בוא הביתה: המסעדה המוצלחת שהפכה לפיצה מופלאה

הכל היה מתוכנן לפרטי פרטים. מאז שהסופ"שים עוברים בבילוי פרוע בשקע הברומטרי שעל הספה שלי, אני מנסה לרכך טיפה את המכה של תחילת שבוע נוסף. התכנון היה לעבוד עד 6 וחצי, ואז לשלוף את הוולט ולהזמין ממסעדה מקסיקנית חדשה. היה לי חשק עז לעצום עיניים, להתעלם מהגשם ולדמיין שאני על חוף בטיחואנה בעודי נוגס בבוריטו. אבל האדם מתכנן תכנונים ובוולט צוחקים. הגשם הסוער הוביל את וולט לצמצם את אזור המשלוחים לכלל המסעדות, ואני נשארתי מחוץ לטווח הבוריטו. 

להתמלא בתחושה שהכל יהיה בסדר. הפיצות של ג'ונז (צילום: בר כהן)

עם כל שברון הלב שבדבר (והפלאשבק למשחק הכיסאות מכיתה ב'. גנבת את הכיסא גיא פרטוש, ואתה יודע את זה), גם ככה כאב לי הלב לגרור שליח אומלל בגשם עבור פנטזיות הטיחואנה שלי, אז דילגתי מהר לאגף "בסביבה" ומצאתי במהרה אופציה ששמרתי ליום קריר שכזה, 270 מטר בלבד של חוסר אשמה מביתי, שהיא במקרה גם גרסת משלוחים למסעדה מצטיינת: מלגו ומלבר את ג'ונז. למעשה מדובר בבר הפלורנטינאי שבעלי המלגו, בן רינג והשף מוטי טיטמן, פתחו במהלך הקיץ האחרון והפך מכורך הנסיבות למטבח משלוחים יעיל שמציע פיצות שף, כריכים וכמה מנות פתיחה זכורות מהפינה הנודעת לשמצה על הבימה.

מלגו ומלבר היא סיפור הצלחה יוצא דופן – היא נפתחה ב-2013 בתור מסעדת דגים על פינה מקוללת בקצה הקשת של רוטשילד, זכתה לביקורות רעות, התאימה את עצמה, שינתה את התפריט והקונספט והפכה לאחת המסעדות היותר מוצלחות בעיר, בכך שוברת את הקללה. סתגלנות שכזו היא תכונה היא בדיוק מה שמפריד בין מסעדות שישרדו את שנת הקורונה הארורה לאלו שלמרבה הצער, פשוט לא. ככה שלא היה לי ספק שגרסת הקורונה שלהם תהיה עוד גלגול מוצלח של אותם רעיונות טעימים. למרבה שמחתי, באמת שלא היתה סיבה לחשוש.

התחלתי את ההזמנה עם מנה שאמנם טכנית נמצאת באגף הספיישלים, אבל כבר הפכה לסימן היכר של המקום: פיצה פפרוני אריסה (58 ש"ח), שהתגלתה כאחת ממנות הבצק הכי מהנות שזכאיות להיקרא בעיר הזו פיצה. הדבר הראשון שבלט היה כמות נאה של עיגולי הפפרוני דקיקים שפוזרו על כל הפיצה מבלי לפספס פינה, בטנן שמנונית ומפתה, חישוק שחרחר נאה מקיף אותן ומעיד על רמת אפיה מדויקת, כזו שלא הורסת את טעמן המעודן.

נדיר לנגוס בפיצה פפרוני ולהתפעל מרמת הנקניק, אבל זה בדיוק מה שהפיצה הזו מאפשרת. מבלי לוותר על השמנוניות של המוצרלה, כל חומרי הגלם מתבלטים – הפפרוני האיכותי, רוטב העגבניות הביתי, האריסה העדינה (והממש לא חריפה) והבצק, שלגמרי מצטרף למגמה המופלאה של השנים האחרונות – בצק שגם שונאי הקראסט לא יוכלו להשאיר בצד.

אלוהים, אתה שומע? זה אני, מתן. בריוש עם שפונדרה של ג'ונז (צילום: בר כהן)

אחרי שהצטיינו בפיצה, המשיכו במלגו לכבוש תחום נוסף: סנדוויצ'ים. הזמנתי את הסנדוויץ' שפונדרה (62 ש"ח) שהורכב מצמד לחמניות שהזכירו במראן גרסת בייבי של כריכי "נונונו" של גיא גמזו, אבל מספיק רק ביס אחד כדי להבין שלמעט המראה (והחיתוך מלמעלה), מדובר במנת שונות לחלוטין.

לחמניות הבריוש של מלגו הן כמו חלה קטנטנה שליבתה מלאה ברצועות שפונדרה בבישול ארוך, מרוחות בכמות נדיבה של איולי אריסה עם מעט בצל מקורמל, שום קונפי וצרור כוסברה. יחד עם תחמיץ סלרי מצוין, שמוסיף קיק חמיצות נדרשת למנה, זה ביס כמעט אלוהי. מפוצץ במיצי הבשר העסיסי, שמתהדר בטעם עמוק שרק בישול ארוך מקצועי מצליח להפיק, משתכשך במגע האיולי, מתחבק בבריוש הרך באופן כמעט לא הגיוני. 

רק אחרי שסיימתי ללקק את האריסה מהאצבעות שמתי לב לעוד שקית נייר חומה קטנה שהגיע עם המשלוח. בהתחלה חשבתי שזה מפיות או סכו"ם, אבל השקית הקטנה, שהיתה אטומה עם כרטיס ביקור קטן, היתה מלאה בחופן של פופקורן מקורמל מופלא שגרם לי לחשוב מחדש על כל מה שלמדתי מהחטיף "פופקו". הצצתי בכרטיס הביקור, "להפוך" היה כתוב שם, והפכתי. מצידו השני הופיעו הוראות שציינו שכדאי לשמור את כרטיס הביקור הזה, כיוון שכשלבסוף ישובו המסעדות, יהיה אפשר להגיע ולהמיר כרטיסי ביקור להטבות במסעדה. סתגלנות זה כל העניין, אז נראה לי שמילגו ומילבר ואפילו ג'ונז עוד יהיו ממש ממש בסדר.

מילגו ומילבר את ג'ונז, זבולון 13, ש'-ה' 19:00-0:00, 054-9099607 ובוולט