אכלנו המבורגר אחד שראוי לרשימת הטובים בתל אביב. ועוד אחד שלא

עם השבוע שעבר עלינו, ולא משנה מאיזה צד של תוצאות הבחירות האלה, אנחנו צריכים המבורגר טוב. למעשה, עם העשור שעבר עלינו מגיע לנו המבורגר טוב. תל אביב תמיד היתה בירת ההמבורגרים של ישראל, ולפחות קרה דבר טוב אחד בעשור הזה – לרשימת ההמבורגרים המצטיינים של העיר הצטרפו יותר מדי מכדי למנות. בשבע השנים האחרונות, אחד מהמועמדים התמידיים לתואר ההמבורגר השווה ביותר בעיר היה זה של פרוזדור, המבורגריה מהדור השני (אין באמת מונח כזה, המצאתי אותו) שמספקת המבורגרי פרימיום שופעים בתוספות באווירה אמריקאית למהדרין. ואחרי כל השנים האלה, הגיע הזמן לבדוק מה שלום ההמבורגריה הכבר כמעט ותיקה מרחוב מנדלי מוכר ספרים.

שנים שלא ביקרתי בפרוזדור, ומאוד הסתקרנתי איך הבורגרים המרשימים שלהם עומדים אל מול המבורגריות מהדור השלישי (חכו, זה עוד יתפוס). מקומות כמו ויטרינה, גורמה 26 או פאט קאו הפכו את חוויית ההמבורגר למדויקת מאין כמוה – מגישים מעט סוגי המבורגריים ברמת גימור גבוהה ובגישת "אם אתם לא אוהבים את מה שיש לנו להציע, יש עוד הרבה המבורגריות בעיר". פרוזדור, לעומת זאת, היא המבורגריה שמציעה יותר ממה שאפשר לטעום במהלך חודש, גם אם תעשו כמוני ותאכלו 20 המבורגרים ב-20 יום. ספרתי 27 אופציות שונות, לא כולל כריכי עוף וספיישל החודש. אם יש משהו שהשבוע האחרון הוכיח, זה שאנחנו לא טובים בבחירות.

הבחירה בהמבורגר הנכון הופכת לקשה אפילו יותר כשמביטים בתפריט, כי לא רק שהוא מעוצב כפתקי פוסט-איט בגדלים שונים שמפוזרים לרוחבו, אלא שהוא גם עדיין דובק בפרקטיקה שהתפללתי שתחלוף מהעולם – שמות מתחכמים למנות. "המשרד של אבא", "הכי טעים זה בחינם", "כדאי לקרוא לסול", "רובן מקנא", "אל תזמין", "קודם כל תירגעי" ואיך לא, "משה אתה השתגעת לגמרי", הם רק חלק משמות ההמבורגרים שבתפריט, חלקם הגדול לא קשור אפילו למה בתוך המנה. אולי למעט "להיות פחדן", שמו של ההמבורגר נטול התוספות. חשבתי שהתבגרנו מזה, אבל לא – עדיין יש מסעדנים שחושבים שתפקידם להצחיק. נו טוב, אני לא שופט המבורגר לפי שמו.

הציל את הפירמה? "קסטרו אל פרזידנטה" של הפרוזדור. צילום: מתוך עמוד הוולט של הפרוזדור

אחרי התלבטות ארוכה וטנטרום קצר על השמות, בחרתי לבסוף במנת "כחול ומעושן" (62 ש"ח, בשעות העסקית מגיע יחד עם תוספת ושתיה) – המבורגר עם גבינה כחולה, בייקון, ארוגולה, מיונז בלסמי ובצל סגול כבוש. אם אתם כל כך אוהבים תוספות, בואו נראה איך אתם עם תוספות שדורשות קלאס. בנתיים, ובמהירות מרשימה של 5 דקות מרגע ההזמנה, כבר הגיעו אלי כדורי חלפיניו וגבינה (26 ש"ח) שהיו לוהטים, נימוחים ומפוצצי גבינה רכה. את החלפיניו עצמו פחות הרגשתי, גם במרקם וגם בטעם, אבל החריפות שלו הגיע מיד אחרי אז הוא בהחלט היה שם. גם רוטב הראנצ' שליווה אותם לא היה לטעמי, אבל זה כבר יותר עניין של העדפה. הצ'יפס הגיע גם הוא לפני ההמבורגר – צ'יפס פריך מצוין וטרי – מה שגרם לי להרהר למה בעצם צ'יפס לא מגיע כמנה ראשונה תמיד. זה גם גרם לי לנשנש מלא צ'יפס, ואז הבנתי למה.

