הדוקומנטרי על פסטיבל Fyre בנטפליקס הוא סרט אימה למילניאלז

סיפור ההונאה המופרע של פסטיבל Fyre מהדהד את כל תחלואות עידן הסושיאל. הדוקו של נטפליקס, על ההפקה לעשירים שהתגלתה כרמאות ענקית, הופכת אותו לסיוט אסתטי, מצחיק ועוכר שלווה

איפה מצטלמים עם קנדל ג'נר? "המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre" (צילום: נטפליקס)
איפה מצטלמים עם קנדל ג'נר? "המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre" (צילום: נטפליקס)
28 בינואר 2019

הסרט "אמריקן פסיכו" מגולל את מעשי הרצח של יאפי ניו יורקי צעיר ונוטף ג'ל, אך האימה נוכחת בו עוד לפני שחפץ חד נשלף לראשונה. האנטי-גיבור וכל חבריו הם צעירים עשירים, יפים, מתים מבפנים. הם נעים כמו זומבים בין מסעדות יקרות ומשרדים רחבי ידיים, חווים אורגזמה מכרטיסי ביקור מעוצבים היטב וממבט על עצמם במראה. דם הקורבנות, חלקם עשירים ואחרים משולי החברה, בולט יותר כשהוא נוחת על סדינים בוהקים בלובן חסר נשמה. כל בחירה שלהם, מהלוקיישן לארוחת הצהריים ועד בת הזוג הנכונה, מוכתבת על ידי ציפיות חברתיות ורצון להרשים, בלי תוכן אמיתי מתחת לקליפה הזוהרת.

אם הסרט היה מקבל רימייק עכשווי, הגיבורים שלו היו נראים בערך כמו היזם בילי מקפרלנד, שסיפור עלייתו ונפילתו מתואר ב"מקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre", דוקומנטרי חדש מבית נטפליקס. למקרה שפספסתם את הפרשה בזמן אמת, Fyre הוא פסטיבל מוזיקה יוקרתי שהיה אמור להתרחש באיי בהאמה והפך לסולד אאוט במהירות בעזרת פרסום ממוקד וחכם באינסטגרם. ההבטחה הייתה גדולה והתגשמה במלואה בפרסומת עם דוגמניות על שהשתובבו על יאכטה בחוף בתולי וקסום. אך במקום לשמש פרומו, הפרסומת הזו הפכה לדבר עצמו, למסיבה האמיתית, שכן הפסטיבל עצמו בוטל עוד לפני שהאמן הראשון עלה לבמה. כשרוכשי הכרטיסים הגיעו לאי המרוחק, במקום וילות ובראנצ'ים ציפה להם פרק של "הישרדות".

ילד זין, קווים לדמותו. בילי מקפרלנד (צילום: נטפליקס)
ילד זין, קווים לדמותו. בילי מקפרלנד (צילום: נטפליקס)

לא מדובר במקבילה המולטי-מיליונרית של פסטיבל מטאור, שנפל בגלל ניהול והפקה בעייתיים אך נולד מתוך תשוקה אמיתית. Fyre היה מההתחלה פרסומת למוצר שלא קיים (אפליקציה לבוקינג של אמנים), רמאות לכל דבר ועניין שהפילה בפח קהל, עובדים ומשקיעים. קהל היעד שמקפרלנד שם על הכוונת הוא אנשים עם כסף שמשוועים להשתייך לקבוצה קטנה ואקסלוסיבית של "יפים ונכונים". הוא זיהה היטב אילו סמלי סטטוס הם יסכימו לרכוש כדי להרגיש שהם אכן כאלה, כמו המיזם האדיוטי-משהו שהפך אותו לעשיר – כרטיס אשראי ממתכת. הכרטיס אמנם מגיע עם חברות במועדון לקוחות שמציע אירועים בלעדיים ואפשרויות נטוורקינג, אבל לדברי אחד המרואיינים בסרט, האפיל הוא שהכרטיס "עושה רעש כשמניחים אותו על השולחן וגורם לבחורות לשאול 'מה זה, במה אתה עובד?'".

פסטיבל המוזיקה נולד כטקטיקת שיווק למיזם אחר והפך במהרה למפלצת. שיגעון הגדלות של מקפרלנד לא תאם את היכולות שלו ושל האנשים ששכר. הסרט מציג את היווצרות האסון צעד אחר צעד בצורה שהיא מטרידה מחד ומרגיעה מאידך (כי כישלון כל כך קולוסאלי ומטומטם בהחלט מכניס את הפדיחות שלנו לפרורפורציות). הסיפור המופרע היה יכול להפוך לסרט מופת שיהדהד את כל תחלואות עידן הסושיאל. הדוקו החדש לא כזה, אבל הוא בהחלט מקיף. הוא מציג את הסיפור משלל צדדים ויוצר תמונה שלמה, אבסורדית, מצחיקה ומעוררת חלחלה. מקפרלנד עצמו נעדר מרשימת המרואיינים – הוא העדיף להתראיין לדוקומנטרי מקביל שעלה בהולו שהסכים לשלם לו סכום מופרך על כך – אך הסרט לא מרפה ממנו ומציג גם את מעשיו לאחר הפסטיבל (ספוילר: רמאות חסרת בושה נוספת).

https://www.instagram.com/p/BtHxOVch5mI/

 

אם הקורבנות האמיתיים בסיפור הם העובדים שניסו להוציא לפועל את המשאלות המופרכות של הבוס והפועלים מהאי המארח שעבדו בפרך ולא קיבלו תשלום, רוכשי הכרטיסים הם לא יותר מבדיחה. כל האינטרנט צחק עליהם בזמן אמת וגם בסרט הם עוברים כעשירים מפונקים שחלמו על גן עדן קולוניאליסטי וקיבלו פרוסת לחם עם גבינה לארוחת צהריים. הדמות היחידה בסרט שדורשת כאפה יותר ממקפרלנד עצמו הוא אחד מאותם לקוחות, צעיר עם קול מעצבן שהוא גרסת הפי אלף יותר סטודנט בבינתחומי. לא אתפלא אם מבין כל העדים האפשריים בחרו יוצרי הסרט דווקא את זה שיעורר הכי הרבה אנטוגוניזם. אך השמחה לאיד הופכת חמוצה כשדווקא הבחור הזה מתאר חוויות בעל-זבוביות שבהן אנשים הולכים מכות כדי לזכות במזרן רטוב.

הקורבנות האמיתיים הם הפועלים המקומיים שעבדו בפרך לחינם (צילום: נטפליקס)
הקורבנות האמיתיים הם הפועלים המקומיים שעבדו בפרך לחינם (צילום: נטפליקס)

במהלך סטייל "אמריקן פסיכו", צולמו הראיונות לסרט באסתטיקה נקייה ומסודרת שמזכירה תמונות שיווקיות באתר של חברת סטארט-אפ. בסביבה הסטרילית הזו נראות העדויות של המעורבים אפילו יותר מטרידות ועוכרות שלווה ומה שהיה יכול להיות קוריוז הופך לסיוט מילניאלי מטריד. זה אמנם סרט עמוס, מבולגן ולא מהודק מספיק, אבל הוא מצליח ללכוד את התחושה עוכרת השלווה שהסיפור הזה מעורר – את ההתפרקות בזמן אמת של התרבות והחיברות, את הרגעים שבהם הקוליות מתפוגגת והאדם הופך מתדמית מהלכת ליצור שרק רוצה לאכול, לישון ולשרוד.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד