לערוץ 14 דרוש: אידיוט שימושי משמאל. לא חסרים מתנדבים

נכון שמזמן לא קראתם טור על "הבעיה של המחאה"? אז הגיע הזמן!
את ויכוח הטוויטר שיובא כאן מיד ניהלתי עם יזהר שי, יו"ר הוועד המנהל של "דרכנו", לשעבר שר בממשלת גנץ, זמן קצר אחרי שהוא בחר להתראיין בערוץ 14 בתוכנית "הפטריוטים". בדיוק רגע אחרי שמאמצים של חצי שנה ושל אלפי פעילים במאבק נשאו פרי, ובזכות דבריו של ארי שמאי החלו חברות מסחריות להחרים את הערוץ, מצא לנכון שי, שעומד בראש אחת מהתנועות האזרחיות הכי חשובות (והכי עשירות) בצד הליברלי, להתייצב בערוץ כדי להגיע לדבריו לקהל שצופה בו, עם המסרים שהוא מבקש להעביר.

שי לא לבד. כמוהו יש עוד כמה וכמה מרואיינים, כולל מהשמאל העמוק כמו מוסי רז, ח"כ לשעבר במרצ, שאיש לא מפקפק בטוהר כוונותיו ובעומק דעותיו, או פרופסור משה כהן אליה, שמתייצבים בימים אלה בערוץ 14 על משבצת "השמאלני שלנו", כמו חיית מחמד אקזוטית.
ייתכן שהמכובדים הללו מבינים היטב בהשקעות הון סיכון, בפוליטיקת שטח ובמשפט חוקתי – אבל בתקשורת המונים, הם לא מבינים דבר וחצי דבר.

"לעולם אל תיאבק בבוץ עם חזיר, שניכם תתלכלכו והחזיר יאהב את זה", אומר הפתגם הישן שנכון גם במקרה הזה. שידורי ערוץ 14 ככלל, והפטריוטים בפרט, בהתאם לאבות הרוחניים שלהם פוקס ניוז, אינם שידורים עיתונאיים במובן הרגיל אלא רק מתחזים לכאלה. מדובר בכוונת תחילה בקרקס טלוויזיוני, שהופך את "פופוליטיקה" הישנה והרעה לעולם שכדאי להתגעגע אליו.

כולם למען אחד. נבחרת המגישים של ערוץ 14 (עיבוד: אורן אדלר)

למגלים/ריקלינים/טאובים/לינורים/סגלים ושות', אין ולו בדל של מחויבות לעובדות, לאמת, לחשיפות עיתונאיות נטולות פוזיציה ובטח לא לדיון עומק, אלא רק ל"ניצחון מול היריב". ולכן, גם אם ה"שמאלני שלנו" מצליח להשחיל איזה משפט או שניים ולהעלות טיעון מנומק היטב, אין לזה שום משמעות מבחינת הצופים, שכלל לא מצפים לקבל טיעונים מסוג זה בפלטפורמה הזו.

הכלל שאימץ טראמפ, בהשראת רוג'ר איילס – המוח שמאחורי פוקס ניוז, לפיו הדרך הנכונה לצפות בשידורים הללו ולהתרשם מהם, היא ללא סאונד, תקף גם פה. לשפת הגוף, לתנועות המזלזלות, לנהמות של ינון מגל, יש חשיבות גדולה פי אלף מאשר לכל טיעון מנוסח היטב שמושמע בשידור, לא משנה מאיזה צד.

איפה הם ואיפה פוקס ניוז. הפטריוטים (צילום מסך: ערוץ 14)

ערוץ 14 גרוע בהרבה מפוקס ניוז, אגב. בפוקס ניוז, המטרה העיקרית היא בסופו של דבר לעשות כסף, ולכן הם היו מוכנים להקריב למשל את טאקר קארלסון כשהשקרים שלו עלו להם כמעט מיליארד דולר. המטרה הלא מוצהרת של השידורים בערוץ 14 היא לא להרוויח כסף – אלא לחסל כליל את עצם קיומו של מרחב אפשרי לדיון ציבורי, שהוא, כפי שניסח הפילוסוף החשוב יורגן הברמאס, התנאי הבסיסי לקיום דמוקרטיה ליברלית.

אז מה עושים? מתעלמים.
ברגע שהמרחב הציבורי לדיונים הופך לעיסה, שכל מטרתה היא לגרוף מחיאות כפיים כמו בתחרות גלדיאטורים, אין שום טעם לבוא להתאגרף במגרש הביתי של היריב. ההפסד, ב-99% מהמקרים, מובטח (אלא אם אתה בעצמך טרול מומחה כמו חיים לוינסון נגיד).

ואגב, גם לוינסון, או בן כספית ואנשי תקשורת מיומנים אחרים, עושים לדעתי טעות קשה כשהם משדרים לצד השופרות. גם אם הם בעימות, בשורה התחתונה הם מנרמלים את הצד השני. הם לוקחים שקרנים, יצרני פייק סיטונאים, שחלקם מחזיקים בדעות פשיסטיות בואך כהניסטיות, והופכים אותם ללגיטימים במרחב הציבורי-תקשורתי הכללי, בעוד שמקומם הטבעי כיום אמור להיות בשולים המטורפים של מאחזי הגבעות וחסידי הרב טאו.

חרם מוחלט והתעלמות הם הדרך הנכונה בקרב הזה. כדי להגיע לציבור שצופה בערוץ 14 צריך לפתח ערוצי תקשורת אחרים שמחויבים לערכי הדמוקרטיה והאמת ולהשקיע בהם את המאמצים. בימים רגילים זה סתם היה מעצבן. כעת, כשהדמוקרטיה הישראלית גוססת ומאות אלפי ישראלים מנסים בכוחותיהם האחרונים להנשים אותה, כשהם לבדם במערכה בלי אופוזיציה מתפקדת, הנרמול של שופרות הדיקטטורה פוגע בסיכוי ההצלחה של המחאה.