>> בשבוע שעבר אכלנו את אחת מהארוחות הטובות של השנה

ההמבורגר הגיע 5 דקות אחרי הראשונות, כנראה שזה חוק סודי במקום, והוא בהחלט נראה יפהפה. לחמנייה רכה, שפע ארוגולה, שכבה ממש נאה של גבינה כחולה והר מרשים של בייקון, כולל רצועה אחת שממש (וסליחה מראש על השפה, בחיי שאני ליידי) הזדקרה מההמבורגר שלי. לא חשדתי. השפע סחרר אותי, ואחרי שסוף סוף הצלחתי להניח את כדורי הגבינה בצד (אל תדאגו, עוד אחזור אליהם) נגסתי בהמבורגר, שעשה קראנץ' גדול, ולא בהכרח רצוי. זה היה הבייקון, וזה היה קשה. רצועות החזיר טוגנו יתר על המידה, והפכו לקשות ברמה שהתנגשה עם מרקם ההמבורגר, ובשלב מסוים כבר הרגישה כמו ללעוס שבבי עץ. בחיי שהיתה חתיכה אחת שלא הצלחתי ללעוס. הטעם שלהם אולי נשמר ברובו, אבל זה הפך את חוויית הלעיסה למאתגרת, בלשון המעטה.

איזה בלגאן. "כחול ומעושן" של הפרוזדור. צילום: מתן שרון

ולא פחות גרוע מזה, זה עמד בניגוד מוחלט להמבורגר, שהיה בלתי עשוי בעליל. בתפריט כתוב שכל ההמבורגרים ניצלים לדרגת מדיום-וול. וול, זה אפילו לא היה מדיום. אני דווקא אוהב את הבשר שלי מדמם, אבל כאן היה ניגוד מוחלט בין המעטפת החרוכה של הקציצה למרכז (והצדדים) הרוטטים והאדומים שלה. נראה שמישהו ממש מיהר לשלח את ההמבורגר לשולחן שלי במסגרת חוק 5 הדקות, והתוצאה (על אש גבוהה מדי) בהתאם. וזה לא שהיה עומס – בחלל המסעדה הנעים ישבו בסך הכל עוד 3 שולחנות קטנים. להגנתם אגיד שצוות המלצריות המקצועי והמהיר בדק איתי איך ההמבורגר (הפעם תוך 2 דקות מהביס, ולא 5), אבל נמנעתי מלהחזיר כי אם יש משהו שאני שונא מקציצה לא עשויה, זה קציצה שחזרה לפלאנצ'ה הלוהטת שוב.

>> בא לכם משהו יותר זול? אספנו את כל מנות השווארמה מתחת ל-40 שקל

משהו לא הסתדר לי. זה לא היה המבורגר ברמה שראויה לרף התל אביבי, ולא המבורגר ברמה שאני זוכר. אולי עשיתי בחירה לא נכונה? אני מאמין גדול בהזדמנות שניה, אז לפני שהתחפפתי, הזמנתי עוד מנה בטייקאווי: "קסטרו אל פרזידנטה" (64 ש"ח), המבורגר בתוספת חזיר צלוי במיץ תפזים, האם מעושן, גבינת אמנטל, חרדל ומיונז. התפללתי לאל שהפרזידנטה יחון את הפרוזדור, אבל אז נזכרתי שזה כולל חזיר אז לא בטוח לאיזה אל עדיף להתפלל.

המבורגר של הפרוזדור. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם prozdor_burger

עשיתי את דרכי הביתה, עניין של עשרים דקות פלוס מינוס, וכשהגעתי פתחתי את המתנה שקניתי לעצמי. היה שם המבורגר. עדיין חם. נגסתי בו בחשש קל, ולמרבה הפתעתי – הוא היה מושלם. מידת העשיה היתה מידיום-וול חלומי, הפריכות מבחוץ שמרה על עסיסיות הבשר, שבתורו פתאום נתן טעם עוצמתי יותר, מבלי להשתלט. עליו נחה ערימה בגודל סביר של בשר חזיר מפורק עם טעמי הדר קלים שהוסיף, גבינת אמנטל והאם שנתנו עוד גוון טעם והביס היה פשוט נפלא. שילוב טעמים נהדר, בשר איכותי, תוספות מקוריות ומוצדקות כאחד.

לא מן הנמנע שזמן הנסיעה הביתה עזר לבשל את ההמבורגר למידה הנכונה. זה אידיאלי למשלוחים, אבל עבור מי שיושב במקום רצוי שבפרוזדור ישימו לב בכל הנוגע למידת העשיה, כי זה משפיע הרבה על הבשר שלהם. כן, גם מידת העשיה של הבייקון. כי כשהכל היה עשוי היטב, ההמבורגר של הפרוזדור באמת ראוי לרשימת ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב. לפחות כל עוד עושים את הבחירה הנכונה.

פרוזדור, מנדלי מוכר ספרים 6, א'-ש' 12:00-00:00, זמין גם בוולט ומשלוחה