ערוץ 2, כדורגל וילדוּת ישראלית: עידו מימון לוחץ על כל הכפתורים הנכונים
עידו מימון, כוכב עולה בשמי הגרוב הישראליים, הפך ממנהל פורום מעריצי הדג נחש בתפוז לאחד המפיקים העסוקים בישראל. עכשיו הוא מוציא אלבום שאפתני שספוג בילדות ישראלית, עם יותר מ־40 משתתפים מכל קצוות המוזיקה ויורם ארבל אחד
אם הייתי מנסה לחשב את גילם הממוצע של המשתתפים ב"זכרונות מהעתיד", המחשבון היה חוטף שבץ. זה לא רק בגלל מנעד הגילאים של משתתפי האלבום, שנע בין 20 ל־77, אלא גם הכמות יוצאת הדופן שלהם. על תריסר שיריו אמונים כ־14 מבצעים וכ־25 נגנים, מפיקים, כותבים וזמרי קולות רקע, ועליהם מנצח מפיק מוזיקלי אחד – עידו מימון, עוד רגע בן 29, שכבר שנים מסומן ככוכב עולה בשמי הגרוב הישראליים. בכך "זכרונות מהעתיד" מהווה אירוע נדיר בישראל, מכיוון שהוא אלבום מפיק. כלומר, אלבום שהפרונטמן שלו הוא הטיפוס שלרוב אנחנו רואים רק מאחורי הקלעים.
"זה לא מקובל כי מדובר בתקציבים מטורפים", מסביר לי מימון למה אין הרבה אלבומי מפיק בארץ, ובעיקר, למה לו יש כבר שניים כאלה. "אני נהנה לעשות הרבה דברים כי זה כל פעם מלמד אותי משהו שונה. חוץ מלשיר עשיתי כמעט הכל. לעשות ביטים, לנגן, לעבד, להיות טכנאי, להכין קפה. זה חסך לי המון עלויות. אני מפיק שגדל בדור ה־DIY, וזה אפשר לי ורסטיליות וגיוון, שזו פחות או יותר הכותרת של האלבום הזה". כנראה שזה עובד, כי מופע ההשקה של "זכרונות מהעתיד" שיתקיים החודש כבר סולד אאוט, ומופע חדש נפתח במאי.
"חוץ מלשיר עשיתי כמעט הכל. לעשות ביטים, לנגן, לעבד, להיות טכנאי, להכין קפה. אני מפיק שגדל בדור ה־DIY, וזה אפשר לי ורסטיליות וגיוון, שזו הכותרת של האלבום הזה"
לא היית מעדיף לתפוס איזה אמן שאתה מתחבר אליו ולהפיק לו את החיים? להיות הג'ורדי שלו?
"ברגע שאתה סוגר את עצמך עם אמן אחד אתה סוגר את עצמך בדרך כלל לסגנון אחד, אז זה מחסום. אתה מגביל את עצמך. אם זה היה מאפשר לי איזה חופש כלכלי הייתי עושה את זה בכיף, אבל מצד שני יש לי את הקול הזה שאומר לי, 'בוא תעשה את הדברים שלך, תבטא את עצמך, תגשים את עצמך'".
אם כן, מימון אוהב להגשים את עצמו בעזרת עוד כ־40 מוזיקאים אחרים באלבום שאפתני ויוצא דופן, גם מבחינה מוזיקלית. מנעד ההשפעות שלו רחב ויוצא דופן בשוק הישראלי – Fאנק ארצישראל שורשי, ארנ'בי אמוני, ראפ היישר מצנרת הביוב של פתח תקוה ואפילו אחד, יורם ארבל. שדרן הספורט הוותיק (וחלוץ הFאנק הישראלי, עם "אני אצבע את השלכת בירוק") הוא הקול הפותח של האלבום לצד שאנן סטריט מהדג נחש. הוא זה שמציג בפאתוס ממלכתי עם קריצה את "משמר הכבוד של צבא הגרוב לישראל", כדבריו. "זה היה אחד הסשנים הכי מדהימים שהיו לי בחיים", אומר מימון, "יורם מקריא שם טקסט של שדרן אחר מטקס ממלכתי ישראלי, אבל הדמות שלו היא בעצם של בדרן ישראלי גרובי שחור. מצד אחד הוא תרבות ישראלית, ערוץ 2, כדורגל ישראלי, אבל מצד שני הוא גם הגרוב והFאנק הישראלי. חוץ מזה, הוא שידר גם את משחק האליפות ההיסטורי של הפועל חיפה אהובתי".
