צפינו בערוץ הקומדיות הקלאסיות, ונזכרנו שנוסטלגיה יכולה לשקר

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. ואני נולדתי בשנות התשעים, אז לפיכך אני חייב להניח שהסיטקומים של שנות השמונים והשבעים היו מצחיקים יותר. ובכן, עכשיו כולנו נוכל לגלות, עם הגעתו של "ערוץ הקומדיות הקלאסיות" למגוון ספקי טלוויזיה (yes, HOT, סלקום טיוי ופרטנר טיוי). "ספינת האהבה", "נשואים פלוס", "ימים מאושרים" ועוד רבים וטובים משודרים עכשיו בערוץ הזה, וניתנים לצפייה ליניארית ממש כמו פעם (רק בלי הפרסומות). אבל האם הסיטקומים הישנים האלה עוברים את מבחן הזמן? והאם נוכל ללמוד מהם משהו על הקומדיה היום? או אולי בכלל נלמד על אהבה? הבה ונגלה, מיד לאחר שיר הפתיחה הדביק, בו כל הדמויות מחייכות למצלמה.

>> להיט אחד ודי: "המופע של בן סטילר" המציאה את הניינטיז

התכנית הראשונה ששודרה כאשר זיפזפתי לערוץ הייתה "נשואים פלוס" הקלאסית. לעומת רוב הסדרות האחרות בערוץ זה, זו סדרה שאני זוכר שצפיתי בה, כאשר שודרה בערוץ ביפ כ-20 ומשהו שנה אחרי שידוריה המקוריים. אז משפחת באנדי כן הפעילה לי את כפתורי הנוסטלגיה במוח, וזכרתי אפילו פרקים ועלילות ספציפיות ששודרו. אבל כמו שדברים השתנו מאז שנות השמונים, כך גם המוח שלי השתנה מאז גיל 12, ושמתי לב לפגמים ב"נשואים פלוס". אני אפילו לא מדבר על ההומור ה"פוגעני" לכאורה, אלא על כמה צפויות הבדיחות, כמה מוגזם המשחק, או איך אפשר לראות כל תפנית עלילה באה מקילומטר.

אבל יש גם מה להעריך. ההופעות הפנומנליות של אד או'ניל וקייטי סגל בתור אל ופג באנדי למשל. ובין כל המשפחות החייכניות המאכלסות את הערוץ, בהחלט אפשר לראות איך "נשואים פלוס" נחשבה חתרנית בזמנה, כשהציגה משפחת דיספונקציונאלית שלא מסיימת כל פרק בחיבוק. כמו למשל משפחת באוור, אשר במרכז הסיטקום "מי הבוס?", שהעזה לשאול את השאלה הכנראה מעוררת המחלוקת באייטיז: מה אם גבר היה עובד בשביל אישה? משולש הפיצה האנושי טוני דנזה מגלם שחקן בייסבול לשעבר שנאלץ לעבוד במשק הבית של אשת הקריירה אנג'לה באוור, בגילומה של ג'ודית לייט. זוהי בהחלט סדרה שלא צפיתי בה בילדותי, ומעבר לכמה אזכורים ב"איש משפחה", שום דבר לא הכין אותי לעלילות המטופשות, ההומור הנדוש והמבטא האיטלקי-אמריקאי המטורף של דנזה – שילוב בין ג'ון טרבולטה, סילבסטר סטאלון וכדור בשר.

אבל זה לא הכול משפחות ואי הבנות ב"ערוץ הקומדיות הקלאסיות", כי יש לנו גם סדרה על המקום שאתה הולך אליו כדי לברוח מהמשפחה שלך, ומחליף אותה באלכוהוליזם קל – "חופשי על הבר", הסיטקום הקלאסי בו טד דנסון מגלם את סאם מאלון, שחקן בייסבול לשעבר שנאלץ לעבוד כברמן (הייתה איזה מגיפת פיטורים בתחום הבייסבול בתקופה הזאת?). "חופשי על הבר" היא סדרה מעניינת בהרבה דרכים, כמו למשל העובדה שהיא מתרחשת כולה בבר של סאם. אפילו החבורה ב"פילדלפיה זורחת" יוצאת מדי פעם מ"פאדי'ס" ברוב הפרקים, אבל "חופשי על הבר" מצאו לעצמם סט טוב, והצליחה ליצור סיפורים מצחיקים ומגוונים בלי לצאת ממנו, ככל שהספקתי לראות. וזה בטח חסך מלא כסף.

הדבר העיקרי שניתן ללמוד מהערוץ, ככל הנראה, זה עד כמה התפתח ז'אנר הסיטקום. אנחנו יכולים לראות גרסה מוקדמת שלו עם "ימים מאושרים" משנות השבעים, ומשם לעבור לסדרות המשפחתיות של האייטיז, וההתפתחות של הז'אנר בשנות התשעים עם סדרות כמו "משתגעים מאהבה", שהיו חדשניות בכך שהיו "היי-קונספט". לא עוד משפחות מלאות דמויות מופרעות, נסיבות חיים מוגזמות או שחקני בייסבול לשעבר – "משתגעים מאהבה" היא סדרה פשוטה על זוג שגר בניו-יורק ומסתדר די טוב. יש גם סדרה אחרת מאותה תקופה שעסקה במעט מאוד, יש שיאמרו שהיא היתה סדרה על כלום, אבל אין אותה בערוץ הזה. אולי היא עלתה יותר מדי כסף, אולי סתם הסכמי שידור של נטפליקס.

מה באמת מאחד את הסדרות בערוץ הזה? יש פה לפחות שלושה עשורים שונים, רשתות שידור מקוריות שונות… מה הקשר? אני חושב שהגורם המאחד הוא לא "קומדיות קלאסיות", אלא "קומדיות נשכחות". לא נשכחות לגמרי, אבל גם לא הסדרות שערוצי עבר חנקו איתנו עם שידורים חוזרים שלהם בשנים האחרונות. חלק עברו את מבחן הזמן, וחלק ממש לא, אבל אפשר ללמוד הרבה גם מה"זבל" של העבר. על איך הנורמות החברתיות השתנו, מה נחשב בעבר מוזר או מצחיק, והיום נחשב רגיל לחלוטין. וגם על הקצב של הקומדיה, איך פעם הכל היה איטי יותר, ואם לא הייתי בטוח איך אתה אמור להרגיש קולות – הקהל המוקלט כבר היה מסמן לך. 

אבל יותר מהכול, הדבר המיוחד בערוץ הוא שהוא… ערוץ! אם אתה רוצה לראות סדרה שאתה אוהב, אבל כרגע משודרת סדרה שאתה לא אוהב? תשב ותחכה בסבלנות, כמו פעם. כנראה שזה לא יתפוס ממש עם הדור של היום, אבל זה לא באמת קהל היעד של הערוץ. אוקי, אולי רק מי שתפס איזה סרטון ויראלי בטיקוק. אבל הקהל הטבעי הוא אנשים שמסתכלים על העבר עם משקפיים ורודות, ונאלצים לגלות עכשיו שגם פעם… לפעמים דברים היו לא מצחיקים. יאללה! נגנו את מחיאות הכפיים המוקלטות ושימו את הקרדיטים.
yes, HOT, סלקום טיוי ופרטנר טיוי