלים, ותמיד חשדתי בעיר הגדולה על החוף. כך יצא שלתל אביב הגעתי רק בסוף שנות העשרים שלי, אחרי סיבוב למלבורן וחזרה, קפיצה לחיפה ושנת עבודה ומגורים בסביון, ואם לומר את האמת לא חשבתי שאשאר בתל אביב שנים אבל היא שבתה אותי בקסמיה.
האפשרויות, הרעש, החגיגות, יותר מהכל התחושה שבעיר הזו אני יכולה להיות מה שאני רוצה, ואני אף פעם לא אהיה מוזרה כי תמיד יהיו עוד כמה כמוני, או מישהו מוזר יותר, או מי שיכיל אותי. בתל אביב גיליתי מי אני, ולמדתי לאהוב את עצמי בדיוק בדיוק כמו שאני. למדתי גם לטפל בעצמי, להבדיל בין טוב לרע, ולהקיף את עצמי במי שידאגו לי.
אני עוזבת את תל אביב כשהיא לא בשיא תפארתה, מרגישה אחרת מתל אביב שבלב שלי, ועדיין אהובה יותר מכל. הרחובות קצת יותר שוממים, ואין תיירים ומסעדות, אבל בעיקר חסרה לי בעיר כרגע תחושת ההכל-יכול-להיות שהייתה בה כשרצית לבלות עד כלות הנשימה או לבכות אותה. גרתי פה בכל כך הרבה שכונות, עבדתי בכל כך הרבה עבודות, ותמיד ידעתי שיש עוד – אפשרויות, מרחבים חדשים, פסגות לכבוש.
תל אביב בשבילי תמיד תהיה המקום בו תיזזתי במשך שנים בין הלימודים, העבודה, האקטיביזם, המסיבות והחברים, ותמיד נשארתי בלי נשימה אבל עם חיוך על השפתיים. פעם עבדתי כאן בניקיון בתים ושירות לקוחות, אצל אותם אנשים שכיום עובדים לצידי בעשייה החברתית, כי ככה זה פה, הכל נזיל. תל אביב תמיד תהיה הים, על כל מה שקרה בו, לטוב ולרע, ימים ולילות של שמחה וכאב שחוויתי בו.
תל אביב תמיד תהיה העיר שבה הבנתי שאני בארון ויצאתי ממנו, שברחובותיה הלכתי בוכה שבורת לב, או מסופקת אחרי מפגש טינדר, או מאוהבת כמו ילדה בתיכון. בתל אביב נשברתי והגעתי לתחתית, ובתל אביב למדתי איך ובעזרת מי יוצאות ממנה, גיליתי את הייעוד שלי ובניתי חיים, ומשפחה. זה לא אנחנו שאוהבים את תל אביב, תמיד אמרתי לכל מי שרק רצה לשמוע, זו תל אביב שהיא היחידה שמאפשרת לנו מקום להיות, אחרי חיים שלמים שלא.
מחר אעבור את הגבול ואפסיק להיות תל אביבית, ויחד עם האישה שפגשתי לפני שנתיים לבליינד דייט בנחמה (וכן ידענו שאנחנו קלישאה אבל תודו שזה כיף), דייט שנמשך עד שזרקו אותנו החוצה כי אם כבר קלישאה של תל אביבית אז עד הסוף, אנסה לבנות לי בית בעיר אחרת. אבל את מה שתל אביב נתנה אף אחד לא יוכל לקחת ממני, לא משנה איפה אגור.
תל אביב נתנה לי אוויר וחופש להיות, אפשרות לחיות בלי ביקורת עצמית תמידית על זה שאני לא מתאימה לשבלונה, אלפי נשים מדהימות שהפכו למשפחה ולימדו גם אותי שאני לא אשמה, ולא מעט רגעים של כאב שתמיד יקשרו ברחובות של העיר הזו, וכל אחד מהם הצמיח אותי עוד כמה סנטימטרים, עד שכיום אני הולכת זקופה. הלוואי שאת מה שהעיר הזו נתנה לי אני אצליח לתת לכל אחת סביבי. התחושה הזו שיש לך מקום, שאת יכולה להיות את לא משנה מי את, היא תחושה שמגיעה לכל אחת ולא רק למי שמצליחה למצוא את דרכה לתל אביב. זו הסיבה שאני עושה מה שאני עושה, ושאת הקריירה הזו יכולתי לפתח רק בתל אביב.
התקופה שלי פה תמיד תישאר גיל ההתבגרות האמיתי, ואין דבר יותר מרגש מאשר להתבגר, ולדעת שאני יכולה לעזוב את תל אביב בלי לפחד. או לפחות בידיעה שלא משנה מה יקרה – אין פחד שאני לא יכולה להתמודד איתו. היי שלום תל אביב 3> מחכה בקוצר רוח שתחזרי לעצמך, אבל אוהבת אותך כמו שאת אוהבת אותי – בכל צורה, דרך או פורמט.