למה בכל זאת נחגוג את פורים השנה. אבל לא את יום העצמאות
ברשתות החברתיות כבר מתאמנים בצקצוקים לקראת מסיבות פורים וחגיגות יום העצמאות, כי באמת לא לגמרי ברור מה בדיוק חוגגים עכשיו. אבל יש הבדל עצום בין שני החגים והוא נעוץ באופן שבו חוגגים אותם. רמז: רק אחד מהם עובר פוליטיזציה מטעם השלטון בניסיון לנרמל את המחדל הגדול בתולדות המדינה
אתם כבר יכולים לשמוע את הצקצוקים שבדרך. בעוד שבועיים יחגגו כאן את פורים וכבר עכשיו אפשר לזהות ברשתות החברתיות את הסנטימנט העוין. מה פתאום לחגוג עכשיו? החיילים שלנו לוחמים בעזה, החטופים שלנו חטופים בעזה, המדינה שלנו חטופה בלשכת ראש הממשלה, המתים שלנו הולכים ומתרבים ומה בכלל יש להיות צוהלת ושמחה כל כך. זה צקצוק שאפשר להבין.
>> התחפשנו לאנשים שמחים: 10 מסיבות הפורים הכי טובות בתל אביב
במקביל מתחילים גם להתפשט ברשתות הצקצוק הגדול על יום העצמאות. מה פתאום טקס משואות ארוך ומגלומני בהר הרצל, עם חטופים שחזרו, כשיש עדיין עשרות חטופים ישראלים חיים בעזה? באיזה קטע יתייצבו חברי הממשלה הזאת לטקס שכולו לתפארת מדינת ישראל, בזמן שהתפארת הזאת נטבחה במחדל הגדול בתולדות הארץ הזאת ו-64 האחראים והאשמים מנסים להמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום? רק המחשבה על זה מעוררת בחילה פיזית ממש.
זו תקופה נהדרת לצקצק בה, ובאליפות הצקצוקים הלאומית שנערכת מדי דקה בטוויטר אפשר לזהות שבמקרים רבים, אותם אנשים הסבורים שמסיבות פורים בעת הזאת הן זוועה מעוררת חלחלה, לא יכולים לחכות לרקוד עם מירי רגב והדגלנים על הקבר של הרצל. וזה עובד גם הפוך, כמובן, כשרבים מהמתכננים להתקרחן בפורים נשבעים להחרים את חגיגות העצמאות שבפתח אם ינוהלו בידי האחראים לאסון השבעה באוקטובר. ומתוך כל הצקצקת הזאת תצא גם בת קול ותאמר: זה לא אותו הדבר. אלה לא אותן החגיגות.
צריך תמהיל רעלני במיוחד של טיפשות, חוסר רגישות ועזות מצח, כדי לדמיין אפילו לרגע להזמין חטופים שהוחזרו להדליק משואות לתפארת המדינה, בזמן שחטופים אחרים שהופקרו עדיין נמקים בשבי מפלצות החמאס וחייהם בסכנה מדי דקה שעוברת
החגיגות בפורים הקרוב הן עובדה מוגמרת: עשרות מסיבות בכל רחבי הארץ, מאות אירועים לילדים ולכל משפחה, שבוע אינסופי של תחפושות ומשלוחי מנות בכל בית ספר. הכל יהיה בווליום קצת נמוך יותר מבדרך כלל, לא יהיו מסיבות ענק עירוניות עם עשרות אלפי משתתפים, והכל יהיה קצת פחות שמח כי הרבה פחות שמח עכשיו.
אבל פורים הוא גם חג מסורתי וקהילתי שמשתלב יפה בקונטקסט העכשווי: יש מספיק המן הרשע לכולם, יש מספיק אחשוורוש הטיפש לכולם ולא חסרים סריסים בוגדניים. הניצחון המוחלט של אסתר המלכה – בחוכמה ובעורמה ולא בהתנגדות אלימה – הוא ניצחון שיכול לשמש השראה גם בעידן הנוכחי. היפוך גורלם של יהודי פרס בסיפור המגילה הוא ההשראה הספק-מודעת לסיסמת הקרב של ימי המלחמה הראשונים, "הופכים עליהם, טובים אותם". הכל יכול להתחבר.
יום העצמאות וחגיגותיו זה סיפור אחר לגמרי. את יום העצמאות חוגגת המדינה לעצמה על היווסדה, כשאת היקף החגיגות ואופיין קובע השלטון שמופקד על טקסי החג המרכזיים. והשלטון לא יכול ולא ראוי לחגוג שום דבר, כל עוד המחדל שהתרחש במשמרת שלו עדיין נמשך. צריך תמהיל רעלני ברמת מירי רגב של טיפשות, חוסר רגישות ועזות מצח כדי לדמיין אפילו לרגע שזה זמן טוב להזמין חטופים שחזרו כדי להדליק משואות לתפארת מדינת ישראל, בזמן שחטופים אחרים עדיין נמקים בשבי מפלצות החמאס וחייהם בסכנה מדי דקה שעוברת.
כי האמת לגבי יום העצמאות היא שמאז שבעה באוקטובר אין תפארת למדינת ישראל ואין תקומה. כולנו הופקרנו על ידי המדינה בשבעה באוקטובר, והממשלה ממשיכה מאז באדיקות להפקיר את המפונים והעקורים, את משפחות החטופים והנרצחים, את הפצועים פיזית ונפשית, את הציבור ההלום כולו שנבזז תוך כדי מלחמה באמצעות תקציב המדינה החדש. פרס ישראל, מסמלי החג המרכזיים והיפים, כבר נרמס בידי ממשלת הדמים כדי שלא להעניק את הכבוד העליון הזה למי ממתנגדיה. אם מופע הדגלנים בהר הרצל ישקף את המתרחש, החיילים יסתדרו בצורת דימוי של אצבע משולשת המונפת אל עבר רוב רובו של הציבור הישראלי.
בפורים כל אחד יכול לעטות איזו מסיכה שהוא רוצה וההחלטה אם וכיצד לחגוג היא פרטית וקהילתית. אבל מדינת ישראל לא יכולה לחגוג את עצמאותה לפני שתחזיר את בניה ובנותיה החטופים, לפני שתחזיר את עקורי הצפון והדרום לבתיהם ותסיר מהם את האיום המתמיד, לפני שתשתחרר בעצמה מחדלי האישים שהשתלטו עליה והוליכו אותה בעיניים פקוחות אל עבר הקטסטרופה. התוכניות של השלטון לגבי יום העצמאות מעידות שהם מעוניינים להמשיך באותה הדרך הלאה, עמוק יותר אל תוך התהום. הפוליטיזציה הזאת של יום העצמאות היא סמל להחרבת המכנה הישראלי המשותף, אולי פרויקט חייו הגדול ביותר של בנימין נתניהו, ועומדת בניגוד קיצוני לכל מה שבשמו נוסדה המדינה. כך שבעצם זה די מתאים השנה. יאללה תעמיסו זיקוקים, למה שרק בקריית שמונה יבלו.