את חג הפסח הקרוב אנחנו נציין באחת התקופות המתוחות שידענו. אבל גם בזמן שכולנו עסוקים בגיחות תכופות למרחבים המוגנים ובשמירה על איזושהי נורמליות וחגיגיות, למרות המלחמה המתמשכת, יש עדיין דברים חשובים לחיים של כולנו שנדחקו לשוליים. דווקא כעת, יש לנו מעט יותר זמן להתעמק במכות של פסח, בדגש על המכה ה-11, זו שלא כתובה בשום הגדה אבל רלוונטית לכולנו כל הזמן, גם בימים של שגרה וגם בימים של חירום.

>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שחלש הוא מי שהפקיר את העורף
>> מנכ"ל קלארו משתף: איך מסעדת שף מצליחה לשרוד בימים כאלו

מכת הכלים החד פעמיים פסחה על המצרים הקדמונים, אבל ממש לא עלינו: ישראל כבר הצליחה בשנים האחרונות להגיע למעמד המפוקפק של שיאנית צריכת הכלים החד פעמיים בעולם. על פי נתונים שפורסמו בעבר, כבר הגענו לשיאים של כ-11 מיליארד פריטים בשנה, שמהווים כ-1,200 פרטי חד"פ בממוצע לנפש. למעשה, הישראלים צורכים פי חמש (!) יותר כלים חד פעמיים מהממוצע באיחוד האירופי.

מדובר במכה של ממש גם לכיס (כי קונים משהו שאין בו באמת צורך, רק כי מתעצלים לסחוב ולנקות כלים רב פעמיים) וגם לסביבה – כי 11 מיליארד צלחות, כוסות, מזלגות, סכינים, כפיות, קעריות ועוד מפלסטיק, שנראים לנו כמו החלק הכי קליל במשקל שלו מהפסולת שאנחנו מייצרים בכל אירוע, למעשה מצטברים בכל שנה לטונות על גבי טונות של פסולת.

בדו"ח שהוזמן על ידי המשרד להגנת הסביבה בשנת 2020, למשל, נמדדו מעל 68 מיליון טונות של פסולת חד"פ בשוק הפרטי. רק לשם השוואה של כמויות, בשנת 2025 קלטנו בפארק המיחזור בחירייה כמות כוללת של כ-1,276 מיליון טונות פסולת מכ-30 רשויות מקומיות. זה אומר שהנתון של פסולת חד"פ שווה מבחינת הכמות לאחוז ניכר מכלל כמות הפסולת השנתית שמיוצרת באזור המרכז. ואת האמת צריך להגיד: ברוב המקרים אפשר היה להימנע לחלוטין מהשימוש בכלים חד פעמיים ולהוריד דרסטית את כמויות הפסולת.

בשנים האחרונות, במיוחד לקראת חגים כמו ראש השנה ופסח, צצה עוד תופעה מדאיגה של כלים חד פעמיים מהודרים. כך חוסכים המארחים בארוחת החג את מבצע השטיפה והסידור של עשרות הכלים, אבל לא קולטים איזה נזק הם מייצרים לכולנו – כי בסוף, מהודרת או לא, כמו כל פסולת היא מגיעה במדינת ישראל אחרי תהליך המיון להטמנה בקרקע. כך היא גם מייצרת נזק למאות שנים, וגם תופסת מקום יקר ערך שהולך ונגמר: דו"ח מבקר המדינה מיולי 2025 קבע שכבר ב-2026 לא יישאר למדינת ישראל מקום להטמין פסולת. במצב כזה, פסולת מיותרת שאפשר לחסוך ממש מעמיסה על כל שרשרת התפעול של התחום – מהפינוי בעיר, דרך המיון והמיחזור בתחנות המעבר עד כמה שניתן, ועד לפתרון הקצה ההולך ומתדלדל.

בישראל כמו בישראל, אינטרסים סקטוריאליים צרים הם הרבה פעמים חזות הכל. הממשלה הנוכחית ביטלה את מס הכלים החד פעמיים שקידמה הממשלה הקודמת, ולפי דו"ח של "סטורנקסט" צמצם את הצריכה שלהם בנתון מדהים של 34 אחוז. בכך, המצב חזר הלכה למעשה לקדמותו, וחזרנו בכל הסקטורים של החברה הישראלית לייצר פסולת מיותרת וחסרת כל הצדקה שבסוף פוגעת באיכות החיים של כולנו.

לרבים קל להתפתות ולהאשים מגזרים מסוימים באוכלוסייה, אבל האמת היא שזו תופעה שכולם אשמים בה. ב-2020 למשל, המגזר הכללי ייצר כ-59 אחוז מכלל פסולת החד"פ, בעוד המגזר החרדי ייצר קרוב ל-18.5אחוז והמגזר הערבי כ-14 אחוז.בחג הפסח הקרוב – וותרו על הכלים החד פעמיים שמזהמים את הסביבה ופוגעים בבריאות שלנו. תשקיעו יותר בעצמכם ותגישו בכלים רב פעמיים איכותיים. אולי אפילו בכלים בעלי ערך סנטימנטלי שהיו מאופסנים עמוק בבוידעם.
>> ראובן לדיאנסקי הוא יו"ר חירייה – איגוד ערים דן לתברואה והמשנה לראש העיר תל אביב-יפו

• טור דעה
• פסח
• ניקיון פסח
• חד"פ
• משבר האקלים
• קיימות