מכונות הרעל עובדות בשבועות האחרונים שעות נוספות כדי להפוך את המונח "קפלניסטים" לכינוי גנאי. אבל מחאת קפלן נגד ההפיכה המשטרית ולמען החזרת החטופים מייצגת את רובו המוחלט של הציבור. זה קרב על הנרטיב ואסור שהמחנה הליברלי שמצא את קולו ייכנע ויחזור לשתוק
המילה "קפלניסטים" היא כינוי גנאי לא חדש של מכונת הרעל, שמועצם מאוד בשבועות האחרונים בכל הפלטפורמות. שמעון ריקלין בערוץ 14 טוען שמדובר ב"כת טרוריסטית קטנה, מופרעת מתפרעת ואלימה". מעבר לתביעות דיבה שלא זה המקום לדון בכדאיותן, נשאלת השאלה מה אפשר לעשות נגד מכונת הרעל הזו? לטעמי, הדבר העיקרי הוא לא לתת לה לנהל את הנרטיב, ובוודאי שלא להיכנע לה.
>> החינוך הממלכתי בסכנה: אג'נדה משיחית בדרך לתוכנית הלימודים
>> סלבז, תהיו רותם סלע. יש לכם הרבה מה להרוויח אם לא תשתקו
אז על מה בעצם אנחנו מדברים כשאומרים "מחאת קפלן"? זאת מחאה בעד הדמוקרטיה הישראלית ובעד השבת החטופים, והיא מייצגת לפי הסקרים את רובו המוחלט של העם. מכאן שהיא חוצה את ההפרדה המקובלת בין שמאל לימין שמאפיינת את המדינה שלנו כבר המון שנים, לידיעת מכונת הרעל שמנסה להשתמש בפוליטיקת הזהויות כדי להגביר את השסע וליצור לעצמה הצדקה להכפיש קבוצה רחבה בחברה הישראלית.
מעבר לכך, לדעתי, המחאה הזו הצילה את הדמוקרטיה בישראל בעיקר כי היא חיזקה ומחזקת את שומרי הסף שהיו מוחלשים ומעניקה להם תמיכה במאבקם אל מול נסיונות ההפיכה המשטרית של הממשלה. המחאה הזו הבהירה כי ארסנל הכלים של האזרחית הדמוקרטית במדינה כולל יותר מאשר את הזכות להצביע פעם בארבע שנים, ובעיקר כי חובה עליה להשמיע את קולה. כך מצא המחנה הליברלי את הקול שלו והתחיל להשתמש בו במחאת קפלן.
אני מתייחסת למחאה הזו כאל ניסוי כלים חשוב לקראת השינוי שצריך לבוא במדינה שלנו. גם כשתיפול הממשלה, המחנה הליברלי לא יוכל לחזור אל המקום המושתק שלו, אלא לתבוע מכל ממשלה שגם העקרונות שלנו ילקחו בחשבון. מרגע שמצאנו את הקול שלנו, אנחנו כבר לא יכולים להיבהל ממסרים של שנאה, להטמיע מסרים של מכונות רעל ולהשתתק.
לעיתים אנחנו שומעות, שכדאי שנצניע סממנים "קפלניסטים" על מנת למשוך קהלים רחבים יותר למחאות אחרות כנגד הממשלה. זאת בדיוק הטמעת המסרים של מכונת הרעל. כניעה לטענה הזו היא למעשה בקשה לצמצם את המרחב וההכרה אותם המחנה הליברלי דורש. אזרחי המדינה צריכים להצטרף למחאה כי היא מייצגת את העקרונות והאינטרסים שלהם, ולא להימנע מכך עקב הטענות של ריקלין ושות' על אלו שמוחים לידם.
חשוב להבהיר שמותר ואפילו רצוי להתווכח עם ה"קפלניסטים". המדינה שלנו מורכבת ואין לאף מחנה בעלות על איזו אמת אחת מוחלטת. אבל כל זה נכון כל עוד מתווכחים לגופו של עניין ולא לגופם של הטוענים. הריפוי של ישראל חייב לכלול את השבת היכולת הלאומית להתווכח ולהשאר מאוחדים. זה חייב להיעשות כך, כמו שאנחנו, צד אחד עם חולצות מחאה (עדיפות, כמובן, לחולצות ורודות) והצד השני עם הבגדים שהוא בוחר, והכל מתוך הבנה שגם אם אנחנו חלוקים בנושאים מסוימים, אנחנו ביחד באהבה שלנו למקום הכל כך לא פשוט הזה שהוא המדינה של כולנו. זה ה"ביחד ננצח" האמיתי.
>> עורכת הדין עינת קוק לנדאו היא פעילה בארגוןהחזית הוורודה
