וינטג' סבתא שלכם: הורגים את השכונה ועושים ממנה חולצות

אל תפחלצו את כרם התימנים לווינטג'. קודם הורגים את השכונה ואז הופכים אותה לחולצות ולמחזיקי מפתחות. הייתי פעמיים בתערוכת "עמק הפרחים" על כרם התימנים. בערב הפתיחה יצאתי ברגשות מעורבים. הגעתי אחרי נאומי הפתיחה של חולדאי ויחסי הציבור של העירייה על כמה שהם אוהבים את השכונה . מרוב שהם אוהבים כאן ועכשיו וגם אז, לא קם מרכז קהילתי עירוני אחד בשכונה במשך כל שנות קיומה.

רגע לפני שנכנסתי לבית העירייה הישן שאלתי את עצמי בכעס מדוע העירייה לא הייתה יכולה לארגן את התערוכה המושקעת הזאת באחד מהמבנים הציבוריים בשכונה, שהועברו בסמכותה לגופים חיצוניים שבפעילותם לא נותנים שום ביטוי לשכונה ותושביה? מצד שני, נהנתי לראות חלק גדול מוותיקי השכונה שכבר לא גרים בה ואוהביה שרים בחפלה גועשת את שיריה של אהובה עוזרי ועוד אומנים שצמחו ועברו בשכונה. שמחה שכונתית שכל כך חסרה מרוממת את ליבי באופן שקשה לי לתאר.

צידוק מוסרי לנישול ולג'נטריפיקציה של התושבים הוותיקים. כרם התימנים (צילום: שאטרסטוק)

לצד זאת, כאב לי הלב שהתערוכה ממשיכה לעצב סטריאוטיפים הקשורים לכרם, שבעצם נתנו צידוק מוסרי לנישול ולג'נטריפיקציה של התושבים הוותיקים. אתמקד בשניים שהדהדו במרכז התערוכה:

1. ארגוני הפשע שצמחו בשכונה: אין רומנטיקה לפשע. הפשע שצמח ובעקבותיו הארגונים שהתאגדו, הם תוצאה של הזנחה פושעת של השלטונות כלפי השכונה, כמו היום ביפו, לוד ורמלה. מחסור משאבים קיצוני בחינוך ופנאי בשכונה הובילו אנשים כמו טוביה אושרי לשרוד בפשע. במציאות אחרת אנשים מבריקים שהפכו להיות חברים בארגוני הפשע השכונתיים היום הופכים לרופאים, אומנים, אנשי חינוך ואולי עובדים סוציאליים כמוני, אך החורבות של כרם התימנים לא הותירו ברירה אלא לעסוק בפרוטקשן לעסקים בתל אביב, "עבודות מלוכלכות" לגנרלים משה דיין, רחבעם זאבי ושאר אליטת יפי הבלורית והטוהר. אלו שהיה להם פוטנציאל ברחו מהכרם כמה שיותר מהר.

2. שמשון תל אביב, קבוצת הכדורגל של השכונה, שהייתה בליגת העל בין שנות השישים לשנות השמונים, מיוצגת בתערוכה בתמונה ראשית בהקשר שלילי ואלים – מכות במגרש. זה הזיכרון המרכזי שבאי התערוכה צריכים לקחת איתם? המשך לסיפורי הפשע בשכונה?שמשון תל אביב היא בעצם סיפור הטרגדיה של השכונה. הכוכבים הראשים שלה צמחו מתוך השכונה. כמו בקבוצת בני יהודה בתקווה, גם לשמשון היה מגרש שכונתי שדמתי הצעיר ושאר הכוכבים באו כילדים ושחקו בו, ולאט לאט מקבוצת הילדים צמחו לכוכבי על.

בשנות השבעים פינו את מגרש הכדורגל לטובת נדל"ן. הנהלת הקבוצה הסכימה לקבל שטח בפארק הירקון, רחוק רחוק מהבסיס השכונתי. גם משחקי הבית של הקבוצה התפזרו באיצטדיונים ברחבי העיר, רחוק רחוק מהבית בשכונה. הניתוק מכרם התימנים נתן את אותותיו ושמשון, בשונה מבני יהודה, צללה לליגות הנמוכות.

כן, יש גם אהובה עוזרי. מתוך התערוכה "עמק הפרחים" (צילום: דין אהרוני רולנד)

נכון, יש בתערוכה גם את אהובה עוזרי – שבחייה כמעט ולא היה לה את המעמד הווינטג'י שקיבלה אחרי מותה. בחייה עבדה לפרנסתה בעבודות מזדמנות ונשארה שנים בארון המוזיקלי שלה. יש סיפורים על המסעדות ובעליהם וטקסטים קלאסיים שנכתבו על הכרם. ראיתי גם ממסכי הטלויזיה את פניהם של דמויות מרכזיות בשכונה והייתה אפשרות לשמוע באוזניות קטעי אודיו, אך מהרעש סביב באמת היה קשה לשמוע ולהבין.

אני בטוח שכוונת יוצרי התערוכה טובה ושואפת לפרוץ דרך. התערוכה ואירועיה פתוחים עד דצמבר 2021. אני קורא ליוצרי התערוכה לצאת מבית העירייה הישן, הממוקם 200 מטר מכרם התימנים, ולרדת לשכונה, להפעיל באופן קהילתי את התושבים אשר חיים היום בכרם. כי כרם התימנים היא לא רק זיכרון. היא מקום חי של כאן, עכשיו וגם עתיד. שכונה שיש לה סיפורים וחיים מרתקים, אתמול, היום וגם מחר.

ליאור קיי אבישי הוא יליד ותושב השכונה וממובילי ארגון תושבי כרם התימנים