אבל למה לא בפרהסיה: פסטיבל הקולנוע הגאה יוקרן אונליין

מחדל הקורונה דוחק גם את הפסטיבל לקולנוע גאה אל עולמות הדיגיטל והאונליין עם לא פחות מ-60 סרטים בסטרימינג. יש לנו 4 המלצות ואזהרה אחת בשבילכם.ן

זה רק נראה טוב. "סטילרס" בפסטיבל הקולנוע הגאה (צילום: יחסי ציבור)
זה רק נראה טוב. "סטילרס" בפסטיבל הקולנוע הגאה (צילום: יחסי ציבור)
8 בנובמבר 2020

עצוב: עוד פסטיבל קולנוע שנתי נפל קורבן לקורונה ונאלץ להסתפק במסך הביתי. שמח: הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה (22-12 בנובמבר) יזרים השנה כשישים סרטים באורך מלא, ולא מעט מקבצים של סרטים קצרים. בין המשתתפים יש כמה שמות מוכרים – בהם "אמה" של פבלו לאריין ("ג'קי") עם גאל גרסייה ברנאל, "מתיאס ומקסים" של קסווייה דולאן, ו"חתונה עם סבתא", סרט הביכורים של שיראל פלג בכיכובן של מורן רוזנבלט ורבקה מיכאלי. מכירת הכרטיסים בעיצומה. צפיתי בכמה מסרטי הפסטיבל והנה לפניכם ארבע המלצות ואזהרה אחת.

סוק סוק

פאק בן ה-70 והוי בן ה-65, תושבי הונג קונג, למדו לא לצפות ליותר מדי מהחיים. במסגרת התרבות שבה גדלו, פרנסה יציבה ומשפחה עם ילד אחד זה כל מה שהם היו אמורים לשאוף אליו. יחסיו של נהג המונית פאק (טאי בו, פרצוף מוכר מסרטי אקשן הונג קונגיים) עם אשתו קרים, ומדי פעם הוא הולך לחפש סיפוק מיני בשירותים ציבוריים. הוי כבר יצא לפנסיה והתגרש מאשתו, והוא מחפש קשר פחות רגעי. פגישה מקרית מובילה לרומן זהיר ומהוסס.

הוי אמנם משתתף במפגשים של קבוצת תמיכה של הומואים פנסיונרים, אך הוא יכול להזמין את פאק לארוחה בדירתו רק כשבנו הנשוי נעדר. "סוק סוק" הוא סרט נדיר למדי בסצנת הפסטיבלים הגאים, בספקו מבט כן ונוגה על חייהם של הומואים לא צעירים בחברה הסינית המסורתית, שבה הכל מתרכז סביב המחויבות למשפחה. המונית של פאק מעניקה לו מידה של חופש, אבל מה יקרה כשהוא יפרוש ויעביר אותה לבנו שמתקשה למצוא פרנסה? זה סרט עדין, יפה ונוגע ללב. לדור הבא כבר יהיה קצת יותר קל. 

מאדאם

האקטיביסט השווייצרי סטפן רייטהאוזר יצר אוטוביוגרפיה תיעודית שלו ושל סבתו בת התשעים – שני אנשים עם מסלולי חיים מפותלים – והתוצאה מרחיבת לב. משפחתה הקתולית של קרולין היגרה מאיטליה לשווייץ בשנים שבהן שתי החברות היו שמרניות עד מאוד. אביה השיא אותה בכפייה בגיל עשרה, אך אחרי כמה שנים קשות היא העזה לעזוב את בעלה, פתחה מתפרה לייצור מחוכים יוקרתיים, והפכה במו ידיה לאשת עסקים רבת מוניטין.

בנה רצה להיות קולנוען, ויצר סרטים קומיים קצרים, אך ויתר על חלומו ובחר בפרנסה יציבה ומשעממת יותר. ברוח זו הוא גם חינך את בנו – כילד, סטפן העדין חרד עד מאוד לזכריותו, וגדל להיות סטודנט שמקדם אג'נדות שמרניות. סרטו, המתבסס על הארכיון המשפחתי העשיר, אורג באופן סוחף ומרגש את סיפורה של הסבתא המרשימה עם המטמורפוזה שעבר נכדה. הקשר האמיץ בין השניים הניב שלל הודעות שהיא השאירה במשיבון שלו, ואלה מעשירות את הדרמה האנושית המרגשת של הסרט.

אליס ג'וניור

קומדיית נעורים חביבה מברזיל, על טרנסג'נדרית תוססת ויוטיוברית מצליחה, שנאלצת לעזוב את העיר הגדולה ולעבור עם אביה לעיירה קטנה בדרום. בבית הספר הקתולי אליס נדרשת להתלבש כבן וההומו המקומי מתכחש אליה כי היא מושכת יותר מדי תשומת לב. גורלה משתנה כשנער ונערה נחמדים פורסים עליה חסותם, אך הידידות קצת מסתבכת באופנים מוכרים מקומדיות נעורים סטרייטיות. שירים סוחפים מרפדים את הפסקול, התמונה מועשרת באנימציות בנוסח עידן האפליקציות, ואן סלסטינו נחמדה בתפקיד הראשי. 

 

קוראים לי בגדד

סרט עלילתי כמעט נטול עלילה על טומבוי בת 17 שהיא חלק מקבוצת סקייטרים, כולם בנים, בשכונה דלה בסאו פאולו שבברזיל. כשבגדד לא גולשת איתם, היא מבלה עם אמה ואחיותיה המקסימות, ועם חבריה של אמה – ספר הומו חולה סרטן וטרנסג'נדרית לוחמנית. השגרה שלה משתנה קצת כשהיא פוגשת קבוצת סקייטריות, שנאבקות בבנים על הטריטוריה. הנוכחות העזה של גרייס אורסטו בתפקיד בגדד, הבימוי החי של קארו אלבס דה סוזה והדינמיקה כובשת הלב בין הדמויות, מפצים (פחות או יותר) על העדר סיפור סוחף. 

 

והנה האזהרה:

והנה האזהרה – על הנייר "סטילרס" התיעודי, המתיימר לספר על מועדון הרוגבי הגאה הראשון בעולם, נראה מגניב. אלא שהסרט נעשה על רגל אחת על ידי אחד משחקני הקבוצה, ששלושה שבועות לפני הטורניר של קבוצות רוגבי גאות חטף זעזוע מוח, ולא יכול היה לשחק. במקום זה הוא תפס מצלמה וצילם סרט זריז ומאכזב על נושא מעניין שהיה ראוי להקדיש לו הרבה יותר זמן ומחשבה.

עוד פרטים, התוכניה המלאה והזמנת כרטיסים באתר הפסטיבל: http://tlvfest.com/tlv/he/he/