אתה רואה קשר בין האהבה שלך למוזיקה לאהבה שלך לכדורגל?
"בטח, מבחינתי הכל מתקשר לאיזה רגש של ילדות. משהו מאוד ראשוני, תמים, מאוד נאיבי. משהו שבין אם יש איתך עוד אלף מטורפים או שאתה לבד בזה, אתה עדיין מתרגש".
אני פתאום מבין אחרת את האלבום. יש בו משהו שמחפש את ההתרגשות הילדותית הזו.
"נכון. מבחינתי האלבום הזה הוא הילדות הישראלית האידיאלית שהייתה לי, שאני זוכר אותה לטובה. אם אני חוזר אחורה לשני הקולות ששמעתי הכי הרבה בילדות חוץ מאמא שלי ואבא שלי – האחד זה יורם, כל שבוע בכדורגל, והשני זה שאנן, בדג נחש, כל הזמן".
בפאזל המוזיקלי שמרכיב את עידו מימון, הדג נחש הם אולי החתיכה הגדולה הראשונה. למעשה, את מימון הכרתי לראשונה כשהיה מנהל פורום מעריצי הדג נחש בתפוז, לפני יותר מ־15 שנים. "הם היו בשבילי שער לעולם הזה של המוזיקה, לFאנק ולהיפ הופ אמריקאיים, להיפ הופ ישראלי ולכל המוזיקה שאהבתי בשנות הנעורים שלי. הדג נחש פתחו לי את השער לעולם הזה, וטיפקס פתחו לי את השער לעולם המוזיקה הערבית. לדג נחש יש את הסאונד שלהם כבר 24 שנה ואני חושב שהם עושים בארץ את מה שאף אחד אחר לא עושה כאן. אני מעריץ בכל רמ"ח איבריי את הכתיבה, הנתינה והלב של שאנן, והרבה מטוב הלב שלהם אני מחפש שיידבק אלי. בעיניי האנשים האלה הם מלאכים".
היסטוריה של גרוב ישראלי
לאורך השנים מימון הפך ממעריץ לקולגה ומפיק עסוק במיוחד. הוא עבד, ניגן והפיק בין היתר לרביד פלוטניק, ערוץ הכיבוד, נטע ברזילי, קפה שחור חזק, נדב גדג', רועי כפרי, טונה ועומר אדם; החל ללמד הפקה מוזיקלית בבית הספר רימון ("החלום שלי היה ללמוד שם, ואף פעם לא היו לי את האמצעים לעשות את זה, אז ויתרתי"); ויצר שיר בשם "חופשי", שייצא בקרוב כסינגל מפסקול הסרט החדש של איתן פוקס, "סאבלט". גם שפע הניסיון הזה לא מנע ממנו להתרגש כשציין אבן דרך ונקרא להפיק לחברי הדג נחש סינגל מיוחד בשם "סיקסטייפ", סוג של מגה־מיקס אמנותי המהווה חגיגת עשור לאלבומם המצוין "6".
"אני לא צריך להגיד שזה חלום שמתגשם. היה לי בהתחלה איזה דיסטנס איתם, כי אלו אנשים שהייתי ניגש אליהם בבקסטייג' בבארבי לשלום וחתימה, אבל בסופו של דבר הם אנשים. כמו בכל עבודה עם כל אמן שיצא לי לעבוד איתו, העניין הוא להגיע לתדר משותף. זה כבוד עצום שיכולתי להביע דרך אמנות את ההערכה למה שהם עשו. אני לא מכיר אף להקה ישראלית אחרת שפעלה ברציפות כל כך הרבה זמן. הם הצליחו להביא משהו חדש לארץ, ומצד שני ליצור משהו מאוד ישראלי ומקומי".
