ב"עלי ג'י: מי אני?" הקומיקאי הבריטי מחזיר את אחת הדמויות הכי מעוררות מחלוקת שלו כדי לעצבן את ג'ן זי - וגם אם לא כל הסרט מוצלח, הוא בהחלט מצליח בזה. עד שהוא מגיע לדרגות טרלול כה מופרכות, שקשה להאמין שהמשתתפים אינם מודעים לבדיחה. העיקר שמבקרת הקולנוע שלנו צחקה
דמותו של עלי ג'י, הלא הוא אליסטר לזלי גרהם, גבר אנגלי לבן ממעמד הביניים שמתעקש שהוא ראפר שחור, נולדה ב-1998, כשסשה ברון כהן היה בן 27. בתכנית הטלוויזיה שנקראה על שמו, עלי ג'י ראיין אנשים שלא קלטו שהם חלק מבדיחה. לצידו בתכנית היו שני מראיינים נוספים – בוראט סגדייב וברונו גהארד, גם הם בגילומו של ברון כהן. אבל עלי ג'י היה הפופולארי מכולם, והוא היה הראשון שזכה לככב בסרט משל עצמו. ב"עלי ג'י: הסרט" (2002) ברון כהן ויתר על הפורמט המוקומנטרי של תכנית הטלוויזיה, ובמקום זאת כתב לעצמו תסריט שהוא מאה אחוז בדיוני, וחמישים אחוז גנוב מהקומדיה הפוליטית הקלאסית של פרנק קפרה "מר סמית הולך לוושינגטון" (1939).
>> 9 סרטים על מערכת בחירות שלא יצליחו להכין אתכם למציאות
הסרט דל התקציב התקבל על ידי המבקרים בחוסר אהדה, וזכה להצלחה קופתית קטנה. ארבע שנים אחרי כן, כששילח את בוראט לקולנוע, ברון כהן בחר לחזור לפורמט המוקומנטרי של שיחות עם אנשים לא מודעים, ושילב אותו בתוך תבנית עלילתית. "בוראט", כידוע, התפוצץ על המסכים, זיכה את ברון כהן ושותפיו לכתיבה במועמדות לאוסקר על התסריט, והפך לתופעת תרבות. אז ברון כהן עשה את זה גם עם ברונו, ואחרי כן חזר לבוראט, ועלי ג'י נשאר מאחור.
בינתיים העולם השתנה, תרבות הווק עלתה כפורחת, והיום עלי ג'י נתפס על ידי רבים – או לפחות מיעוט קולני – כניכוס תרבותי וכעלבון לשחורים. אבל ברון כהן, האיש שהתעלס עם גבר בזירת היאבקות בכלוב למול עיני המוני אוהדים המומים (ב"ברונו"), מעולם לא חשש מהבערת השטח, והוא לקח את זה כאתגר. הוא הכפיל את האתגר בכך שבגיל 55, לראשונה בחייו, הוא גם ביים את הסרט.
ב"עלי ג'י: מי אני?" ברון כהן מתעלם מהסרט הקודם, ומספר לכאורה את סיפורו האמיתי של עלי ג'י מתכניות הטלוויזיה. שנים אחרי שתכניתו ב-HBO בוטלה הוא מנסה לשוב ולעלות על הסוס, וחוזר לשם כך לאמריקה המטורללת של בוראט (שאותו הוא מאזכר כלאחר יד). כותרות הפתיחה מכריזות על כך שבסרט יש מספר מצומצם של שחקנים – פניהם ושמותיהם ממלאים את המסך – וכל השאר הם אנשים שאינם שותפים לבדיחה. שלושה מהשחקנים הם בעצם ברון כהן עצמו, שכמו פיטר סלרס הנערץ עליו מגלם דמויות שונות. הן יהיו מוכרות לאלה שצפו בתכנית "מי זו אמריקה?" שהוא עשה עבור שואוטיים ב-2018.
הסיבה שאני חוזרת ומזכירה את הסרט הראשון של עלי ג'י היא שלמרות ההתעלמות ממנו לכאורה, ה-DNA שלו נמצא ב"עלי ג'י: מי אני?", שהוא יותר סרט עלילתי מאשר מוקומנטרי. אמנם יש בו לא מעט מפגשים עם אנשים רגילים, אבל לפחות בחלקו הראשון של הסרט, רוב ההומור, לפחות זה שעובד, נובע מהקומדיה העלילתית המתוסרטת, ומהמשחק המדויק של ברון כהן ומורגנה רובינסון, המגלמת את זוגתו. מבחינה זו הסרט קצת נופל בין הכיסאות. מה שלא אומר שלא צחקתי די הרבה.
אחרי הפתיחה, הכוללת קטעים זכורים מתכניות הראיונות של עלי ג'י – בהן שיחה עם איש העסקים דונלד טראמפ – ברון כהן יוצא להתקפה חזיתית על ההאשמות הווקיות נגדו. הוא עושה זאת באמצעות דמותו של הליברל הלבן ד"ר נירה קיין-נ'דג'וצ'לו, שיוצא להתקפה חזיתית על עלי ג'י והעיוורון שהוא מייצג. הד"ר ללימודי מגדר (ברון כהן באיפור שהופך אותו לבלתי מזוהה) הוא דמות מצחיקה מאוד, וכשהוא מנסה לשכנע קבוצה של אזרחים שחורים להצטרף אליו במאבקו, וגורם לכך שהם יאשימו אותו בהאשמות שהוא מכוון כלפי עלי ג'י, ההפוך על הפוך הזה שנון למדי. גם שיחת הייעוץ של עלי ג'י עם מומחית לענייני ניכוס תרבותי, שבה הוא מנסה להבין בדרכו העקומה מה מותר ומה אסור ללבנים לעשות במפגשם עם תרבות שחורה, מייצרת אבחנות אבסורדיות כראוי. אבל יש גם מפגשים סתמיים, כמו זה עם מוכר שחור חביב בחנות.
יש גם גבר שחור אחד בקרב השחקנים (לא הצלחתי לאתר את שמו). הוא מגלם "מתמחה אפריקאי ללא תשלום" שהד"ר מצרף אליו במפגשיו עם הציבור – הוא טוען שהוא הציל אותו מגמביה. כלומר, זוהי מעין גרסה מודרנית של ששת, בן לוויתו של רובינזון קרוזו, שנתפס היום כדימוי לקולוניאליזם לא מודע. דמות המתמחה, שכמעט לא מקבלת את זכות הדיבור, נועדה להאיר את הדוקטור הצדקן באור מגוחך. אבל במקרה זה ההפוך על הפוך עובד נגד הסרט. כי מעבר לייצוג של ניצול מוכחש, הסרט לא נותן לדמות מינימום של כבוד, בדיוק כמו הדוקטור שהוא מגחיך. מתן כבוד לאנשים מוחלשים זה דווקא משהו שברון כהן הצטיין בו בסרטיו הקודמים.
בשלב מסוים מצטרף לסרט ערן מורד, סוכן המוסד לשעבר, שמגייס חבורה של רדנקס למבצע מטורלל נגד זרימת מהגרים לארה"ב. לפי הדיווחים ה"מבצע" צולם על פני שמונה שעות רצופות בשוט ממושך אחד. הוא מגיע לדרגות טרלול כה מופרכות, שקשה להאמין לטענה החוזרת שהמשתתפים אינם מודעים לבדיחה. תאמינו יותר – תצחקו יותר.
"עלי ג'י: מי אני?" מיועד לעלות באמזון פריים בעתיד הקרוב, וימיו על המסכים הגדולים נקצבו מראש. הביקורות עליו בארה"ב ובבריטניה הן ברובן קטלניות, ומדגישות את העובדה שרוב המפגשים של הדמויות של ברון כהן עם אנשים לא מודעים אינם מניבים ניצוצות, ולכן הסרט הרבה פחות חד וחתרני מ"בוראט". זה נכון. אבל פרט לבריון הישראלי אטום הפנים, הדמויות עצמן מצחיקות מאוד, ולכן הסרט מבדר כקומדיה מן המניין.
3.5 כוכבים
Ali G: Who Iz I? בימוי: סשה ברון כהן. עם סשה ברון כהן. ארה"ב 2026, 89 דק'