בשנת 1962 הוקרן העיבוד הראשון של "פסגת הפחד", המבוסס על הספר "צוק הפחד" של ג'ון מקדונלד ומספר על אסיר משוחרר שנטפל לעורך דין שלטענתו אחראי לכליאתו. הסרט זכה להצלחה ולימים קיבל בניינטיז עיבוד נוסף של לא אחר מאשר טיטאן הקולנוע מרטין סקורסזה. העיבוד השני הפך לקלאסיקה קולנועית עם רוברט דה נירו בתפקיד הרוצח מקס קיידי, וכעת הוא הופך לסיפור בין דורי על מוסר וצדק שמעלה תהיות על מערכת הכליאה ועל מה שהיא עושה לאנשים בסדרה החדשה של אפל TV.

>> האימפריה ששכחה לשאוג: זאת לא סדרה על כדורגל. זה סיפורה של אומה
>> הי הי הי: אי אפשר לנצח את מייקל ג'קסון. אבל אפשר לצחוק עליו

אם בסרטים וברומן הפוקוס היה על עורך הדין, הפעם מתמקדים באשתו, שבכל הגרסאות הייתה עקרת בית שישבה שם על תקן "אשתו של". הפעם היא עורכת הדין אנה בודן (איימי אדמס) שנלחמת עבור צדק לאנשים שהואשמו בשוגג, ובין היתר ייצגה גם את מקס קיידי (חוויאר ברדם), אדם שהורשע ברצח אשתו ובנו ונידון ל-17 שנות מאסר. כדי לסבך את העלילה, בעלה, טום בודן (פטריק וילסון) עובר לתפקיד התובע הראשי – שמכניס את קיידי לכלא. עם שחרורו, רצף אירועים מוזרים מתחיל בבית המשפחה ונראה כי כולם קשורים איכשהו בקיידי, שמנצל את הידע המשפטי שצבר בבית הכלא כדי לחמוק מהרשויות.

תוספת חדשה למשפחת בודן היא הבן הצעיר, זאק, שמוסיף בנוכחותו נפח דרמטי גם לדמויות של הילדים. בעוד שנטלי, האחות הבכורה היא החכמה והאחראית, זאק הוא הבעייתי והמרדן. בסרט הבת הייתה מצד אחד נערה עם קראש וכעת מדובר בנערה שקורסת תחת ציפיות ההורים, לפחות כך זה נראה בשני הפרקים הראשונים. עם זאת, האחריות הכי גדולה נופלת על ברדם, שנכנס לנעליים גדולות מאוד.

להיכנס לנעליים של רוברט דה נירו זאת בהחלט משימה לא פשוטה. מדובר בשחקן ענק שביצע תפקיד מצוין ולהתחרות בו זה לא בהכרח רעיון טוב. אבל ברדם לא מנסה לחקות את דה נירו וזה לגמרי עובד. הוא מביא טייק מעניין לדמות, ובניגוד לסרטים, שאלת החפות שלו הרבה יותר מוטלת בספק וכל הסיפור הופך להרבה יותר מורכב, כי אנחנו לא תמיד בטוחים מי הרע בסיפור הזה. הוא לא הנבל הראשון שברדם מגלם. הבולטים בהם הם כמובן אנטון צ'יגור ב"ארץ קשוחה" של האחים כהן והוא אפילו היה נבל ג'יימס בונד לא רע כששיחק את ראול סילבה ב"סקייפול", אך כאן הוא הרבה יותר משוחרר.

שאלת החפות, לצד המשחק המצוין של ברדם ואדמס, הצליחה לערער אותי כצופה. לא ידעתי למי להאמין, למרות שראיתי כבר את הסרט של סקורסזה, שהפיק את הסדרה יחד עם סטיבן ספילברג.הטאץ' של סקורסזה בהחלט מורגש בסדרה, גם באופן הצילום וגם בנגטיבים שמופיעים בסדרה ומייצרים אימג'ים נדירים לטלוויזיה. העיבוד המודרני אמנם עושה חסד עם היצירה של סקורסזה, אך כתוצאה מכך פטריק וילסון נדחק הצידה לפחות בפרקים הראשונים, וזה די מצער כי מדובר בשחקן די קצת אנדרייטד שכיף לראות על המסך, וצריך לקוות שבפרקים הבאים הוא מקבל קצת יותר זמן מסך.

דבר נוסף שהסדרה עושה היטב היא הגברת ה-Shock Value. כשהסרט המקורי יצא בשנת 1962, הנושאים שהוצגו בן נתפסו כקשים מאוד. בשנת 1991 סקורסזה הציג מספר סצנות גרפיות קשות שהתבלטו גם אז באכזריותן. הפעם יוצר הסדרה, ניק אנטוסקה, מרחיב את הסיפור ומראה איך אימג' של רגל עם אצבע כרותה יכול להיות מזעזע כמו סצנת קרב אלימה ומדממת במיוחד בבית כלא. שתי הסצנות האלה קשות במיוחד ושתיהן מפורטות ומבחילות יותר מכל תוכן אחר שהיה אי פעם בשירות של אפל TV.

הגרסה הזאת של אפל ל"פסגת הפחד" היא עיבוד עכשווי מעניין לסרט מאוד מוצלח, והיא מצליחה לשמור על מה שהפך את העיבודים הקודמים לכל כך מצליחים – אפקט הזעזוע, מתח מצמרר, אימג'ים אמנותיים מעניינים וקאסט מוצלח. על הדרך העיפו את היחס המיזוגני והמקטין שהדמויות הנשיות קיבלו בגרסאות הקודמות והעלו את היצירה למעמד בין-דורי, כשבכל פעם יוצר אחר מבקר את היצירה ומבטא בה את רוח התקופה. כמעט כמו תיאטרון טלוויזיוני.
>> "פסגת הפחד" // Cape Fear // עונה אחת 10 פרקים (שניים כבר באוויר, פרק חדש כל יום שישי) // עכשיו באפל TV

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אימה
• אפל טיוי