כיאה לשמו, "זכרונות מהעתיד" הוא צומת מוזיקלי מעניין במיוחד שמפגיש סאונד עדכני עם אבני דרך במוזיקה הישראלית. כך תוכלו לשמוע את חנן בן ארי עושה גוספל יהודי ("קרב יום"), את גיא מזיג שר להיט דיסקו דיגיטלי ("לתפוס אותה") ואת אופירה יוספי, מהאחיות יוספי, בשיר הפופ־Fאנק המאלף "רומנטיקה", שהפך להקלטה האחרונה של הזמרת שהלכה לעולמה לפני כשלוש שנים בגיל 53 מסרטן.
"אופירה הגיעה להופעה של האלבום הראשון שלי כי היא אהבה את המוזיקה, מבלי שהכרנו", מספר מימון על המפגש חוצה הדורות בין זמרת העבר למפיק הצעיר. "כשנפגשנו היא השמיעה לי אלבום גנוז מ־98' שיצרו עבורה גרי אקשטיין ודייוויד חטב. רצינו לחדש את 'רומנטיקה' מהאלבום ההוא והתחלנו להקליט לו סקיצה, אבל זה שיר שמוזיקלית הוא ברמות של וויטני יוסטון, אז בגיל 23 היה לי נורא קשה לרדת לכאלו עומקים של הרמוניה, לרמת עיבוד נורא מאתגרת. זה שיר שהיה גדול עלי בעשרים רמות באותו הזמן, ורק אחרי שהיא נפטרה היו לי משאבים טכניים וכלים להתמודד עם כזה שיר יפה, להוציא ממנו את המיטב ולתת לו את הכבוד שלו".
איך בחרת את האמנים שהתארחו באלבום?
"העבודה עליו הייתה תהליך מתמשך. כל שיר זה אמן אחר, נגנים אחרים, סגנון אחר. כל שיר הוא עשור אחר בתפיסה המוזיקלית שלי. זה היה אתגר לייצר טביעת סאונד אחת. אבל האמנים שגדלתי עליהם והערצתי דווקא דיברו לקונספט של האלבום הזה, כי זה אלבום שיושב על ילדות ועל ישראליות. יש פה רצף של היסטוריה של גרוב ישראלי. מיורם ארבל והראלה בר דרך אופירה יוספי שזה אמצע אייטיז, נייג'ל האדמו"ר שזה תחילת הניינטיז, אחרי זה הדג נחש והדורבנים ואפשר ללכת עם זה קדימה עד שאתה מגיע לעדן דרסו, לצורך העניין. יש פה איזה רצף, זו כרונולוגיה של מוזיקה שחורה בישראל. זו כל האמירה שלי".
יש לך גם מלא סימפולים באלבום, מברי סחרוף דרך יוני רכטר ועד אייל גולן. אחרי כל אישורי הזכויות נשאר לך בכלל כסף מהדבר הזה?
"מה פתאום. ועוד מילא זה, אני כל הזמן מגלה שגם המעט שאמור להיות לא באמת קורה. אני מאמין שבעשור הקרוב מוזיקאים יבינו באמת מה מגיע להם, ולמי מגיע חוץ מהם, אם בכלל מגיע לאנשים חוץ מהם. בעשור הקרוב כולנו נפסיק להיות בת יענה ונראה מה יש מתחתינו, מה יש מצדדנו, מה יש מאחורינו. כמה מתווכים גוזרים עלינו קופון בדרך, כמה בכלל מגיע לנו. אף אחד לא אומר כמה מגיע לנו ויש חוסר שקיפות. ואני אלחם כדי שתהיה את השקיפות הזו".
← עידו מימון והצינורות המקובלים, לבונטין 7, רביעי (25.3) (סולד אאוט); תמונע, שבת (2.5)